מתוך יומן העבודה - לונדון, 17.10.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 17.10.1939

 

    

מתוך יומן העבודה                                                                             לונדון, 17.10.1939

 

חיים חזר אמש מלא וגדוש ממסעו והבוקר מסר דוח מפורט במסיבתנו. נסיעתו הייתה חלקה ללא כל מעצור, מלונדון לפאריס וחזרה - באווירון (הקשר הממשלתי). בפאריס דאגה השגרירות הבריטית לניירותיו ונתנה לו מכונית. את הדרך מפאריס לשווייץ וחזרה - עשה ברכבת, כבשר-ודם. בנמל-האוויר של פאריס קם בודק הפספורטים, משראה את שמו, ואמר: הריני נתינך! הציג עצמו כיהודי נאמן. במלון בציריך ניגש אליו מלצר לברכו: הוא מכירו מ"דויד המלך" בירושלים. לא אסכם כאן את הדוח כולו. סידרתי שמיס מיי תרשום את הסיפור - הרצאה גדולה ורבת-עניין. בפאריס ראה את בלום, את פול רינו ואת אנשי התעשייה בצבא.

בלום סיפר על הצרות שיש עם הפליטים: התברר בוודאות, כביכול, שיש בין היהודים מרגלים נאצים והדבר מקשה את שחרור האנשים הנקיים (שלא כבריטניה, כלאה צרפת את כל פליטיה במחנות-הסגר והיא משחררת אותם לאט ובקושי). הוצע לפליטים שחרור בתנאי שייכנסו לליגיון-הזרים למשך 5 שנים. רבים, בייחוד הציונים, התמרמרו: מוכנים להילחם, אך לא להשתעבד ככרתי-ופלתי לחמש שנים אפילו תיגמר המלחמה קודם. לרגל זה פרץ סכסוך במרכז הציוני. אחת מחברות המרכז, גברת נטר, התפטרה: שני בניה בחבל הסאר והאנשים האלה "מציגים תנאים". כל זאת סיפר יארבלום.

רינו, הרואה עצמו כנראה ראש-ממשלה העתיד לרשת מקומו של דלדיה, מודאג בעיקר מהמצב בבלגיה. שם, לדעתו, מקום-התורפה. עמדת המלך מפוקפקת. היוכל חיים להשפיע? (!) חיים הציע להסתייע בהיינמן, המקורב מאוד למלך. מייד טילפנו להיינמן מחדרו של רינו וחיים ביקשו לבוא לפאריס. היינמן בא וראה את רינו לאחר שחיים כבר יצא לדרכו הלאה.

מרכז הכובד בדוח - שיחת חיים עם וילשטטר והסקירה שקיבל ממנו על כוננותה של גרמניה למלחמה כימית. חלק זה בדוח מאיר-עיניים, גם אם אין בו שום תגליות מרעישות.

בהיותו בציריך (וילשטטר יושב בלוקרנו, אך יצא לציריך כדי לקצר לחיים את הנסיעה) שאב חיים ידיעות גם ממקורות אחרים על המצב הפנימי בגרמניה. ראה בפאריס את ראושנינג[1] (ראש הסינט הדנציגאי לשעבר, גרמני ימני אנטי-נאצי, בעיקר מפחד הבולשביזם) ואיטלקי חשוב אחד שמסר ידיעות מעניינות על המתרחש סביב מוסוליני.

הוא נפגש גם עם ראפאר, שסיפר לו כי הוא וחבריו עוסקים בחיבור תוכנית השלום. חיים אמר לו להכניס לתוכנית שארץ-ישראל המערבית תהיה ליהודים.

אנשי התעשייה הצבאית [בצרפת] התעניינו באפשרויותיה של ארץ-ישראל כמרכז לתיקונים אשר גם סוריה תוכל ליהנות ממנו, ואף בתעשיית טולואין מהאבן הביטומאנית.

הדוח יישלח לכמה אנשים וישמש עילה למחזור חדש של שיחות.

עבר שבוע מזמן שכתבתי לאיירונסייד ותשובה עוד לא נתקבלה. התכוננתי ללכת למשרד-המלחמה ולהתייעץ עם קולין קוט את מי כדאי לראות בשאלת תנאי הגיוס בארץ. אך הבוקר נתקבל מכתב משלישו של איירונסייד, המודיע כי ראש המטה הקיסרי קיבל את מכתבי ומעוניין לראותי, אולם כיוון שהוא טרוד מאוד אבוא-נא תחילה לראות את השליש באחד הימים אחר-הצהרים ואז יראה אם יהיה ראש המטה פנוי לקבלני.

[---]

הייתה לי שיחת-בירור עם ברודצקי. אמרתי לו שלא ייתכן שוויון פורמאלי באין שוויון מהותי. טענתו - כי הוא לא היה מתנהג בירושלים כשם שאנו נוהגים בלונדון - אינה קולעת למטרה, באשר אין הוא בא כלל לירושלים וגם כשהוא בא הריהו אורח לזמן קצר ולא שותף לעבודה. אילו בא לירושלים לעבוד, כשם שאנו באים ללונדון, ומתוך עבודתו היו מתפתחים עניינים המחייבים שיחות עם ראשי השלטון והיה בא ואומר כי לדעתו מוטב שבעניין מסוים ישוחח עם בעל הדבר ביחידות - איש לא היה מתנגד לכך. שאלת ההשתתפות בשיחות אינה עניין של סטאטוס אלא של תכליתיות [---]. ברודצקי הודה (מן השפה ולחוץ?) שהדין עמי, אך טען שאין משתפים אותו בכלל ואין דואגים לשיתופו גם במסיבות שהדבר אפשרי בלי כל הפרעה לעבודה (על-ידי דחיית העניין עד לבואו מלידס וכדומה). ציינתי שאני עצמי דחיתי כמה התייעצויות עד לבואו, אך בדרך-כלל העבודה במשרד שוטפת, האנשים נפגשים יום-יום, צצות כל מיני הצעות, מתפתחות פעולות, פגישות ושיחות נקבעות מראש ואם הוא יוצא וחוזר כל הזמן ומשמיט מידו חוליות של השלשלת אין הוא יכול להדביק אחר-כך את מהלך העניינים, כי אינו שותף להם בהתהוותם. כשלעצמי, אמרתי, הנני מחשיב מאוד את חברותו בהנהלה בלונדון, ישנם עניינים ציוניים אשר אין לנו איש שיטפל בהם כמוהו, אך אם גזירה היא שאינו יכול להתמסר כולו לעבודה הציונית אין אנו אשמים בדבר ועליו לקבל על עצמו את גזירת המצב, אשר בסופו של דבר הוא האחראי לו.

אחר-הצהרים פגישה עם מנהיגי הפועלים בפרלמנט. נוכחו אטלי ותום וויליאמס. גרינווד היה מוכרח להישאר על ה"ספסל הראשון". מאיתנו - חיים, לוקר ואני. פתחתי והסברתי בקצרה את העניין מבחינה משפטית-פרלמנטארית - באשר לחבר הלאומים והתחייבות מלקולם מקדונלד כלפי האופוזיציה - ומדינית-מוסרית - לגבי עמדתנו כלפי בריטניה במלחמה זו. אטלי שמע מתוך הסכמה שהובעה בתנועות-ראש ובהערות. בדרך-כלל נראה לנו שיחסו אלינו "נתחמם" במשך הזמן. חיים דיבר על נסיעתו לאמריקה, הדגיש כי המסקנה שהסיק מביקורו בצרפת ובשווייץ היא ש"עוד הדרך רב ועוד רבה המלחמה" (הוא לא ציטט את ביאליק) ולא עת זלזול בידידים היא לבריטניה. אטלי נתרשם מאוד מדברים אלה. לוקר סיים. הדגשתי בפני אסלי שהדבר תלוי בראש הממשלה. הוא הבטיח לטפל בעניין בלי דיחוי. באותו רגע נפתחה הדלת למחצה וסנל הכניס את ראשו. משראה כי אטלי טרוד עם אנשים ביקש להסתלק, אך אטלי קרא לו להיכנס: "טוב שתשמע את הדברים, הרי, כי ייתכן שתצטרך לטפל בהם בבית-הלורדים. ד"ר וייצמן וחבריו באו להזהיר אותנו שמלקולם הצעיר מצא לו עכשיו את שעת-הכושר להוציא את החוק האוסר על היהודים לקנות קרקע בארץ-ישראל. אנו נגייס את כל הלחץ על הממשלה למניעת הדבר". נמצא שכניסת הרי סייעה לנו לקבל התחייבות מפורשת מפי אטלי לפעול בעניין זה במרץ.

ארוחת-ערב סעדתי אצל חיים במלון דורצ'סטר, יחד עם אוליבר הארבי. דיפלומט אנגלי טיפוסי - עיניים חיות המציצות מתוך פנים של מסכה, נוקשות ללא זיע. אדם נבון וזהיר, אך לא מן המבריקים. שמע בעניין רב את הדוח של חיים על הנסיעה. אמר שאחרי קריאת הדוח ודאי ירצה הליפאכס לראותו. מרמזים דקים מן הדקים היה ברור שאין דעתו נוחה מראש הממשלה. נשמר מכל משמר לחייב את הליפאכס במשהו. כשנגע חיים בחוק הקרקע ואמר כי הוא בטוח שהליפאכס מתנגד לזה בליבו, הפליט הברה שפירושה יכול להיות כל דבר שבעולם. גם הוא יעץ לנו לגייס את אישי הפרלמנט - לאו דווקא מהאופוזיציה, אלא גם משורות הממשלה: אמרי ואחרים. וירה וחיים אמרו לי אחר-כך כי הוא נזהר במידה כזו רק בגלל נוכחותי, איש חדש בשבילו, ואילו כשהוא ביחידות איתם הריהו גלוי יותר בידידותו.

[---]

 

הערות

[1]  הרמן ראושנינג (Rauschning Hermann) - מדינאי גרמני (יליד 1887). בראשיתו לאומני שמרני, אך עם עליית הנאצים התקרב אליהם ואף מוּנה נשיא הסנט של העיר החופשית דנציג. התפטר מתפקיד זה ב-1934 וברח לשווייץ. בשווייץ כתב ספרים רבים המשמשים מקור חשוב להבנת היטלר (שראושנינג היה מקורב אליו) והרייך השלישי. מ-1948 יושב בארצות-הברית. מבין ספריו החשובים:  ה מ ה פ כ ה  ה נ י ה י ל י ס ט י ת (1938),  ש י ח ו ת  ע ם  ה י ט ל ר (1939),  ה מ ה פ כ ה  ה ש מ ר נ י ת (1942).

 

העתקת קישור