דברים בהתייעצות חברי מזכירות מפא"י                                       תל אביב, 27.9.1939

 

בימים האחרונים הגיעו אלינו ידיעות, שנתנו יסוד לחשוב כי הממשלה אומרת לגשת לפרשה השנייה בהגשמת המדיניות של הספר הלבן - היינו: לפירסום החוק האוסר על היהודים רכישת קרקע. כשהגיעו אלינו ידיעות אלו אמרנו לעצמנו שאם יתאמת הדבר יצטרך אחד מחברי ההנהלה לצאת ללונדון, כדי לאחוז בכל אמצעי-המניעה האפשריים-להניע לפעולה את וייצמן ואחרים כדי להשפיע על הקבינט ועל גורמים שמחוצה לו.

אתמול הייתה לנו - לבן-גוריון ולי - שיחה עם הנציב, ובשיחה נתברר כי אכן כן הדבר. ברור שהנציב לא יגלה לפנינו את כל צפונות הממשלה ותוכניותיה, אבל אגב סייג זה הוא התנהג הפעם ביושר ולא כיחד. הוא יכול היה לשים מסווה על פניו ולומר כי אינו יודע - אך לא עשה זאת [---] הוא אמר, כי הממשלה ממשיכה את פעולתה בעניין חוק-הקרקע, היא עוסקת בקביעת הפרטים, בתיחום האזורים, ומנהלת משא-ומתן עם מיניסטר-המושבות; כיוון שמתנהל משא-ומתן, אין הוא יכול להגיד דבר מסוים, אבל - אמר - אין הוא יכול להבטיח שהממשלה איננה מתכוונת לגשת להגשמת החוק. אנחנו הסברנו את עמדתנו והודענו שאם הממשלה תפרסם את החוק - הילחם נילחם.

זו הייתה, אפוא, העילה הראשונה להחלטה על נסיעתי ללונדון ומטרתה הבלתי-אמצעית. אולם כשם שאדם תוקע מסמר בקיר לצורך מסוים ואחר-כך תולה עליו דברים שונים - כך נתלו על "מסמר" נסיעתי עניינים אחדים. אמנה אותם אחד-אחד:

1. עניין הגדודים העברים;

2. משא-ומתן עם משרד-הצבא בשאלות השנויות במחלוקת בינינו לבין המפקדה הצבאית כאן בקשר לגיוס יהודים בארץ לשירותים טכניים בצבא;

3. גיוס מתנדבים יהודים בבריטניה והתכונה בכיוון זה בקרב התנועה החלוצית;

4. הידברות עם חברינו בלונדון בענייני ההתנדבות ובעניינים אחרים שדשנו בהם בארץ;

5. פגישה עם וייצמן לפני צאתו לאמריקה;

6. פעולה כספית יהודית פנימית בבריטניה ובארצות הסמוכות;

7. ענייני העלייה - גם ענייני העלייה החוקית, הטעונים סידור אחרון בלונדון,

8. משא-ומתן עם הממשלה בעניינים כלכליים וכספיים - בקשר לביטול הלוואות שכבר אושרו (לתל-אביב וחיפה), רדיסקונטו, מכס על אשכוליות, עזרה לפרדסנות, משלוח הפרי וכו';

9. שיחות עם ידידים שאינם יהודים.

אשר לזמן היעדרי מן הארץ: בן-גוריון וחברים אחרים שלא מהנהלת הסוכנות חושבים שאני צריך לשהות בלונדון זמן רב ככל האפשר [---]. עלי לומר, כי איני נוסע בכוונה זו. יכול להיות שאמשך אחרי התפתחות-דברים בלונדון ואהיה נאלץ להישאר שם זמן ממושך, אבל במידה שהדברים נתונים בכוונה תחילה - אין בדעתי לשהות בלונדון זמן רב, כי אינני שקט לגבי המצב כאן, ובייחוד בענייני המחלקה המדינית.

[---] זה שבועות אחדים שאנו מנהלים משא-ומתן עם המפקדה על גיוס ראשון של יהודים - לפלוגות-עזר טכניות. אין זה גיוס למה שקוראים "אובוז" [כינוי לשיירת-אספקה בצבא הצארי הרוסי] המתגייסים לפלוגות הטכניות נחשבים באופן רשמי לחיילים, ולא רק באופן רשמי - הם מקבלים אימון ונשק כחיילים, ובשעת הצורך נדרש מהם להילחם כחיילים, אבל הפעולה המלחמתית אינה תפקידם הראשוני, אלא פעולת בניין וסתירה. לפלוגות אלו מגייסים נהגים, מסגרים, נגרים, נפחים וכל מיני אומנים אחרים, וגם פועלים בלתי-מקצועיים (הנקראים גם בלשון הצבא "חלוצים"). במשא-ומתן זה הוחל לפני שבועות אחדים, עוד בטרם קיבלו השלטונות הצבאיים סמכות לבצע גיוס זה. בינתיים ניתנה להם הסמכות והם צריכים לגשת לביצוע הגיוס בשבועות הקרובים. שלטונות הצבא מדברים על גיוס 2000 איש - ייתכן כי הם מתכוונים ל-1000 יהודים ו-1000 ערבים. אולם שאלה גדולה היא אם ישיגו אלף ערבים, ועל-כל-פנים ברור שבגיוס האלף הראשון לא מסתיים גיוס היהודים לצבא.

בשיחות עם המפקדה נתגלו שתי נקודות-מחלוקת:

א. ביחס למקום השירות - אם האנשים מתגייסים בתנאי שישרתו רק בארץ-ישראל או בארצות הסמוכות; או הם מתגייסים ללא הגבלה לגבי מקום שירותם.

ב. בשאלת המשכורת. שלטונות הצבא העמידו את משכורת המתגייסים לפלוגות אלו על התנאים המקובלים במלטה. קיימים כמובן גם תנאי-המשכורת הבריטיים, אך הם יקרים מדי, לדעתם, ולקבוע דרגה שלישית הוא דבר קשה למשרד הצבא. המשא-ומתן בנקודה זו עוד נמשך. במחלקה המדינית הוחלט כי לא נתעקש על משכורת בריטית דווקא, אבל גם לא נסכים לתנאי השירות במלטה. נדרוש משכורת לפי רמת-המחיה של יהודים בארץ-ישראל, ונעמוד בעיקר על התוספת למשפחות המתגייסים. בעניין זה נתקלנו בעקשנות מצד גנרל בארקר וביחס אהדה מצד כמה מיועציו ועוזריו, החושבים כי לחץ מצידנו עלול לשאת פרי. בשאלת התוספת המשפחתית הסכים גם בארקר, שיש לבחון עוד את הדבר.

עניין חמור יותר הוא - מקום השירות. בשיחות הראשונות היה רושם שמדובר על גיוס אנשים לשירות בארץ-ישראל ובארצות הסמוכות, אבל אחר-כך נתברר כי אין השלטונות יכולים להסכים בשום אופן להגבלה זו; אם מתגייסים - מתגייסים כחיילים לשרת בכל מקום שיידרש. עמדה זו של שלטונות הצבא בוטאה בצורה מוחלטת שלשום בשיחה עם הגנרל, שאמר ברורות כי בדרך-כלל אין הוא מתכוון לשלוח את המתגייסים לחזית המערב, לעומת זה אין הוא מתכוון להחזיקם בארץ-ישראל (יש להניח כי הכוונה היא לשרת במצרים); אבל ייתכן כי יצטרך לשלוח אותם למקום אחר- והאנשים צריכים לדעת זאת. לפי שעה - אמר הגנרל - אין מלחמה בארץ-ישראל וייתכן כי לא תהיה כלל. אם אתם רוצים לעזור לאנגליה, אי-אפשר להביא לשם כך את המלחמה לארץ-ישראל; והאנשים צריכים להיות מוכנים ללכת לכל מקום שיידרש. אין הוא מסכים לשום נוסח המתנה תנאים בנקודה זו, והוא מעמיד את השאלה על חודה: כן - כן, לא - לא.

הייתה מחלוקת בינינו בעניין זה ואחרי התייעצות הוסכם להודיע למפקדה שאנו עומדים על הפרינציפ של גיוס אנשינו רק לשירות בארץ-ישראל ובסביבתה. עתידנו תלוי במעמדנו בארץ, וזה תלוי בגודל היישוב. מדיניות הממשלה מכוונת להצר את גידולנו על-ידי הפסקת העלייה - במצב זה אין אנו יכולים להוציא צעירים יהודים מן הארץ ולשלוח אותם למרחקים; הם צריכים להישאר בארץ או במרחק כזה ממנה שיוכלו להיות מוכנים בשעה שתהיה נשקפת סכנה לארץ-ישראל. אבל אין אנו מציגים תנאי זה כתנאי בל יעבור לגבי האנשים הנדרשים לגיוס זה.

הנימוקים שלי לוויתור זה מצדנו הם דלקמן: יצירת גדודים עברים בכלל הוא עניין הנחוץ לנו יותר משהוא נחוץ לאנגלים; אינני יודע אם נצליח לבצע אותו; כדי לבצעו נצטרך להתגבר על כמה מכשולים המשמשים לעת-עתה מעצור להסכמת האנגלים ליצור גדודים עברים. במידה שנצליח ליצור עובדות בשטח זה, יקל עלינו להתגבר על המכשולים. לנו חשוב עתה "לחדור" - לעשות את הצעד הראשון, ולשם כך אני מוכן לוויתור. אם נתעקש בנקודה זו, יכול העניין להסתבך ולהתפרש כאי-נכונות מצידנו להעמיד לרשות הצבא את האנשים הדרושים לו כרגע. גיוס יהודים לפלוגות הנידונות איננו עניין קובע אצל הצבא, אומנם זה עלול לעזור לו, אבל אין זה בנפשו, והנזק של התעקשותנו יכול להיות גדול. על-כן, אני מוכן לוותר במקרה זה. אינני סבור שהוויתור במקרה זה מעמיד אותנו במדרון ונהיה מוכרחים להידרדר. המדובר הוא - רק בגיוס כוחות טכניים. אין לשער שהצבא ייקח את כל הכוחות הטכניים הדרושים לו רק מקרב היהודים. רזרבואר הכוחות שלנו לתפקידים אלה מוגבל באופן אובייקטיבי ולא נרוקן את בתי-החרושת שלנו ממומחים. יש אפוא לפנינו עניין מוגבל ומצומצם, ואין הסכנה גדולה אם נוותר הפעם. אחר הוא המצב לגבי גדודים עברים בכלל. לדבר זה יסכימו האנגלים רק אם יהיו נתונים במצוק והצורך בחומר אנושי יהיה כל-כך גדול עד שיהיו מוכנים לוותר על כל מיני מעצורים פנימיים שיש להם בהם ליצירת גדודים עברים. אם נגיע לכך - יהיה זה שלב חדש שיאפשר לנו להציג תנאים.

[---] הודענו לגנרל, תוך הדגשה מפורשת, כי רק ביחס לגיוס זה אין אנו מעמידים את התנאי של שירות האנשים בארץ-ישראל ובסביבתה, וויתור זה אינו מחייב אותנו להבא. אני חושב שהודעתנו תניח את דעתו של הגנרל. הוא אמר כי רצונם של היהודים מובן לו - הם רוצים בהקמת צבא יהודי, אבל דבר זה אינו עומד כרגע על הפרק.

אולם בהמשך המשא-ומתן נתגלתה נקודת-מחלוקת שלישית, שהיא מבחינת חידוש. המשא-ומתן עם המפקדה התנהל כל הזמן מתוך הנחה שמדובר ביחידות יהודיות. לא שתיקראנה כך, אבל שלמעשה תהיינה יהודיות. ידענו כי הממשלה מתחבטת בשאלה - מה לעשות בעניין גיוס הערבים, והנחנו כי יגייסו גם ערבים [---] לפתע נתברר כי היחידות הארץ-ישראליות תהיינה מעורבות - של יהודים וערבים. נודע לנו כי גם לגבי הגנרל זהו חידוש שנתחדש בימים האחרונים. היום קיבלתי אישור להנחתי שהנציב הוא שהציע לגנרל להקים יחידות מעורבות. היה לנו ויכוח עם הגנרל בעניין זה וגם הודענו בכתב, כי ליחידות מעורבות לא נלך; אנחנו לא נשלח את בחורינו לשרת ביחידות יחד עם ערבים, אין אנו מאמינים להם, כי הם יכולים להכשיל את חבריהם היהודים ביחידות אלו. אין "עם פלשתינאי" [הכולל יהודים וערבים, יש ערבים ויש עם יהודי. היהודים בארץ אינם מפזרים את כוחותיהם אלא מרכזים אותם באזורים שלמים, בהתיישבות ובערים, ולא יתפזרו גם בשירותם בצבא. החלטתנו בעניין זה היא בגדר של "נון פוסומוס" - אם לא יסכימו לכך שאנשינו ישרתו ביחידות יהודיות - לא ניתן את האנשים. נצטרך לנהל משא-ומתן בעניין זה גם בלונדון.

בעניינים הכלכליים יש לנו תמיד שורה ארוכה של משאלות. לא על כולן אפשר לנהל משא-ומתן בלונדון. בענייני אספקה, למשל, במידה שאפשר לפעול, הרי זה רק על-ידי הנעת הממשלה ובכל-אופן אי-אפשר להתחיל משא-ומתן זה בלונדון. לעומת זה יש עניינים שכבר נעוצים בלונדון, ויש שגם אושרו כבר בלונדון ועתה נשקפת סכנה לביטול האישור [---]. ברור שיש יותר סיכוי להשיג עזרה לגבי אותן הפעולות שאינן מחייבות הוצאת כסף מזומן מצד הממשלה. בסוג זה כלולה שאלת הרדיסקונטו. עם פרוץ המלחמה חל צמצום רב במערכת האשראי בארץ. במידה ידועה שופר המצב על-ידי ה"לוידס בנק". ברקלייס בנק איננו רוצה הפעם לרתום עצמו בעול זה. אנו תובעים כי הממשלה תיתן את ידה ליצירת קרן הגונה לצורכי רדיסקונטו - או שתקים בעצמה בנק לשם כך או שתפעל על-ידי אפ"ק וברקלייס בנק. מנין יוקח הכסף? ישנה הצעה שהממשלה תיקח את הכסף למטרה זו מן הכיסוי של המטבע הארץ-ישראלי. כנהוג בעולם משקיעים מכספי הביטוח של המטבע במחזור הפיננסי של המדינה, אבל ארץ-ישראל נפלית בעניין זה - כיסוי המטבע שלה מושקע כולו בניירות-ערך (סקיוריטי) ואין הקרן הזאת תורמת מאומה למחזור הכספי של הארץ. הדרישה היא - להפריש חלק מן הכיסוי הזה למטרה זו. (קפלן אומר כי להתחלה יספיק מיליון לא"י.) שוחחנו על כך עם הנציב, והוא אמר כי הדבר נראה חשוב. אצטרך לטפל בזה בלונדון.

העניין השני שאינו מחייב הקצבת כסף מזומן הוא - עניין המכס על האשכוליות. לא אדבר על פרטי העניין. המצב הוא שהמכס הורס לנו את השוק האנגלי [---] וצריכים לדרוש הקלה מהממשלה - אם היא באמת רוצה לעזור לענף ההדר בארץ לבל ייהרס. יש גם שאלות אחרות של הפרדסנות. בפגישה עם באי-כוח הפרדסנים אמר סמילנסקי[1] שהממשלה מוכנה לעזור לפרדסנים בתנאי שהפרדסנים היהודים והערבים יתאחדו. הוא הציע לדרוש בלונדון מתן הלוואה חד-פעמית לפרדסנים בשיעור של חצי שילינג לתיבה כדי לאפשר את עיבוד הפרדסים; לדרוש מהממשלה שתשלם את המקדמות שהפרדסנים היו מקבלים עד עתה מן הבנקים - בשיעור של 7 לא"י לדונם, וכיוון שאפשר יהיה עכשיו לשווק רק מחצית הפרי, רק 7 מיליונים תיבות, ו-7 מיליונים יישארו בארץ (ונוסף לזה מיליון תיבות של "בררה"), יש צורך לטפל ברצינות בפיתוח תוצרת-לוואי מפרי-ההדר. נעשו בנידון זה ניסיונות חשובים על-ידי תחנת-הניסיונות ומכון זיו, אבל לפיתוח תעשייה זו דרושה השקעת כספים וצריך שהממשלה תיתן אותם. הנציב אמר כי אין לדבר על שום הקצבה כספית - הוא חושב לעזור לפרדסנים על-ידי אמצאת אוניות ועל-ידי הסדרת האכספורט, אבל כסף לא תוכל הממשלה לתת.

דוגמה לסוג העניינים המחייבים הוצאת כספים, אבל שכבר הוחלט עליהם, היא עניין ההלוואות לתל-אביב ולחיפה.

בכל העניינים האלה נצטרך לטפל בלונדון [---].

 

הערות