מתוך יומן העבודה                                                                           לונדון, 27.5.1939

הבוקר ניגשתי סוף-סוף לחיבור האיגרת לחבר הלאומים. קראתי מחדש את כל החומר: הספר הלבן, מאמרו של בן-גוריון, פרקים מתזכירו של שטיין ל"ועדה המלכותית", מכתבינו בדבר עקרון יכולת-הקליטה, הספר הלבן מ-1922- ועוד.

[---]

הגיע מברק מבן-גוריון: רצוי שובך בהקדם האפשרי. הברק יום בואך. עניתי 3.6. - זאת אומרת אבוא בשבת הבאה.

העיתונות מלאה עדיין הדי הוויכוח הארץ-ישראלי. "איוונינג סטאנדארד" מתחקה על המיניסטרים שלא השתתפו בהצבעה ומגלה יום-יום עבריינים חדשים. קודם-כל גילה כי וולטר אליוט נעדר - סידר לעצמו איזו שליחות מחוץ ללונדון, בגלל אהדתו לציונות. גם בטלר לא נכח בהצבעה, אך הוא נקרא בדחיפות לז'נבה על-ידי הליפאכס. אבל הנה בראון, מיניסטר-העבודה, אף הוא ידיד לציונים, נעדר - שש לקבל [הזמנה] לאחת מערי-השדה. העיתון מתריע על אי-משמעת זו בצמרת המפלגה השלטת. עניין אחר הנוגע לוויכוח שהעיתונים דשים בו הוא קובלנתו של קזליט בשם הצירים שלא הגיעו לרשות-דיבור: מ-11 שעות שהוקדשו לוויכוח נטלו המיניסטרים והמיניסטרים לשעבר שמונה שעות ולצירים מן השורה לא נשאר זמן. הוא מציע קיצור זמן הנואמים על-פי החוק. בינתיים מתגלה מה רבים היו אלה שביקשו לדבר בוויכוח זה ולא ניתן להם. הכול יודעים לאיזה צד נמנה קזליט ובשם איזה צירים הוא מדבר. "טיים אנד טייד", שבועונה של ליידי רונדה, מציין כי הרוב שהיה לממשלה בהצבעה על ארץ-ישראל הוא הקטן מכל ה"רובים" שהיו לה בשאלות של מדיניות רבתי.