מתוך יומן העבודה לונדון, 24.5.1939
[---] אתמול נתקבל מכתב מגנרל פאונל - אדיב מאוד, אך מסרב לקבוע פגישה: מוטב לחכות עד שהיינינג יגיש הצעותיו. בזה מסתיימת לפי שעה פרשת מאמצינו לנהל משא-ומתן ישר עם משרד-המלחמה [---].
עיתוני-הבוקר מדגישים את הרוב הקטן של הממשלה בוויכוח של אתמול. ה"טיימס" מציין שההצבעה באה כאכזבה לממשלה. המאמר הראשי שוב מלא ביקורת, מציין מה היה משכנע בדברי מלקולם מקדונלד ומה לא נתקבל בהחלט על הדעת ומסיים שוב בהצעת פדרציה שבה עניין העלייה יהיה בסמכות היהודים ובתוספת אפשרות של הרחבת המסגרת לכלילת כל סוריה - הרעיון שהתחבב על ה"טיימס" והוא חוזר אליו בכל הזדמנות. ההרגשה הכללית היא שהניצחון המוסרי בוויכוח הוא לצידנו.
העיתונים מודיעים על מינויו של לורד האנקי[1] (לשעבר סר מוריס האנקי, מזכיר הקבינט מימי מלחמת-העולם ה-1) כחבר הבריטי של ועדת המנדטים במקומו של לורד היילי[2] שהתפטר. זהו מינוי פוליטי גלוי. החברים הבריטים הקודמים - לוגארד והיילי היו מושלי מושבות אנשי-שם. להאנקי אין שום ניסיון מושבתי או שלטוני. ברור שיהא בכל כלי-שרת בידי הממשלה.
[---]
קראתי את הוויכוח בבית-הלורדים. נאומו של דאפרין צר-מוח, גס ומחפיר במישור הרעיוני, חדור שנאה אלינו. בדיוק כרושם שעשה בחור זה בסנט ג'יימס. אבל יש בנאום זה חדשה: דאפרין הוציא את החתול מהשק בהודיעו, שאם לא תאשר ועדת-המנדטים את המדיניות החדשה, תלך הממשלה מייד למועצת חבר הלאומים ותדרוש שינויים במנדט. בית-הנבחרים לא שמע הודעה כזו. להיפך, בטלר הודיע בפירוש שהממשלה בטוחה כי מדיניותה היא בהתאם למנדט ואין בכוונתה להכניס בו שינויים.
אם לאחר הצהרה כזו תבוא הממשלה להציע שינויים במנדט יש לבית-הנבחרים פתחון-פה לתבוע דיון נוסף, באשר הממשלה תנהג אז אחרת מאשר הבטיחה. הדבר יכול לשמש עילה לדחייה חדשה. אם הממשלה לא תוציא את חוק הקרקע לפני מושב ועדת-המנדטים (מלקולם אמר לנו פעם שהם יחכו בעניין זה) הרי זהו רוח נוסף להמשך הרכישה. מכאן שחשיבותו של מושב ועדת-המנדטים עולה לאין שיעור. כל הזמן לא הייתי שקט ביחס להכנת המושב הזה. גולדמן לא צריך היה לקבל על עצמו אחריות של יחיד בעניין זה. אומנם וייצמן יראה את אורטס[3] ואת ראפאר, אך הוא ידון אתם בעניין הכללי ולא ייכנס לניתוח מפורט של סעיפי הספר הלבן בהשוואה לסעיפי המנדט. התפלאתי קצת שבארץ לכאורה אין דואגים לז'נבה.
נסעתי לתחנת ויקטוריה ללוות את אליעזר [קפלן] ואת דוב [הוז] היוצאים לפאריס, וחלקתי עימהם את חששותיי. ברור לי על-כל-פנים שלא אוכל להישאר למושב ועדת-המנדטים, אשר ידון בענייני ארץ-ישראל רק באמצע יוני, אבל אולי כדאי שאשתתף בשיחותיו של חיים עם שני עמודי-התווך בוועדה. אליעזר קיבל על עצמו לברר את העניין עם חיים.
נאומו של רדינג בבית-הלורדים הוא ממש נהדר - הנאום רם-המעלה שבכל נאומי שני הבתים. הצדקה ניצחת לשיטת השיתוף בסנט ג'יימס[4].
ארוחת-ערב אצל ווקופ. שיחה רבת ערות כרגיל. לא יכולתי להגיע לחקר עמדתו. מצד אחד אמר שזהו אבסורד לחרוץ את גורל אחרית הימים - הספר הלבן אינו יכול לקבוע את העתיד הרחוק - ומצד שני חזר כמה פעמים שהוא היה תמיד בעד זה שבארץ ייווצר יישוב של 600-500 אלף יהודים (כלומר: תו לו). ניסה להחזירני לעניין עיראק. במשך הערב התגלגלה השיחה על החולה. כשסיפרתי לו הביע נכונות לעזור ושאל אם אסכים שידבר בעניין זה עם מלקולם. אמרתי: אדרבא!
הערות
[1] לורד האנקי (Hankey Lord) - (1963-1877) - מזכיר הוועדה להגנת האימפריה 1938-1912. היה מזכיר קבינט-המלחמה 1919-1916 והתפרסם ביעילותו בניהול עבודתה של הממשלה. שימש כמזכיר הממשלה עד 1938. היה שר ללא תיק בקבינט-המלחמה של צ'מברליין בראשית מלחמת-העולם השנייה.
[2] לורד היילי (Hailey Lord) - (1969-1872) - כיהן בתפקידי-ממשל שונים בהודו 1934-1895. נציג בריטניה בוועדה המתמדת לענייני מנדטים של חבר הלאומים 1939-1936. לאחר מלחמת-העולם השנייה עמד בראש ועדות שעסקו בחקר המושבות הבריטיות באסיה ובאפריקה ובסיוע להן.
[3] פיֶר אורטס (orts Pierre) - יושב-ראש הוועדה המתמדת לענייני מנדטים של חבר הלאומים.
[4] הכוונה להחלטת הסוכנות לשתף את נציגי הלא-ציונים מיהדות אנגליה - ליונל כהן והלורדים רדינג ובירסטד - בשיחות עם נציגי הממשלה ובדיוני הפאנל על אופן ניהול השיחות של המשלחת היהודית בוועידת סנט-ג'יימס.
