מתוך יומן העבודה - לונדון, 23.5.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 23.5.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                    לונדון, 23.5.1939

 

אתמול קיבל וייצמן מכתב מלוגארד כי הוא נענה ושלח מכתב ל"טיימס" והיום הופיע המכתב, מעורפל למדי, אך מועיל משהו. על-כל-פנים ברור הרצון הטוב כלפינו. לוגארד הוא בן 82.

שוב שיחה עם חיים על אמריקה. סוף-סוף החליט לא לשוב לארץ. שלחנו מברק שני לאמריקה לזרזם.

הכתבתי נקודות נוספות על-פי מאמרו של בן-גוריון וכתוצאה מהדברים שנאמרו אתמול. חיים הוזמן לצהרים אל צ'רצ'יל והצעתי לו את החומר הנוסף. הדברים ישרו בעיניו, אך התנה שלא אתן את החומר לשום ציר אחר, כי אם מישהו ישתמש בו לפני צ'רצ'יל יהיה כעס גדול.

ארוחת-צהרים אצל קזליט המתכונן אף הוא לנאום היום.

בדרך מקזליט לבית-הנבחרים טילפנתי אל חיים. הוא מצא את צ'רצ'יל דרוך לקרב וטעון חומר מפוצץ, כיוון שכך החליט שלא כדאי להעמיס עליו דברים נוספים ולא מסר לו את הנייר. צ'רצ'יל מתפעל מהחוברת האחרונה של לוקר [---]

סרתי למשרד וכתבתי מכתב לארצ'יבלד סינקלר - צירפתי את החומר שלא נמסר לצ'רצ'יל. כשנכנסתי למקומי שמתחת ליציע ניגש אלי סינקלר והחזיר לי את הנייר - אמר: חומר מצוין, אבל כבר מאוחר. נאומי מוכן ולא אוכל לקלוט דברים נוספים. הצעתי לקזליט, אך גם הוא סירב. כבר הכין את דבריו (הוא לא הגיע לרשות-הדיבור, המסכן!), כזה וכזה תאכל החרב.

פסגת הוויכוח ביום השני הייתה נאומו של צ'רצ'יל; [נאום] מזהיר מבחינת כושר-הנאום ומבחינה מדינית כללית. לגופו של עניין הוא לא נגע בעקרון יכולת-הקליטה וריכז את התקפתו רק בנקודה אחת - הווטו הערבי על העלייה: זוהי ההתכחשות!

הרברט מוריסון[1], שהיו לו כל הסגולות והנתונים לשאת נאום ממדרגה גבוהה, ביזבז את ההזדמנות. דוב [הוז] היה מוכן להשקיע מאמצים גדולים בהכנתו, אך הוא לא נפנה לכך מרוב טרדותיו ולא קיבל הדרכה מספקת. היו אצלו פסקאות חזקות, אך היו רבות שבהן כיסה במליצות על החלל הריק. מכסטון[2] היה מאכזב בתכלית וחבל על ממונה של ההסתדרות שהושקע בנסיעתו של יצחקי[3] לאנגליה. המסקנה ההגיונית מדבריו הייתה - מדינה ערבית מייד והפסקת כל עלייה מייד! וזה לאחר כל הטורח הרב שטרחו "השומר הצעיר" ו"פועלי-ציון" לחינוך "מפלגת-העבודה הבלתי-תלויה"[4].

ההצבעה הייתה דרמתית. קבוצת המורדים הלכה לפרוזדור ה"לאו" בראש מורם. שמעתי את הזלם[5] הזקן אומר לחבריו: מעולם לא הרגשתי את עצמי כה בטוח בעמדתי כמו הפעם. הרוב הממשלתי, שהוא 220 בפרלמנט זה, ירד בהצבעה ראשונה, נגד התיקון של סיעת הלייבור, ל-100, ובהצבעה שנייה, בעד קבלת המדיניות, הוסיף לנפול ל-89. לקראת הצבעה זו הוצאה הוראה מטעם ה"מצליף" המחייבת משמעת מלאה.

בצאתי מהבית נפגשתי עם ווקופ, שבילה אף הוא כאן את שני הימים (הוא נכח היום בבית-הלורדים), הילל מאוד את נאומו של לורד רידינג. הזמינני לארוחה מחר.

[---]

 

הערות

[1]  הרברט סטנלי מוריסון (Morrison Stanley Herbert) - (1965-1888) - מראשי הלייבור, נחשב לאוהד הציונות. ראה כרך ב', עמ' 462, הערה 7 מ-21.2.1937.

[2]  ג'יימס מכסטון (Maxton James) - (1946-1885) - ממנהיגיה של תנועת-הפועלים בבריטניה. נאסר ב-1916 בעוון הסתת פועלים לפתוח בשביתה כללית במטרה להפסיק את מלחמת-העולם. מראשוני .P .L .I ויושב-ראש המפלגה בשנים 1931-1926, 1939-1934. חבר פרלמנט 1946-1922. נחשב לנואם מעולה.

[3]  יצחק יצחקי (1955-1901) - מראשי "פועלי-ציון שמאל" ולאחר-מכן ממנהיגי מפ"ם. עלה ארצה ב-1921. היה משך שנים רבות חבר הוועד הפועל של ההסתדרות. ממייסדי הליגה לשיתוף יהודי-ערבי וליגת הידידות ישראל-ברית-המועצות. ב-1939 נשלח לשיחות עם מנהיגי .P .L .I בשל עמדותיו השמאליות, במטרה לשכנעם לתמוך בעניין היהודי.

[4]  מפלגת-העבודה הבלתי-תלויה (Party Labour Independent) – מפלגה סוציאל-דמוקרטית מרכסיסטית בבריטניה. נוסדה בשנת 1893 על-ידי ג'. קירהארדי. הצטרפה למפלגת הלייבור הכללית עם ייסודה ב-1900, פרשה מהלייבור בשנת 1932 ומאז התקיימה כסיעה קטנה בפרלמנט הבריטי. אישיה הבולטים של המפלגה בשנות ה-30 וה-40 היו ג'יימס מכסטון, קמפבל סטיפן, בנב אדוארדס.

[5]  ג'ון הזלם (Haslem John) - חבר הפרלמנט הבריטי.

 

העתקת קישור