מתוך יומן העבודה                                                                    לונדון, 13.5.1939

שתי הפקידות ודוב עבדו במשרד מתשע בבוקר עד 10 בערב, בלי הפסק, בפיענוח המברקים שהגיעו אמש והוסיפו לבוא בזה אחר זה במשך היום.

ב-10 בערב נסעתי עם דוב למלונו של וייצמן. גם ניימיר היה שם. קראתי להם את סיכומו המפורט של הספר הלבן.

מצאנו את חיים במצב של התפרקות לאחר המתיחות העצומה שבה עברה שיחתו עם מלקולם. הוא שפך עליו את כל זעמו, האשימו בבגידה, השווה אותו להיטלר, עד שלבסוף הוציאו מהכלים. נפרדו כאויבים גלויים. חיים מצטער עכשיו שקיבל את ההזמנה אשר גרמה לו להגיד את כל הדברים החריפים. הוא אמר אותם הדברים ממש לצ'מברליין, אך בלשון עצורה, ומתוך שמירה על כבוד היחסים.

נפגשתי היום עם גברת פטרסון[1] אשר סיפרה לי הרבה על היחס השלילי אלינו בחוגי הצבא בארץ, שגם היינינג אינו נקי ממנו. היהודים מרגיזים אותו בפיקחותם היתירה.

הערות