מתוך יומן העבודה                                                                    לונדון, 15.5.1939

וייצמן שאל לדעתי הבוקר אם כדאי לו לבקר את קנדי. יעצתי לעשות זאת. יש לשמור על היחסים וייתכן שישמע ממנו משהו. על-כל-פנים הביקור לא יזיק ואולי יועיל.

עודנו מדברים והנה מברק משונה מאמריקה. השופט [ברנדייס] שמע מהנשיא כי פירסום הספר נדחה. קנדי ייפגש שוב עם הממשלה בלונדון.

העברתי את הידיעה לירושלים והוספתי כי כאן אין כל אישור לכך. הסיפא של המברק הניו-יורקי אינו בהתאם לרישא. אם כבר יש דחייה, למה הולך קנדי שוב? ואם קנדי טרם התקשר עם הממשלה מאז פנייתו לפני כמה שבועות, מנין שהעניין נדחה? אני משער שבשורת הנשיא מתייחסת לדחייה קודמת, שכבר חלף זמנה, ולא לדחייה מעכשיו ואילך.

טילגרפתי לאמריקה השערתי זו והצעתי שיסדרו פנייה של רוזבלט לשגריר הבריטי בוושינגטון.

על-פי "הסתת" ניימיר שלח וייצמן מכתב לסר ג'ון סיימון[1] והזכיר לו את הצעתו ב-1930 לפנות לבית-הדין בהאג[2] ולשאול אם אין זו דעתו גם עכשיו.

התייעצות "המטה הראשי" בחדר לוריא: ניימיר, בפי, לוקר, דוב, בקשטנסקי, לוריא ואני. המשטר בראסל סטריט 77 הוא של ביטול-זמן מופלג להתייעצויות חוזרות ונשנות על אותם העניינים בהרכבים שונים של חבר המתייעצים. כיוון שלאחר-הצהרים נקבעה ישיבת ההנהלה הצעתי שנדון שם על שאלות של "מדיניות רבתי" לגבי הוויכוח וכאן נתייעץ על פעולות ממש - את מי יש לראות ואיזה חומר יש להמציא. מהדברים שקבענו: יש לסדר לחיים ראיון עם לויד ג'ורג' [---]. אשר לצ'רצ'יל הרי וייצמן כבר ביקש את בותבי לסדר לו ראיון איתו. דוב הציע לסדר שאמרי ובולדווין, כמי שחתמו יחד עם המנוח אוסטין צ'מברליין על המכתב הידוע ל"טיימס" אחרי התפטרותו של וייצמן ב-1930, יעשו גם עכשיו צעד משותף מעין זה[3]. בפי קיבלה על עצמה לשוחח עם אמרי. בפי תראה גם את לורד קרנבורן[4], סגנו של אידן[5] שהתפטר יחד איתו, כדי להשפיע עליו שישתתף בוויכוח. אמרי מסדר בביתו ארוחת-ערב לווייצמן ביום ג', אליה הזמין כמה מחשובי השמרנים בכללם אידן וקופר. ליום ד' סודרה לווייצמן ארוחת-צהרים עם ראשי סיעת הלייבור וארוחת-ערב עם צירים שמרנים. דוב ייפגש עם קריפס[6] וישאל אם יסכים לנתח בוויכוח את הספר הלבן מבחינה משפטית. מדינאותו של קריפס אינה בעלת משקל בבית-הנבחרים, אך מומחיותו המשפטית עומדת במדרגה גבוהה. אם קריפס יסכים צריך יהיה לסדר שייפגש עם שטיין לפני הוויכוח. דוב יראה גם את נורמן אנג'ל[7] לשאול בעצתו. ניימיר ינסה להיפגש עם מקניר[8], המומחה הגדול למשפט בין-לאומי (פרופסור בליברפול), כדי לברר אם יסכים להשתתף בוועדת-מומחים שתחווה דעה אם מבחינה משפטית מתיישב הספר הלבן עם המנדט. את הכנת החומר בכתב כהצעות לנאומי הצירים בוויכוח קיבלתי על עצמי. היום יצאה החוברת החדשה שהכין לוקר - אוסף מסמכים, נאומים והצהרות על הצהרת בלפור והמנדט - חומר רב רושם. החוברת נשלחה לכל צירי הפרלמנט. כן נשלחו החוברת של שטיין על איגרות מקמהון והחוברת הקודמת שלנו באותו עניין.

אחר-הצהרים ישיבת ההנהלה בחדרו של וייצמן [---]. ביררנו שוב את השאלות הכרוכות בוויכוח בפרלמנט: יש להביא לידי הצבעה אישית אם גם ברור שלממשלה יהיה רוב; יש לקבל את ההצעה שמפלגת הלייבור תדרוש שני ימים לוויכוח, כי ככל שיארך הוויכוח יש יותר סיכויים להבליט את כוחנו בפרלמנט; יש לנסות להציג דרישה שלא תוטל משמעת מפלגתית על ההצבעה. אשר להצעות התיקון השונות סיכמתי שלוש:

דחיית המדיניות לחלוטין;

הצעת ועדה נבחרת;

הצעת דיחוי הדיון עד לבירור בז'נבה אם המדיניות החדשה מתיישבת עם המנדט.

ההצעה הראשונה - קיצונית. שתי האחרונות - הצעות פשרה. רצוי שמפלגת הלייבור תציג רשמית את הראשונה ואז יבואו בהמשך הוויכוח ידידינו שבסיעת הממשלה ויציעו אחת ההצעות המפשרות, או את שתיהן, בתקווה שהממשלה תיאחז אולי באחת מהן. יש ממילא להימלך בעניין זה בדעת ידידינו שבפרלמנט. וייצמן מסר על הצעתו לאמרי, ויליאמס וקזליט לבקר בארץ, על-מנת שיצאו מייד עם התפזר הבית לפגרת חג-השבועות. הוא עצמו יטפל בהם בארץ. הם יוכלו לדבר באסיפות פומביות. הבעתי ספק אם הופעתם בפומבי אפשרית או רצויה.

בסוף הישיבה דנו בשאלת הגדוד היהודי בצרפת. מסרתי על שיחותיי עם אלברט כהן. התווינו מסקנות, אך דחינו את ההחלטה עד לשיחה עם וייצמן שעזב בינתיים את הישיבה.

תום ויליאמס מסר טלפונית כי זה עתה הודיע מלקולם בבית, בתשובה לאסלי, כי הספר הלבן יימסר לעיתונות ביום ד' בערב, ויפורסם ביום ה' בבוקר. הרי שיש לנו עוד יום אחד להכנת גילוי-הדעת.

[---]

גולדמן מסר על המצב בצרפת. משלחת של ציונים ולא ציונים (וייל-האלה) ביקרה אצל בונה. זה הבטיח עזרה, אך אין לסמוך על שום דיבור שלו. רולן, מיניסטר לשעבר, ביקר על-פי בקשתנו את לז'ה, מנהל משרד-החוץ. יארבלום הכין את רולן ומסר לו תזכיר. לז'ה ענה לרולן בכתב והמכתב נמסר לנו. בו מנוסחת בדברים ברורים עמדת הממשלה הצרפתית - לא להתערב בענייני ארץ-ישראל על-מנת שבריטניה לא תתערב בענייני סוריה. "הלכנו בשיטה זו ונוכחנו שאין טוב ממנה". מכתבו של לז'ה מסמך מעניין בתכלית השופך אור רב על יחסי בריטניה וצרפת במזרח שלנו. אשר לסוריה, הרי פיאו חזר לשם בהוראות אלו: צרפת מחזיקה עדיין ברעיון העצמאות - זאת אומרת לא סיום המנדט אלא החלפתו בחוזה. אולם נוסח החוזה הקודם נפסל ויש לערוך חוזה חדש ובו שני שינויים עיקריים:

א. אוטונומיה רחבה למיעוטים הטריטוריאליים שתוגן על-ידי צרפת;

ב. השארת הצבא הצרפתי בסוריה ל-25 שנים כשהוא סר למשמעתו של השגריר הצרפתי ומשמש להגנת המיעוטים, לשמירת הסדר בארץ ולהגנה על הגבולות.

אם הסורים יסכימו - מוכנה צרפת לפתוח משא-ומתן על יסוד הקווים האלה.

וייצמן טילפן ממלונו. זה עתה טילפן אליו גולדמן מניו-יורק: קיבלו את מברקנו ואינם מבינים מה קרה. ברנדייס קיבל ידיעה ישירות מהנשיא (כתובה בעצם ידו?) שהליפאכס הבטיח דחייה.

הברקתי שוב לאמריקה להסביר את השערתי.

[---]

דוב חזר מהפרלמנט לאחר התייעצות עם גרינווד ותום וויליאמס. בחלק מהשיחה השתתף גם דולטון. הם נגד ההצעה לפנות ולדרוש שחרור ההצבעה ממשמעת מפלגתית. הדבר לא יתקבל ורק ישמש אזהרה לממשלה על אי-אחדות בשורותיה וימריץ אותה להחמיר את המשמעת ולאיים על הצירים בתוצאות חמורות אם יפירוה. מתנגדים גם להצעת ועדה נבחרת. מינוי הוועדה הוא בידי הממשלה והיא תמלא אותה באנשיה. יוכנסו, כמובן, גם אנשים מהאופוזיציה, אך הם יהיו במיעוט. הדין הוא שוועדה נבחרת מגישה רק דין-וחשבת אחד. במקרה שהדעות מחולקות - מוגש רק דין-וחשבון הרוב והוא משמש כלפי הפרלמנט והציבור חוות-דעתה של הוועדה כולה. החולקים רשאים לציין את דעותיהם בפרוטוקול של הוועדה אשר איש לא יקראנו. הווה אומר, תכסיס זה של ועדה נבחרת יביא רק למתן גושפנקה רשמית של הפרלמנט למדיניות הממשלה ולהשתקת קול האופוזיציה [---]. חשוב הרבה יותר שנוכל להסתמך על הצבעתם הגלויה של מתנגדי המדיניות הממשלתית. ההצעה היחידה הנראית להם היא תביעה לעיכוב ההחלטה עד שתתברר בז'נבה השאלה אם המדיניות החדשה מתיישבת עם המנדט.

היום הוזמן ברודצקי לבוא מחר אל מלקולם מקדונלד - בוודאי כדי לקבל את תמצית הספר הלבן.

הערות