מתוך יומן העבודה                                                               לונדון, 10.5.1939

 

אתמול כבר הופיעה בעיתונים אחדים ידיעה קצרה על טיסתו של וייצמן ללונדון. היום מתפרסם הדבר ב"טיימס" וב"דיילי טלגרף".

ב-8.30 אצל ליאון בלום. מצאתיו בפיג'מה. הוא קיבל מכתב מווייצמן ומוכן לעשות כל מה שיוכל. ידבר עם הליפאכס, ידבר עם צ'רצ'יל. הוא חוזר לפאריס מחר בבוקר. ביקש שווייצמן יצלצל לו הערב.

[---]

נתקבל מכתב מצ'מברליין לווייצמן - תשובה למכתב ששלח וייצמן לפני צאתו את לונדון ולמברק שהריץ מהארץ. נראה שראש הממשלה נזדרז עכשיו לענות כדי ליצור עובדה מוגמרת בטרם יבוא וייצמן לראותו. הוא מביע את צערו הרב, אך הגיע לידי מסקנה גמורה שאין לדחות יותר את ההכרעה בשאלת ארץ-ישראל.

שמעתי דין-וחשבון מפי לוקר על ראיון מנהיגי הלייבור עם צ'מברליין אמש. מלקולם היה נוכח. שניהם גילו עקשנות רבה. יש לגמור בעניין ויהי מה. האם לא ידחו עד לאחר חג-השבועות? לא. אי-אפשר בשום פנים להתחייב על כך. האם לא יחכו לפחות לווייצמן? לא. ראש הממשלה אמר שיקבל את וייצמן לראיון. אך רמז שדווקא משום שהוא בא במיוחד ללונדון, יש למהר ולפרסם את הספר הלבן.

התייעצתי בעניין דין-וחשבון גוויאנה הבריטית העומד להימסר היום לפירסום בעיתוני מחר בבוקר. הייתה בעניין זה מסיבת-עיתונאים מיוחדת במשרד-המושבות. מתברר שהספר הלבן המתפרסם אינו מכיל את החלק התיאורי של עבודת הוועדה ואת תמצית מסקנותיה הכלליות. מלבד הדין-וחשבון המשותף הזה, ישנם דינים-וחשבונות מפורטים של כל אחד מחברי הוועדה לחוד, כל הקשיים, הספקות והפירכות מתגלים דווקא בחומר-תוספות זה, אשר לא יובא לידיעת הציבור. בתוספות אלו מדובר על קשיי הטבע והאקלים, על דלות הקרקע המחוסר חמר, ועל האופי המפוקפק של כל התוכנית. החלטנו להעיר את אוזן העיתונים על הטעיה זו ולהוקיע את התמרון המגונה של הממשלה המשתמשת בעניין גוויאנה הבריטית, שכולו עורבא פרח, כמעטה עשן לחפות בו על נסיגתה מהצהרת בלפור. [---]

באמצע ההתייעצות פתאום טלפון מסטורס. יש לו טענות על העיתונות הציונית בבריטניה שתלתה, לדבריו, כל מיני בוקי סריקי במסע-ההרצאות שלו באמריקה. רצונו לבוא ולברר את העניין.

התקשרתי עם גרייבס שהזמינני לביתו. פנייתי אליו היה בה משום ויתור על כבודי, כי בבואי ללונדון ביקשתי לראותו והשתמט ממני. הוא הולך ומזקין במהירות, מרבה דיבור לעניין ושלא לעניין. הרבצתי בו את התורה ומצאתיו מוכן לקלוט את הדברים. שמעתי ממנו כי הספר הלבן יתפרסם ביום ד'. לדבריו, טרם הוחלט על גורלו של המופתי. הוא חושש לוויתור מצד הממשלה בנקודה זו.

אחר-הצהרים נפגשתי בפרלמנט עם מרטין מ"דיילי טלגרף". התעניין מאוד בסתרי-תורה של עניין גוויאנה. ביקש לראות את החומר במו עיניו. הבטחתי לשלות אליו את בקשטנסקי. מרטין סיפר, כי נתעוררה יוזמה במסדרוני בית-הנבחרים להשפיע על הממשלה שתדחה הוצאת הספר הלבן על ארץ-ישראל עד לאחר ביקור המלך באמריקה[1], מחשש לתגובה בלתי-נעימה.

בשיחות עם גרייבס ועם מרטין הדגשתי את ההקבלה בין חמש שנות עלייה בספר הלבן על ארץ-ישראל ובין חמש שנות התיישבות של ניסיון בספר הלבן על גוויאנה הבריטית. הכוונה כנראה להציג את הדברים כך: אין מפסיקים עלייה לארץ-ישראל כל עוד גוויאנה היא בגדר ניסיון, אך משתבשיל גוויאנה להתיישבות המונית ייסגרו שערי ארץ-ישראל וזרם העלייה יופנה לאמריקה הדרומית. גוויאנה תירש את מקומה של ארץ-ישראל, לא תחול שום הפסקה במפעל-ההצלה של פליטי ישראל. והכול על מקומו יבוא בשלום. אי-אפשר יהיה להאשים את בריטניה שפנתה עורף לעם היהודי בצרתו...

סטורס בא למשרד ומילא את החדר דיבור רם ומפוצץ, התפארות-שווא וצביעות מנופחת. זו הייתה פגישתי הראשונה איתו, אך הוא התנהג כאילו היינו ידידים מימי-קדם. תיבל את דבריו בפסוקים עבריים מתוך עם-ארצות גמורה.

לפנות ערב נסעתי לקרוידון במכוניתו של גסטטנר[2] [---] לפגוש את וייצמן. צפיתי בחרדה לאווירון וכשראיתי את חיים יוצא מתוכו בריא ושלם נגולה אבן כבדה מעל ליבי.

שני דברים נתחדשו משיחתנו עם חיים ברגעים הראשונים לבואו.

ראשית, עניין הנסיעה היה כולו פרי יוזמתו. איש לא עורר אותו לכך. זהו דבר בעל חשיבות מכרעת, כי אילו טס ללונדון תחת לחץ ירושלים היה תולה את קולר אי-הצלחתו באחרים ומתמלא מרירות. עתה שהוא עצמו אחראי לנסיעה - הריהו מחוסן בפני תגובות כאלו.

שנית, אין כוונתו להישאר כאן לקיץ, אלא לשוב באמצע השבוע הבא. אמרתי לו מייד שיהיה מוכרח לדבר בישיבת הוועד הפרלמנטארי לקראת הוויכוח וזאת יוכל לעשות רק אחרי הופעת הספר הלבן.

נסעתי איתו לארוחת-ערב אצל בנו ושוחחנו ארוכות. הוא טילפן לבלום והתברר שהוא קיים את הבטחתו - דיבר עם הליפאכס, אך מצאו סגור ומסוגר. הוא דיבר גם עם צ'רצ'יל שהבטיח עזרתו (בוויכוח?).

מלבד השיחה עם ראש הממשלה הכינונו לחיים ראיונות עם הארכיבישוף מקנטרברי, עם סגנו של גורט במשרד-המלחמה ועם השגריר החדש לוושינגטון לורד לותיאן.

 

הערות