מתוך יומן העבודה                                                                 לונדון, 7.5.1939

בבוקר התייעצות עם לוקר וניימיר על פעולות. ניימיר רואה ישועה גדולה בנידוי המופתי. זה מבטיח את דחיית הספר הלבן על-ידי החוסיינים. על-ידי כך תיפול המדיניות החדשה. אמרתי כי הגשמת גזירות העלייה והקרקע אינה תלויה בקואופרציה של החוסיינים.

אחר-הצהרים פגשתי את דוב [הוז] בתחנת ווטרלו. שמעתי דין-וחשבון על העניינים בארץ.

בערב נאמתי באסיפת האחד במאי ("נדחה", כמנהג המקום) של ארגוני הנוער לארץ-ישראל העובדת.

בבואי למשרד בלילה, לאחר האסיפה, מצאתי שני מברקים בצופן מהארץ, אחד קצר מאוד ואחד ארוך מאוד. הזעקתי את מיס מיי ומיס פולינסקי מקצות העיר וטרחנו בפיענוח עד אחר חצות. המברק הקצר הממנו: וייצמן מוכן לטוס ללונדון, שואלים לדעתנו. המברק הארוך מאשר את הצעתי לנסות לבוא בדברים עם משרד-המלחמה ומציע לשיחה סדר-יום משונה מאוד בפירוטו המופלג - כאילו אפשר בשיחה ראשונה למצות את כל פרטי הפרטים הטכניים העומדים על הפרק. השאלה היא קודם-כל הסכמה עקרונית ואז תהיה שהות לבירור הפרטים.