מתוך יומן העבודה - לונדון, 1.5.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 1.5.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                 לונדון, 1.5.1939

 

עוד אתמול כתבתי לד"ר דון. הודיתי לו על טרחתו ולארכיבישוף על רצונו לעזור ורמזתי שכוונתנו לשיחה עם ראש הממשלה עצמו. היום כתבתי לדידס, צירפתי את העתקי מכתבו של דון ותשובתי, ושאלתי אם נוח לו להסביר לדון או לארכיבישוף עצמו מדוע לא כדאי לדבר עם מלקולם אלא אך ורק עם צ'מברליין. שוב שאלתיו לגורל המכתב ל"טיימס". שמא אדם כארכיבישוף מיורק יחתום עליו?

מארץ-ישראל נתקבל מברק ארוך של וייצמן אל לורד לותיאן[1]. כשנתמנה לותיאן לשגריר בריטניה בוושינגטון הברקנו לחיים והצענו שישלח לו מברק-ברכה ובעקבותיו ישלח לו מכתב על המצב, במברק מבקש חיים את לותיאן להתראות עם ראש הממשלה לפני ישיבת הקבינט. אך המברק נתקבל הבוקר (נשלח אתמול) והישיבה הבוקר. שלחתי את המברק לביתו של לותיאן עם מכתב-לוואי.

אחרי הישיבה בדאונינג סטריט הגיעו ידיעות שכאילו לא נתקבלה החלטה אחרונה, ועל-כל-פנים אין הפירסום שאלה של הימים הקרובים ביותר. שוב דחייה?

קיבלתי היום מכתב מאליהו ששון[2] על הלך-הרוח בארצות ערב לאחר כיבוש אלבניה ולנוכח מלחמה עולמית - המורא הגדול שנפל עליהן ודבקותן הגמורה בבריטניה. מכתב זה האיר לי כמה נקודות ועוררני לבקש שיחה עם בטלר, סגנו של הליפאכס. הזמינני למחר, ל-6 אחר-הצהרים.

ביקשתי ראיון גם עם קנדי והזמינני ל-4.30.

מירושלים הגיע מברק המתיר את פרסום התנאים האחרונים שהציגו מדינות ערב. אולם עוד אתמול קיבל פלקור ממצרים ידיעה שבה שניים מארבעת התנאים. הוספתי את החסר שכדאי לפרסמו והדברים נתפרסמו על-ידי פלקור אתמול. הצרה היא שידיעות פלקור אינן חודרות לעיתונות הגדולה, שאינה נוהגת לפרסם אלא מה שהיא מקבלת מסוכנויות גדולות או מסופריה המיוחדים במקומות.

אחר-הצהרים ליוויתי את צפורה לתחנת ויקטוריה, בדרכה לטרייסט ולארץ. מהתחנה נסעתי לצירות ארצות-הברית. השוער למטה ידע על בואי והעלני למעלה. כיוון שהציר טרם בא הכניסני לחדר-המתנה. כעבור רגעים מספר נכנס לבלר וביקשני ללכת אחריו. הכניסני לחדר-המתנה יותר פנימי, הסמוך לחדרו של השגריר. ביקשני לשבת. יצא קנדי, בירכני לשלום, אך במקום להכניסני לחדרו הובילני חזרה לחדר-ההמתנה החיצוני, נתן לי כיסא ולקח כיסא והזמינני לפתוח. תמהתי על סדרי-קבלה אלה, אך בסוף השיחה נתברר לי הסוד. אמרתי שלא ארצה את העניין - הוא ידוע לו היטב. ידועות לי שיחותיו עם וייצמן וחברינו האמריקאים ואנו מעריכים את התעניינותו. לא אציע לו מה לעשות - הוא שגריר ממשלה ומקבל הוראות ממנה. באתי רק להודיעו כי הגיעה השעה האחרונה. אם לא עכשיו - אימתי. העולם נתון בכור-ההיתוך, בשבועות האחרונים חלו שינויים מהפכניים במדיניות העולמית, בריטניה ואמריקה מנצחות עכשיו על אופנסיבה חדשה, ואם דווקא עכשיו תחתוך בריטניה את גורל ארץ-ישראל תהיה זו בכייה לדורות. צריך למנוע בעד צעד שאי-אפשר יהיה להשיבו. אם יש את נפשו לפעול - זהו הרגע. הלא צר יהיה אלף מונים

הקשיב בלי להניד שריר בפניו וכשסיימתי אמר: אתה ודאי יודע, דוקטור(!), שאנו עושים כל מה שאפשר. לפני שישה שבועות הודעתי לממשלה כאן שרצוי לנו שההחלטה תידחה. אם עכשיו הם עומדים לקבל החלטה, חזקה עליהם שהם עושים זאת מתוך ידיעה מלאה של כל העובדות.

חזרתי והדגשתי את הדחיפות. אמרתי: יש עכשיו תקווה לעולם יותר טוב, אך בינתיים תאבד תקוותו של העם היהודי.

חזר ואמר: אנו עושים כל מה שאנו יכולים. ובאומרו זאת קם, לחץ ידי ופנה ללכת לחדר הפנימי. בנתי לרעו: אילו קיבלני לחדרו, לא יכול היה לעוזבני ולצאת כדי לשים קץ לשיחה ברגע הרצוי לו. אמרתי לעצמי: לעולם תלמד, ומכל מלמדיך תשכיל.

חזרתי למשרד והברקתי על ראיון זה לירושלים ולוושינגטון. ברור שאין בדעת קנדי לעשות דבר בשלב זה אפילו אם קיבל הוראות חדשות - מה שמסופק בעיני.

עוד מברק מירושלים: נודע להם שהפירסום נקבע ליום ד'. דורשים למסור זאת לוושינגטון ולהמריץ לפעולה. הברקתי זאת. מסרתי את התנאים האחרונים שעליהם מתנהל המשא-ומתן. סיימתי: זוהי ההזדמנות האחרונה למנוע התחייבות בלתי-חוזרת. פעלו והודיעו.

בעצם הייתה זו חזרה על מברקי מאתמול.

בערב מסר תום וויליאמס על שיחת אסלי וגרינווד עם צ'מברליין. הם הובהלו אליו בשעה מוקדמת בבוקר, לפני ישיבת הקבינט. תום לא היה עדיין בעיר ולכן לא השתתף בשיחה. כשביקשו את הראיון היה ראש הממשלה סבור, כנראה, שרצונם לדון איתו שוב בשאלת חובת הצבא, אך משנתברר כי הנושא הוא ארץ-ישראל קבע לפי זה את המועד. אחר-הצהרים מסרו שני ראשי הסיעה דין-וחשבון מפורט באכסקוטיבה של מפלגת הלייבור. לפי הדין-וחשבון דיברו נמרצות. הודיעו שהלייבור רואה במדיניות החדשה הפקרת העם היהודי ובשום אופן לא יתמוך בה. הם הודיעו כי בהגיעם לשלטון לא יראה הלייבור את עצמו קשור. מדוע הממשלה מתעקשת לגזור? המצב נשתנה תכלית שינוי, מדינות ערב תלויות עכשיו בחסדה של בריטניה ולא בריטניה בחסדן. ולמה לנעוץ חרב בתוך בית-הנבחרים. הן סיעת הלייבור כולה תתנגד, גם רוב הליברלים וכן רבים מהשמרנים. צ'מברליין נשאר בשלו, אך אטלי וגרינווד מסרו שהם קיבלו רושם ברור כי דבריהם עשו עליו רושם עמוק. תום [וויליאמס] מחשיב מאוד את העובדה שהם מסרו דין-וחשבון כזה בפני האכסקוטיבה. הוא מייחס ערך רב גם לתגובת חברי האכסקוטיבה שהייתה חמה וערה מאוד. רוח אחת שררה בישיבה. הכול אמרו: אם אחרי כל הבקשות והאזהרות האלו תיגש הממשלה לבצע את מדיניותה - יש להילחם בה עד חורמה.

עוד בבוקר מסר סינקלר לבקשטנסקי כי שוחח עם מיניסטרים אחדים, נפגש גם עם צ'רצ'יל והלה הבטיח לפעול. הברקתי לארץ את הידיעות שמסרו וויליאמס וסינקלר.

בערב מסר הבי-בי-סי כי יש לחכות לפרסום הספר הלבן בימים אלה.

 

הערות

[1]  לורד לותיאן - פיליפ הנרי קר (Kerr Henry Philip - Lothian Lord) - (1940-1882) - מייסדו ועורכו של העיתון Table-Round שעסק בבעיות האימפריה (1916-1910). בזמן כהונת לויד ג'ורג' כראש ממשלה שימש כמזכירו הפרטי ומאז מודע לענייני הציונות. שגריר בריטניה בארצות-הברית 1940-1939.

[2]  אליהו ששון - 1948-1933 מראשי האגף הערבי במחלקה המדינית של הנהלת הסוכנות. ראה כרך א', עמ' 393, הערה 4 מ-5.7.1936 יומן.

 

העתקת קישור