מתוך יומן העבודה - לונדון, 13.4.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 13.4.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                                     לונדון, 13.4.1939

 

יצאתי מבורנמות ב-8.20 וב-10.40 הגעתי לתחנת ווטרלו.

ב"טיימס" שתי ידיעות על ה"שיחות" החדשות, מברקים מקהיר ומבגדאד, תחת הכותרות "נתחדשו השיחות על ארץ-ישראל" ו-"ועידות בקהיר ובבגדאד". הנקודות העיקריות: במרכז הדיון שאלת תקופת-המעבר עד לעצמאות; סבורים שהסיכויים לשלום בארץ-ישראל יותר טובים משהיו אי-פעם.

במקום המכובד ביותר ב"טיימס" מכתב אל העורך מאת נשיא התאחדות המוסלמים האנגלים בשם "איסלאם ופלשתינה". על-ידי כיבוש אלבניה הוסר המסווה מעל פני מוסוליני שביקש לדגול בהגנת האיסלאם. זכורים לו כל מעלליו בטריפולי שבלוב. אין הברית בין האיסלאם ואנגליה חסרה עתה אלא את הסרת המכשלה בארץ-ישראל. מהו המעצור להסכם כאן? הווה אומר, סירוב היהודים להישאר מיעוט. אך אם יימצא מקום אחר לפליטים היהודים - הכול יבוא על מקומו בשלום.

(אגב, לפני ימים אחדים פירסם ה"טיימס" מכתב הקורא ליהודים להונדוראס ובעקבותיו מכתב מאת אלברט חיימסון[1] המוכיח באות ובמופת כי הונדוראס היא הארץ היעודה, באשר היא ארץ יערות והלא ידם של היהודים רב להם במסחר העצים. לכל אלה נמצא מקום ב"טיימס", רק לא למכתבו של שטיין.)

בבואי למשרד מצאתי מברק מוצפן עברית לפי מפתחו של בן-גוריון, אשר לא יכלו לפענחו. ביקשתי לדחות את פתיחת הישיבה שנקבעה עד שאגמור את הפיענוח. המברק היה מברני [דוב יוסף] ובו דין-וחשבון על השיחות בקהיר. כפי ששיערתי לא היה כל קשר לביקורם של וייצמן וג'וזף בקהיר עם טיסתו של נשאת.

בישיבה עם ברודצקי, לוקר, ניימיר, בקשטנסקי וגולדבלום. מסרתי את תוכן המברק מקהיר. ברודצקי הודיע כי על-פי הצעתי ביקש ראיון משאקבורו וזה יקבלנו ב-12.30. הוא מציע שנמחה נגד המשא-ומתן החדש ונזהיר בפני הנחות נוספות לערבים.

שאלתי מה המצב בפרלמנט. בקשטנסקי מסר על פגישותיו. הוא מציע לבקש את ראשי סיעת הלייבור שיפנו אל צ'מברליין עצמו ויבקשו דחייה. היחסים בינם לבין ראש הממשלה טובים עכשיו ודבריהם ישפיעו, כי צ'מברליין מעוניין בתמיכתם.

ברודצקי הביע ספק אם כדאית לנו דחייה. מי יודע אם לא מוטב היה שיתפרסם הספר הלבן מייד לאחר גמר המשא-ומתן. הדחייה נתנה רק אפשרות להמשך המשא-ומתן עם הערבים שסופו, כנראה, להביא לידי ויתורים נוספים לערבים.

אמרתי שבאמת אין לדבר על דחייה בלבד אלא על עיון מחדש בכל המדיניות. הנוסחה - להזהיר מהנחות חדשות - מסוכנת, כי יש בה התפשרות עם ההנחות הקודמות. אגב, נוסחה זו ישנה גם במברק הירושלמי - וייצמן מבקש להעביר את בקשתו לאמריקה שיעמדו על המשמר נגד ויתורים חדשים לערבים. אם כי אין אני מהתולים את התסבוכת הארץ-ישראלית בעיקר בחתירותיהם של היטלר ומוסוליני, הצעתי לשקול אם לא כדאי לנקוט עכשיו בנימוק, כי מכיוון שהמדיניות הארץ-ישראלית של הממשלה, אשר באה לידי ביטוי בשיחות, היא פרי הלך-הרוח של התפשרות עם המדינות הטוטליטריות ומכיוון שהלך-רוח זה אינו קיים יותר וחל מפנה עיקרי בכל כיוון המדיניות הבריטית, יש לשוב ולעיין בענייני ארץ-ישראל לאור הכיוון החדש. בהצעות פעולה ברוח זו יש לפנות לא רק למפלגת הלייבור, אלא בראש וראשונה לשמרנים. יש להתייעץ עם אמרי בעניין זה.

ברודצקי וניימיר לא הסכימו שהנימוק שהצעתי עשוי להשפיע לטובתנו. אדרבא, הכיוון החדש של הממשלה הבריטית להדק את הקשרים עם מדינות המזרח הקרוב נגד גרמניה מוכרח להביא לידי הידוק הקשר עם מדינות ערב לרעתנו. ניימיר טען שעלינו להבין כי אנו כוח קטן מאוד ואין לנו ברירה אלא לחכות עד יעבור זעם - עד שהיטלר ומוסוליני ינחלו מפלה ניצחת. אז יהיה עולם אחר שבו אולי ניוושע.

אמרתי שעצה זו דומה לעצה לחכות למהפכה הסוציאלית.

הצעתי שנפרסם הודעה על-ידי פלקור ויט"א, כי אין קשר בין ביקורו של וייצמן בקהיר עם שליחותו של הציר המצרי, וכי הסוכנות לא שותפה במשא-ומתן המתנהל בקהיר.

הגיעה שעתנו ללכת לשאקבורו והישיבה נפסקה. שאקבורו קיבלנו יחד עם לוק. שאלנו לפשר הדברים שנתפרסמו בעיתונות על הצעות בריטיות חדשות שנמסרו למדינות ערב ועל-ידיהן למופתי והמשמשות עכשיו נושא למשא-ומתן חדש בקהיר.

שאקבורו הארוך והכחוש החל מתפתל כנחש. הצעות בריטיות? אין שום הצעות כאלו. משא-ומתן? אין משא-ומתן. שיחות? מה בכך אם יש שיחות? הנה גם לנו הייתה שיחה עם מיניסטר-המושבות. הוא עצמו גם אינו יודע בדיוק מה דובר בה.

אמרנו שהשיחה שלנו עם מלקולם מקדונלד נתקיימה על-פי בקשתנו בעוד שבשיחות קהיר פעלה כנראה יוזמה בריטית. הרושם הוא שהציר המצרי נשלח לקהיר עם הצעות חדשות.

שאקבורו הכחיש זאת.

שאלנו: ובכן מה היה כאן? כשהצעות הממשלה נדחו על-ידינו ועל-ידי הערבים - האם נגמר אז המשא-ומתן או לא נגמר?

שאקבורו ענה שהמשא-ומתן אומנם נגמר, אבל אחדים מנציגי מדינות ערב נתעכבו בלונדון והיו להם עוד כמה שיחות לבירור כמה עניינים.

אבל הלא השגריר המצרי טס לקהיר?

הוא עשה זאת על דעת עצמו.

אבל הוא הביא בידו הצעות?

אין אלו הצעות הממשלה.

אבל הלא יש משא-ומתן בקהיר, על מה הוא מתנהל?

שאקבורו הוסיף להתפתל ולהשתמט ואנו הוספנו לדחוק עד שלבסוף הודה, כי השגריר המצרי בא אל מלקולם מקדונלד והציע לו כמה שינויים בהצעותיה האחרונות של הממשלה, אשר אם יתקבלו יש תקווה כי הערבים יקבלו את ההצעות. מקדונלד "העיר הערות" להצעות השינויים האלו "מבלי להתחייב" ועל יסוד הדברים האלה "מצא השגריר לנחוץ" לטוס לקהיר ולמסור את הדבר לחבריו.

שאלנו אם זוהי פרוצדורה הוגנת - היה משא-ומתן עם שני הצדדים, הודיעו לנו שהוא נפסק והממשלה תחליט, עכשיו נתחדש המשא-ומתן עם צד אחד בלבד.

שאקבורו טען שאין כאן שום קיפוח או אי-שוויון. הן גם אנו רשאים להציע שינויים בהצעות.

צחקנו ואמרנו כי שאקבורו מציג את העניין כאילו היו בהצעות הממשלה ויתורים גם לנו וגם לערבים ועכשיו יבוא כל צד וידרוש ויתורים נוספים לעצמו. האמת היא כי כל הצעות הממשלה לא היו אלא ויתורים לערבים על חשבוננו, אלא שהערבים לא הסתפקו בהם ודרשו יותר. עכשיו דנים על ויתורים נוספים, שגם הם, כמובן, על חשבוננו. במשא-ומתן שהיה ידענו לפחות על מה מדובר ומה נשקף לנו. עכשיו איננו יודעים כלום. אנו דורשים שיודיעונו לפחות על מה מדובר.

לבסוף הבטיח שאקבורו למסור את משאלתנו למקדונלד בשובו והציע שגם אנו נתראה אתו מייד לאחר שובו. היה ברור כי כל העניין אינו נעים לו כל-עיקר.

רק בשובי למשרד נודע לי כי נסיעתי לפולין נדחתה

[---]

 

הערות

[1]  אלברט מונטפיורי חיימסון (1875-1954) Albert Montefiore Haymson -  בשנים 1934-1921  היה מנהל מחלקת-העלייה בממשלת המנדט. ראה כרך ב', עמ' 463, הערה 3 מ-27.2.1937 יומן.

 

העתקת קישור