מתוך יומן העבודה                                                                 לונדון, 3.4.1939

יצאתי למשרד. טילפנתי למרכס והודעתי שיש בידי כל החומר - יכנס, אפוא, את הפגישה של אנשי "המשפחה" אשר הוא עצמו הציע [---]. מרכס ביקש שהות להימלך. כעבור שעה קלה טילפן י. ל. כהן - הרי שהעניין נמסר לידיו: סאקר ואיסטוריק יוצאים את העיר ביום ד', מרכס עצמו ביום ה' (כולם לדרום-צרפת, כמובן!), היכן נמצא זיו אינו יודע כרגע, אף הוא, י. ל. כהן, נוסע - הרי שאין אפשרות לקיים פגישה עכשיו. מוטב ש"אעלה על הנייר" את עיקרי התוכנית למען "יעוין" בהם, ואז, בשוב כל האדונים בשלום ללונדון בעוד שבועיים או יותר, יתכנסו ויטכסו עצה. טילפנתי לאיסטוריק ונוכחתי שאין טעם להתעקש. טילגרפתי לירושלים לשאול מהו סכום המילווה שחושבים עליו. במברקם הראשון דובר על הצעת הרוב - ש"אוצר ההתיישבות"[1] יוציא שטרי-חוב בסך 2 מיליונים - ועל הצעת הופיין והמיעוט - שהמילווה יוצא על-ידי שתי הקרנות בשותפות בסך חצי מיליון. עכשיו מדובר על מילווה של קרן היסוד לחוד והסכום סתום.

ישיבה עם מרטין רוזנבליט, מנחם בדר[2] ושליח אחד מפראג (אף בדר היה בפראג) בענייני פליטי צ'כוסלובקיה. כבר התחייבנו כאן בשעת הדחק, בלי נטילת רשות מירושלים, על 55 פליטים שיורשו להיכנס לבריטניה בתנאי שאם אי-אפשר יהיה להשאירם כאן - נעבירם לארץ-ישראל. בינתיים התברר כי אחדים מאלה שהיו ברשימה כבר עלו לארץ-ישראל ישר, אך לעומת זה נוספו יותר מ-20 אחרים. מעריכים כי יהיה צורך בעוד 15 רישיונות. לא הסכמתי להתחייב יותר בלי רשותה של ירושלים, והברקתי בעניין זה לדובקין[3].

בקשטנסקי בא למסור על ביקורו אצל פרופ' הארלו[4] באוכספורד. פרופסור זה הרצה לפני כמה ימים ב"צ'תם האוז" והזמין אחר-כך את בקשטנסקי לשיחה. הפרופסור דיבר סחור-סחור כשלוש שעות, ובעיקר חקר את בקשטנסקי. רק לבסוף גילה משהו מצידו. לדבריו נפגש עם מקדונלד לאחר שנסתיימה פרשת סנט ג'יימס ומצאו מדוכא מהתוצאות. מלקולם הודה, כביכול, שהתוכנית הממשלתית מקפחת יותר מדי את היהודים. הארלו הציע תוכנית מעין זו: משטר פדראלי משולש - עמק החוף מחיפה עד מג'דל, בערך, אם עמק יזרעאל, ליהודים; ירושלים, הגליל והנגב לבריטים; אזורי ההרים ביהודה ובשומרון לערבים. בגליל יותן ליהודים להגשים את תוכנית החולה. יתר הגליל יפותח בעיקר לטובת הערבים, והיהודים יוכלו להתיישב במידה שהדבר לא יקפח את עתיד הערבים. בנגב יהיה פיתוח מכוון בעיקר להתיישבות יהודית. העלייה לאזור היהודי - ברשות היהודים. העלייה לשטחי השלטון הבריטי - לפי ראות עיניו. השלטון הפדראלי ייקבע או לפי האוכלוסים עם סייגים לטובת היהודים, או פאריטי של ערבים מזה עם אנגלים ויהודים מזה ועם סייגים נוספים לטובת היהודים. בקשטנסקי אמר לו כי עמדתנו היא פאריטי בינינו לבין הערבים, אך כנראה לא השאיר אצל איש שיחו את הרושם הברור שלא נדון בשום תוכנית אחרת. על-כל-פנים, אמר שאנו לא נציע שום תוכנית כזו, אך אם תבוא הצעה כזו מהממשלה - נעיין בה. הארלו אמר כי מלקולם הודה שתוכניתו (של הארלו) יותר צודקת כלפי היהודים מתוכנית הממשלה, אך גולל את האשמה על משרד-החוץ וטען, שבגלל עמדתו הוא מסופק אם תוכנית זו עשויה להתקבל. אף-על-פי-כן סבור הארלו שיש סיכויים לתוכנית וכדאי לטפל בה. יעץ לבקשטנסקי להיפגש עם הבישוף הירושלמי. "כהן צדק" זה היה פעיל מאוד בימי המשא-ומתן. סברה שהובא ללונדון כדי להסביר לאנגלים הנתונים תחת השפעתנו את הצד שכנגד (דברים אלה לא נאמרו בפירוש אך נשתמעו מדברי הארלו). על-כל-פנים ניהל תעמולה רחבה בחוגים בעלי השפעה ושימש מוציא ומביא למשלחת הערבית. גם אליו, אל הארלו, הביא ערבים אחדים מהמשלחת. הארלו נוכח (זאת אמר בפירוש) שאוזנו של מקדונלד קשובה לדברי הבישוף [---]

עד שיצאתי מהמשרד אחר-הצהרים לא הגיעה שום תשובה ממשרד-המושבות. מלקולם משתמט כנראה מפגישה איתנו. בלי הראיון הזה הנני כתלוי באוויר ואיני יכול לקבוע שום תוכנית. את התוכנית לצאת לבית-הבראה מסוים לבדיקה ולריפוי ביטלתי –

ראשית, מפני שהוטב לי,

ושנית, מפני שהתברר כי אותו מקום יקר ללא שיעור.

חשבתי שניסע לזמן קצר לדרום-צרפת, אך הדבר תלוי בתאריך הופעת הספר הלבן. איני סבור שאנו עומדים בפני דחייה לזמן רב. הממשלה התחייבה כלפי מדינות ערב וקשה לשער שתנסה עכשיו להיחלץ בתואנה כי המצב הבין-לאומי נשתנה. מי יודע אם לא מתכוונים לפרסם את גילוי-הדעת דווקא בימי פגרת הפסח, המתחילה ביום ה' זה, בזמן שהפרלמנט סגור. אין בכוונתנו להציג שאלות למלקולם בדבר גורלו של הספר הלבן, כדי שלא ניראה כדוחקים את הוצאתו, אך אין ספק שהוא עצמו יבהיר לנו את המצב גם בלי שאלות מצידנו - בפעם האחרונה שראינוהו בסנט ג'יימס אמר לנו שהספר הלבן יוצא בהקדם האפשרי אחרי גמר המשא-ומתן, ומהצהרה זו לא יוכל עתה להתעלם.

[---]

לסדר נסענו אל חוות החלוץ בקנט הנקראת על שמו של דויד אידר[5]. גב' היימן מדרום-אפריקה הובילה אותנו במכוניתה. הצטרפו אלינו מדריכי החלוץ הארץ-ישראלים - טדי קולק[6] מעין-גב ואליק שומרוני[7] מאפיקים.

הגענו בשעה מאוחרת, אך הסדר התחיל עוד יותר מאוחר, כי חיכו לבואם של חלוצים מגרמניה ומאוסטריה הנמצאים בהכשרה בחווה חלוצית סמוכה. גם בחוות דויד אידר תערובת של אנגלים וגרמנים. התאספו ביחד כשבעים בחורים ובחורות. בולט ההבדל בין שני השבטים. החלוצים האנגלים רובם שחרחרים וצנומים - בחורי ישראל גלותיים מבני דלת העם. לעומת זה יוצאי גרמניה ואוסטריה בהירי-פנים, ורודי-לחיים רחבי-כתפיים וחסוני-קומה - נראה שהכלכלה הטובה שקיבלו בילדותם בבתי הוריהם האמידים עמדה להם גם בשנות-הרזון האחרונות. בקרב אלה כבקרב אלה ישנם יודעי עברית. מבין האנגלים נטפל אלי בחור מבלפאסט - אביו יליד מאה שערים, ועתה הוא שמש בית-הכנסת בבירת אולסטר. דוברי העברית מקרב חלוצי וינה כמעט כולם חניכי הריאלגימנזיום של ויקטור קלנר[8]. על ההדרכה החקלאית ממונה אנגלי גוי, שבא אל הסדר יחד עם אישתו. נמצא במקום מורה עברי, בחור מדמשק, שגמר בית-ספר תיכון בתל-אביב ולומד חקלאות בקולג' הנמצא בסביבה. אין לו קשר עם התנועה בארץ ופעולתו כאן היא רק של מורה ולא של מדריך ומחנך. הוא שניצח על הסדר שנערך לפי דוגמת הסדרים הקיבוציים בארץ. פתחו במנגינות הנהוגות בסדר ביגור. קראו מספר שמות את פרשת השיעבוד במצרים והיציאה לחירות - אחד מקרא ושנים תרגום: לאנגלית ולגרמנית. אחר-כך שרשרת קטעי ספרות (ביאליק, פרישמן ועוד) וזמרה על הנושא "מעבדות לחירות" ולבסוף ארבע הרצאות קצרות על גלויות גרמניה אוסטריה, פולין ואנגליה על-ידי בני ארצות אלו; שתי הראשונות בגרמנית ושתים האחרונות באנגלית. מחוץ לדברי בן וינה לא היה בפרקים אלו, שחוברו על-ידי הקוראים, לא עוז ביטוי ולא מחשבה מקורית. בייחוד איכזבה הנערה מברלין שנקראה לתנות את ענות יהודי אשכנז. במקום לדבר מן הלב חיפשה אחרי הגדרות סוציולוגיות והעלתה חרס. אגב, גם הברלינאית וגם הווינאי מדברים עברית לא רע כלל, אך הסתגלו לקהל. בסיום התוכנית באו לפתע ארבע הקושיות. בחור שישב ממולי ושלא עלה בדעתי לחשוד בו כי הוא חורש עלי מזימת זדון כל הערב הממני בירותו בי שאלה: חבר שרתוק, איך יילחם היישוב נגד הגזירות שתבואנה? עוד הוא מדבר והנה קול נערה מקצה השולחן: היש תקווה לשלום יהודי-ערבי לעתיד לבוא? ואחר-כך קושייה שלישית - מהו הפיתרון לשאלת הפליטים היהודים? וקושייה רביעית: מה יהא על ארץ-ישראל במקרה של מלחמה עולמית. הצעתי שנאכל ואחר אענה. השולחנות היו עמוסים מעדנים, תאווה לעיניים ממש, ועיני המסובים רואות וכלות כל השעה הארוכה של ה"הגדה". מבשרי חזיתי כי רעב העם. הצעתי נתקבלה בהתלהבות. כסבורים היינו כי המאכלות שלפנינו הם עיקר הסעודה, אך התברר שאין אלה אלא מיני תבלין ופרפראות והמטעמים העיקריים הוגשו מן המטבח - סעודת-מלכים כדת וכדין. אכלו ברוב רינה וצהלה. כתום הסעודה פינו את מחציתו של האולם מהשולחנות, סידרו את הספסלים במרובע והתיישבו. היה ויכוח באיזו משלוש השפות אדבר, ו"זקני הדור" הכריעו לטובת האנגלית, כי רובם של האנגלים והגרמנים כאחד אינם מבינים עברית כהלכה, האנגלים אינם מבינים גרמנית כלל ואילו הגרמנים שומעים אנגלית ברובם. אמרתי כי כשם שבהגדה אין תשובות פסוקות וחתוכות לארבע הקושיות, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, אלא אבי הבית פותח ב"עבדים היינו" ומגלגל בדברים מעניין לעניין בהנחה שהמבין יבין, כך גם אני לא אתכוון לכל שאלה לחוד אלא למסכת כולה. דיברתי על הדרך שעברנו ועל הנכון לנו והמוטל עלינו והדברים ארכו.

היה לנו ליל-שימורים. לאחר החלק הנגיני ועם תחילת הריקודים יצאנו בחצות ליל לדרכנו חזרה ללונדון. אליק מאפיקים, נהג מומחה, החליף את הגברת היימן ליד ההגה. אומנם אין לרישיונו תוקף באנגליה, אך החלטנו כי לאחר חצות אין חוקי המלך שרירים. הגשם התגבר ואתו גברה סכנת ההחלקה. בכל-זאת אחזנו דרכנו למישרים - עד שסרנו מהדרך הראשית ותעינו. משעמדנו על טעותנו חזרנו, אך לא הגענו למקום הסטייה. עתרת הכבישים בארץ זו, המסתעפים והולכים כענפי עץ עבות, הייתה בעוכרינו. שעה ארוכה היינו נוסעים לפגוש נפש חיה. בכל פרשת-דרכים יש שלטים לציון הכיוון, אך בכבישים הצדדיים מראים שלטים אלה רק את המקומות שהם מקשרים ביניהם ואינם מציינים את הכיוון ללונדון המעטירה. סוף סוף נקלענו ליד תחנת-רכבת וראינו חלון מואר. שני עובדי-לילה העלונו על דרך-המלך ללונדון, וקרוב ל-4.5 הגענו לעיר. שתינו תה שהפיג את התנומה והחלטנו לנצל את האשמורת השלישית להנאה ממראות לילה של לונדון. נסענו לגשר וסטמינסטר וראינו את בתי הפרלמנט לאורו של ירח מאוחר. משם הגענו לשוק הפרחים, הפירות והירקות בקובנט גארדן, בעצם פריקת מטעני התוצרת וסידורה לממכר. שפעה כזו של רעננות, גיוון ויופי בפרי האדמה לא ראיתי מימי. טיילנו ארוכות בין מגדלי הפרחים וערימות הפירות והירקות. ב-6 הגענו למלון.

הערות