מתוך יומן העבודה - לונדון, 15.3.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 15.3.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                   לונדון, 15.3.1939

 

[---]

ישיבת ההנהלה. חיים מסר דין-וחשבון על שתי שיחותיו אתמול. דיבר אנגלית. אחר-כך עבר לאידיש ופנה אל החברים. מייד הייתה רוח אחרת - במקום הרגשת הדיכאון נוצרה אווירה של חבורת-רעים מלוכדת, המוצאת נוחם בצרה ומתעודדת על-ידי הקרבה הנפשית הפנימית. חברים, אמר, ידידים שלי. הנה אנו יישובים כולנו יחד, חבורת אנשים קטנה, ידידים שעבדתי אתם מי עשר שנים ומי עשרים שנה ועם מוסנזון עוד מברן[1].

אני אומר לכם. לבי לא נפל בקרבי. האמונה שהייתה בי בהיותי ילד בחדר פועמת בי גם עכשיו. כולנו יודעים מה מרגיש כעת כל אחד. ואתם יודעים מה אני מרגיש. אך אין דבר, נתגבר. נסתגל למצב החדש ונמשיך לעבוד. לא נתנחם במה שקרה לצ'כוסלובקיה, אך נדע כי שעת-ניסיון קשה היא לעמנו - נעמוד בה. נדאג קודם-כל ליישוב, הרבה תלוי בו ובהתנהגותו. אלה מכם החוזרים לארץ-ישראל חייבים לעמוד על המשמר. גם אני נוסע לארץ. אאסוף כוחות חדשים ואתייצב שוב במערכה. הנני לפקודתכם לכל תפקיד שתטילו עלי. אם נמצא שצריך ללכת לאמריקה ולהקדיש שנה לבניין התנועה שם - אעשה זאת. אני בטוח כי כולנו נעשה כל מה שנוכל.

עברנו לדון על "המערכה האחרונה" הערב. מי ומי הולכים ומה נדבר. וייצמן הציע שילכו רק שנים-שלושה. הוא כבר הודיע למקדונלד שהוא עצמו לא יבוא. נשמע את אשר יוגד לנו ולא נאמר דבר. נשלח תשובתנו אחר-כך.

בן-גוריון פיקפק אם בכלל נחוץ ללכת. הן הוזמנו ל"המשך הוויכוח", ואנו את הוויכוח סיימנו. מוטב שנודיע כי אין לנו על מה להתווכח - אנו מחכים לתשובת הממשלה על מכתבנו ועד אז לא נלך.

אמרתי שיש להבחין בין ההזמנה ל"המשך הוויכוח" ובין שאלת התשובה למכתבנו. הדבר הראשון הוא שיגרה לבלרית ותו לא. זהו נוסח ההזמנה לכל הישיבות מראשיתן - כדי להימנע מניסוח סדר-היום לכל ישיבה וישיבה לחוד. אשר לשני מסרתי את שיחתי הטלפונית עם דאוני. הוא קרא לי באותה שיחה קטע מהפרוטוקול של ישיבתנו האחרונה עם הממשלה, בה דרשנו ממקדונלד תשובה למכתבנו וכששמענו מפיו שהוא רואה את דבריו, שנרשמו בשתי הישיבות, כתשובה למכתב, הודענו שאין אנו עומדים דווקא על תשובה בכתב. [---] אמרתי לו, כי לאחר עיון מצאה ההנהלה בכל-זאת שהיא רשאית לבקש תשובה בכתב והוא הבטיח למסור את דברי למקדונלד. הצעתי, אפוא, שאדבר טלפונית עם הפקיד הממונה על סידור הישיבות ואודיע לו שבשבילנו הוויכוח נגמר ונוכל לבוא הפגישה רק אם יהא ברור שהיא מיועדת למסירת הודעה מאת הממשלה ולא לוויכוחים נוספים.

ברל חלק על ההצעה שילכו רק 3-2. אם ללכת, אמר, הכרחי שיהא איתנו נציג של "האגודה" וגם אחד הלורדים, כדי שעמדתנו תחייבם. אבל הוא מסופק אם בכלל יש ללכת.

הוחלט שילכו אנשי המחלקה המדינית ואחד מהמשלחת הארץ-ישראלית, אחד מ"האגודה" ואחד מהלורדים.

בשאלת התגובה על הצעות הממשלה הציע בן-גוריון שנודיע כי ניתן תשובתנו בכתב. לוקר העיר כי ייתכן שאי-אמירת "לא" מייד תצור רושם מוטעה ומזיק, כאילו אנו מוכנים לעיון. הוסכם שנגיב מייד בדחייה ונאמר כי טעמי עמדתנו השלילית כבר ידועים לממשלה מהודעותינו הקודמות.

אחרי הישיבה שוחחתי טלפונית עם ארצ'ר על נוסח ההזמנה לישיבת הערב. הוא טען, כפי שהיה ברור שיטען, כי הוא נקט את הנוסח הקבוע בלי כל כוונה לחייבנו על המשך הוויכוח. אישר לי כי את הישיבה יפתח מקדונלד בהודעה מטעם המשלחת הבריטית.

[---]

זסלני הביא ידיעות: לשליחי הארצות השכנות נמסרה כבר אתמול תוכנית הממשלה (משהו מזה התפרסם כבר על-ידי "פרס אסוסיאיישן" אחר-הצהרים). הכרזה שארץ-ישראל תיהפך במשך הזמן למדינה עצמאית. מועצת מיניסטרים תוקם מייד - 6 אנגלים, 4 ערבים, 2 יהודים. כן תוקם מועצה מייעצת בשיתוף נציגי התושבים. לאחר שנתיים תיערכנה בחירות למועצה המחוקקת. המועד לעצמאות לא נקבע, הדבר תלוי בשיתוף-פעולה יהודי-ערבי. העלייה - 75,000 לחמש שנים ואחר-כך השאלה פתוחה(?). העלייה תהא על-כל-פנים מאורגנת כך שיחסי הכוחות בין היהודים והערבים לא ישתנו. לגבי קניית קרקעות - שלושה אזורים, כידוע לנו מכבר.

בהתייעצות בין הפלשתינאים והמדינות אמרו הראשונים כי בדעתם לדחות את התוכנית. אחד אמר שהיה מוכן להסכים אילו נקבע שיעלו 50,000 בחמש שנים ואם הבחירות למועצה המחוקקת תהיינה מייד. (העובדה שלא מנה בין התנאים להסכמתו את עניין הווטו על העלייה מוכיחה כי הווטו שריר וקיים והידיעה כי השאלה נשארת פתוחה אינה נכונה.) עלי מאהר ענה כי רשאים הפלשתינאים לדרוש את הדברים האלה לאחר שיקבלו את הצעות הממשלה רשמית, אך עליהם לדעת כי התוכנית המוצעת היא המכסימום שאפשר היה להשיג. שליחי הארצות השכנות לא יוכלו לעזור יותר לערביי ארץ-ישראל באשר הם סבורים שבריטניה לא תוכל לוותר יותר.

בן-גוריון חיבר נוסח קצר של הודעה - התשובה שנתן להצעות הממשלה הערב. הנוסח מודיע כי אנו דוחים את תוכנית הממשלה כבסיס לקואופרציה, מסתמך בקצרה על נימוקי דחייתנו שכבר השמענו באוזני הממשלה, קובע שזוהי התכחשות להצהרת בלפור ולמנדט ושבדרך זו לא יושם קץ לשפיכת-הדמים בארץ.

זה היום השני הנני מרגיש עצמי שוב ברע. הלכתי למלון לשכב לפני ישיבת הערב בסנט ג'יימס. כעבור שעה קלה בא בן-גוריון ובפיו חדשה. הוא הראה את הנוסח לווייצמן ולברודצקי ושניהם אישרוהו, לאחר כמה שינויים קלים. אולם אחרי-כן הודיע לו וייצמן, כי הלורדים פנו אליו בבקשה שלא נאמר "לאו" הערב. הם חושבים לפנות אל ראש הממשלה ולבקש דחייה, יש להם משא-ומתן עם עלי מאהר - אולי עוד לא הכול אבוד ואל נמהר לגזור. נשאיר פתח פתוח. וייצמן נענה להם. בן-גוריון הודיע לו שלא יעשה שום דבר בניגוד לרצונו. עכשיו הוא מודיע לי שלא ילך לישיבה.

אמרתי. שמא אפשר למצוא פשרה. נציע לווייצמן שההודעה תהיה כזו - כבר הודענו לכם שאיננו יכולים לקבל הצעות אלו. את תשובתנו המלאה נמסור בכתב. בן-גוריון הסכים שאנסה למצוא מוצא בכיוון זה - בעצמו הציע נוסחה יותר נוחה לחיים - אך נשאר בדעתו לא ללכת. אמרתי שאם לא ילך יצטרך ברודצקי לתת את התשובה. בן-גוריון הציע כי מה שנחליט לומר הערב בישיבה עם הממשלה יהא כתוב מראש, ולא תהיינה תוספות בעל-פה.

ניסיתי להתקשר טלפונית עם וייצמן ולא מצאתיו. בינתיים טילפן סיימון מרכס. הייתה לו יד במשא-ומתן בין חיים והלורדים. הוא רוצה לבקשני שאעזור בעניין זה. חשוב מאוד לשמור את הקשר עם הלורדים עד הסוף, ועל-כן אין לנתק את החוט הערב. אמרתי שמאידך גיסא חשוב לשמור על סמכות האכסקוטיבה, אשר דנה בעניין כולו הבוקר וקיבלה החלטה מסוימת. אמרתי שיש לי הצעת-מוצא. מרכס הוסיף שהלורדים מבקשים להשתתף בישיבת ההנהלה מחר בבוקר.

סוף-סוף תפסתי את חיים בביתו והצעתי לו שיאמר. "אתם יודעים את עמדתנו. אין לנו מה להוסיף עליה. ייתכן שנמצא לנחוץ להמציא לכם את תשובתנו בכתב". הוא הסכים מייד, רק ביקש שנאמר לרדינג בטרם ניכנס לישיבה כי זאת תהיה התשובה.

לפני לכתנו לארמון כתבתי את הנוסח וכשבאנו מסרתי את הנוסח לברודצקי. בבוא רדינג מסרתי לו מה שיש בדעתנו להגיד וגם הוא הסכים. היינו שמונה. ברודצקי, גולדמן, פרלצווייג, שטיין, מוסנזון, בלאו, רדינג ואני. בכניסה הייתה לי התנגשות עם גודמן מ"האגודה", שבא כאורח לא קרוא. טען כי כשם שהשתתף בפתיחה רצונו להשתתף בנעילה. אמרתי כי ההרכב נקבע מראש והודענו עליו לממשלה. הוא מחוץ למניין ולא יוכל להיכנס. שילחתי בו גם את ברודצקי עד שסוף-סוף הסתלק.

המשלחת הבריטית הופיעה במלוא הרכבה עם כל היועצים והמזכירים - חוץ מבטלר, העומד תחת מטר שאלות בבית-הנבחרים על המצב במרכז-אירופה. לאחר הפסקה ארוכה הופיע שוב הליפאכס.

הופעתנו האחרונה הזאת בסנט ג'יימס הייתה הראשונה בלי וייצמן ובלי בן-גוריון. [---]

כניסתנו לאולם-הישיבות הייתה בעיני ככניסת משלחת של מדינה מנוצחת במלחמה, הנקראת לשמוע את גזר-הדין של שלום קטלני. אך נדמה לי שנכנסנו בראש מורם. כל הימים האלה שיננתי לעצמי את המאמר האנגלי! in defeat - defiance.

מקדונלד פתח והודיע כי במשך שני הימים האחרונים עסקו המיניסטרים בבירור מצב המשא-ומתן ובניסוח ההצעות שנתגבשו במהלכו. הצעות אלו הן האחרונות. אפשר להציע שינויים בפרטיהן, אך לא ביסודותיהן. הן מובאות כבסיס להסכם, אולם הוא יודע היטב כי אבסורד יהיה אם יביע תקווה שהיהודים יסכימו לבסיס זה. הוא יודע היטב, שלמרות כל מאמצי השכנוע של הממשלה, הבטוחה שהצעות אלו מהוות את המדיניות הצודקת והנבונה ביותר, וכי יש לנקוט בה לא רק מבחינת טובתה של בריטניה, אלא גם מבחינת טובתם של היהודים, לא תוכל המשלחת היהודית לקבלה. גם אילו היו נציגי היהודים בטוחים בלבם - וזה אינו כך - שאלו הן הצעות צודקות, לא היו יכולים לקבלן, כי ישנם דברים אשר מנהיגים יהודים ובייחוד מנהיגים ציונים אינם יכולים בשום אופן להסכים להם. הממשלה מחויבת לעשות חשבון לא לחודשים אלא לשנים ולדורות. אף כי הוא יודע שהמדיניות המוצעת לא תביא את השלום מייד, הריהו מקווה נאמנה כי היא תשכין שלום ברבות הימים. הוא יקרא לנו הערב את תמצית הדברים, מנוסחים בקצרה ובאופן כללי. אין זה ניסוח מדויק בתכלית והדברים לא נערכו בצורה היאה לחומר המיועד לפרסום. גם אין כאן דברי הסברה והצדקה - אלה יבואו בעיתם - אלא רק גופי ההלכות. אם לא יתקבלו ההצעות כבסיס להסכם - וסברה שלא רק היהודים אלא גם הערבים ידחו אותן - תטיל הממשלה את מדיניותה, ואז ייתכן שיחולו אלו שינויים בהצעות.

אחרי הקדמה זו קרא מקדונלד מעל הכתב את נוסח "ההצעות האחרונות".

 

1. ה ח ו ק ה

א. מטרתה הסופית של ממשלת הוד מלכותו - מדינת ארץ-ישראל עצמאית, אולי פדראלית, הקשורה עם בריטניה בחוזה שיבטיח ענייניהן המסחריים והאסטרטגיים של שתי הארצות.

ב. אין מטרת ממשלת הוד מלכותו שארץ-ישראל תיהפך למדינה יהודית או ערבית ואין הבטחותיה מחייבות זאת - כוונתה למדינה שהערבים והיהודים ישתתפו בשלטונה באופן שיבטיח ענייניו היסודיים של כל צד.

ג. חוקת המדינה העצמאית תיקבע בבוא מועד (in due course) על-ידי אסיפה לאומית של תושבי ארץ-ישראל, ממונים או נבחרים כפי שיוסכם, וממשלת הוד מלכותו תיוצג באסיפה ותדאג שהחוקה תניח דעתה בייחוד לגבי המקומות הקדושים, הגנת העדות בהתאם להתחייבויותיה כלפי הערבים והיהודים ולגבי הבטחת מעמדו המיוחד של הבית הלאומי היהודי והבטחת ענייניהן של מדינות זרות מסוימות.

ד. לעצמאות תקדם תקופת-מעבר שבה תישאר ממשלת הוד מלכותו, כבעלת המנדט, אחראית לשלטון.

ה. מייד עם השכנת שלום וסדר במידה מספקת יתחילו לתת חלק בשלטון לתושבים.

שלב ראשון יהיה, בתחום הרשות המחוקקת, על-ידי הוספת מספר ארץ-ישראלים ממונים למועצה המייעצת, כדי שהערבים והיהודים ייוצגו בהתאם למספרם. בתחום הרשות המבצעת יהוו הארץ-ישראלים רוב במועצה המבצעת, שוב לפי יחסי האוכלוסים ועל-מנת שמחצית המועצה יהיו ארץ-ישראלים. שלב שני ברשות המחוקקת יהיה הסבת המועצה המייעצת למחוקקת עם יסוד ארץ-ישראלי נבחר ושמירת סמכויות מסוימות לנציב העליון.

שלב שני ברשות המבצעת יהיה מסירת מחלקות מסוימות לידי חברים ארץ-ישראלים של המועצה המבצעת.

שלב שלישי: התקדמות נוספת כלפי שלטון עצמי שתיתכן על-ידי הרחבת סמכות המועצה המחוקקת ותוספת מחלקות מנוהלות על-ידי ארץ-ישראלים.

ו. ממשלת הוד מלכותו תהא מוכנה, אם התנאים בארץ-ישראל ירשו, לערוך בחירות למועצה המחוקקת תוך שנתיים. הרכבה וסמכותה של המועצה יהיו עניין להתייעצות בין הצדדים. מחוץ לזה לא ייקבע שום מועד להתקדמות משלב לשלב בתקופת-המעבר, אף לא לסיומה ולהקמת המדינה העצמאית. ממשלת הוד מלכותו מקווה שהתהליך כולו יושלם בעשר שנים, אך הדבר תלוי במצב בארץ-ישראל, בהצלחת השינויים שיחולו במשטר בתקופת-המעבר ובסיכויים לשיתוף-פעולה ממשי מצד תושבי ארץ-ישראל בשלטון. ממשלת הוד מלכותו לא תוכל לתאר לעצמה הסתלקות מכל אחריות לשלטון בארץ-ישראל, אלא אם כן יהא מובטח לה שמידת ההסכם בין העדות בארץ-ישראל היא כזו שיש בה כדי לאפשר שלטון כהלכה.

 

2. ע ל י י ה

א. במשך חמש השנים הבאות תהיה העלייה היהודית, אם תרשה זאת יכולת-הקליטה הכלכלית, בשיעור שיביא את היישוב היהודי בערך עד לשליש האוכלוסים. אם מביאים בחשבון את הריבוי הטבעי של היהודים והערבים ואת מספר היהודים הנמצאים בארץ שלא כחוק (מספרם נאמד ב-40,000), הסיכום הוא 75,000 עולים בחמש השנים, שיוכנסו כדלקמן: 10,000 לשנה ועוד 25,000 פליטים, בייחוד ילדים וקרובים תלויים, שיוכנסו מייד לאחר שהנציב ייווכח כי יש סידורים מספיקים להחזקתם.

ב. המכשירים הקיימים לבירור יכולת-הקליטה יקוימו גם להבא, הנציב העליון ישא באחריות הסופית לקביעת יכולת-הקליטה ובטרם יחליט יתייעץ בנציגים יהודים וערבים מתאימים.

ג. לאחר חמש שנים תורשה עלייה יהודית נוספת רק אם יתפשרו אתה הערבים וכן היהודים והשלטונות הבריטיים. השאלה תידון ותוכרע באמצעות המוסדות הקונסטיטוציוניים המתאימים שיפעלו בתקופת-המעבר, או על-ידי התייעצות בין ממשלת הוד מלכותו ובין נציגי הערבים והיהודים.

ד. ממשלת הוד מלכותו תקיפה בהחלטתה להפסיק עלייה בלתי-חוקית. נוקטים עכשיו באמצעי-מניעה נוספים ואלה יבוצעו בכל חומר הדין. מספר העולים הבלחי-חוקיים אשר למרות האמצעים האלה ייכנסו לארץ ואי-אפשר יהיה לשלחם ינוכה מהמכסה השנתית.

 

3. ק ר ק ע

תינתן סמכות כללית לנציב העליון לאסור ולהסדיר העברות קרקע. הנציב העליון יקבל הוראה לקבוע אזורים שבהם תהא ההעברה חופשית, מסודרת או אסורה, לאור מסקנותיהן של "ועדת-פיל" ו"ועדת-וודהד". סמכות זו תישאר לנציב כל משך תקופת-המעבר.

 

כשגמר מקדונלד את הקריאה הודה לו ברודצקי בעד הידיעות שמסר ושאל אם נקבל את ה"הצעות" בכתב. מקדונלד ענה שנקבל את נוסח ההצעות מצורף לפרוטוקול. (אחר-כך קיבלתי ממנו את הנוסח הכתוב בשביל בן-גוריון.) אז הצהיר ברודצקי, כפי שהוסכם בינינו, כי עמדתנו ידועה היטב למשלחת הבריטית - ציין שמקדונלד עצמו הזכיר את העמדה הזאת בראשית דבריו- ואין לנו מה להוסיף. אם נראה בזה תועלת נמציא תשובה כתובה.

מקדונלד שאל אם אין ברצוננו לדון עכשיו על הצעות אלו. עניתי בשלילה. הוא אמר שהערבים התווכחו על ההצעות שעתים וחצי. עניתי שניצלנו את סבלנות הממשלה די והותר בישיבות הקודמות והוויכוח בשבילנו נגמר. שאל אם לא נרצה לבוא לשיחה נוספת לאחר שנעיין בהצעות. עניתי שכרגע על-כל-פנים איננו רואים צורך כזה, אך אם נראה צורך נודיע. שאל אם אין לנו שאלות להציג. עניתי בשלילה. שטיין לא התאפק ושאל - איך יתברר כעבור חמש שנים אם הערבים מתפשרים עם העלייה היהודית או לא? מקדונלד ענה כי השאלה תתברר מתוך דיון במועצה מחוקקת, אם תהא קיימת, ואם לא - מתוך התייעצות בין ממשלת המנדט ונציגי שני הצדדים. שאלתי לבסוף לתאריך פרסום החלטתה הסופית של הממשלה. מקדונלד ענה שהדבר תלוי במהלך הדיון להבא, אם יהיה עוד דיון. הערבים כבר הודיעו שיתנו תשובתם הסופית ביום ו' (17.3). לפי זה אין לשער שההחלטה תתפרסם לפני תחילת השבוע הבא ובינתיים יש לשמור את ההצעות בסוד.

חליפת השאלות והתשובות תמה ועדיין ישבו האנגלים וחיכו - מעוניינים היו שנדבר ונאריך את הישיבה. ישבנו ושתקנו. אחדים מאיתנו קמו. סוף-סוף קמו מקדונלד והליפאכס ויצאנו כולנו לחדר הסמוך שבו היה ערוך, כנהוג, שולחן-התה.

יצאתי יחד עם מלקולם ואמרתי לו. אנו הולכים אל "הסעודה האחרונה"? נתכוונתי לרמז על בגידת יהודה איש קריות, אך הוא לא תפס את הרמז או התעלם ממנו ואמר. מדוע אחרונה - אני מקווה שעוד תבואו לשיחה. אמרתי לו. האינך מוצא שיש כאן הצטרפות - מסיבות סמלית שמסרת לנו את פסק-דינכם, המחסל את בניין הבית הלאומי, ביום שהיטלר נכנס לפראג ונחרבה המדינה הצ'כוסלובקית? הוא ענה בחום. האומנם אתה מרגיש כך? האומנם יש מקום לייאוש מצידכם? הן אתם כבר עכשיו חזקים בארץ-ישראל. לפי חשבוני תגיעו בחמש שנים לשש מאות אלף. שום כוח לא יוכל לכם. הילודה שלכם תלך ותגדל. ודאי תנקטו בשיטה של אימוץ הילודה. אמרתי. זו בוודאי עצה טובה, אך אין זה נוגע לעיקר השאלה. אתה ניגש אל העניין מבחינת היישוב הקיים בארץ-ישראל. אנו ניגשים מבחינת העם היהודי שאינו בארץ-ישראל. אתה תאמר בוודאי. הן בין כה וכה לא תוכלו להכניס את כל 17 המיליונים - מי ייתן ומה יוסיף לכם, אפוא, עוד חצי מיליון או מיליון יהודים בארץ-ישראל. ואילו אנו אומרים. כיוון שאין לנו תקווה להכניס לארץ את כל 17 המיליונים, דווקא משום כך עלינו להכניס את כל אלה שרק אפשר למצוא מקום בשבילם,כמה שרק אפשר יותר, אבל זהו ויכוח ישן בינינו ואין לחדשו עכשיו. סיפרתי לו שבימי המשבר של ספטמבר[2] הייתה לי שיחה עם היינינג[3] ואז אמרתי לו שהיהודים נמצאים במצב יותר חמור מהצ'כים, ועל-כן הצ'כים עלולים להיכנע בלי מלחמה, אבל היהודים מוכרחים להילחם. ההבדל הוא זה שגם אם יכבוש היטלר את צ'כיה והצ'כים יאבדו לגמרי את עצמאותם, העם הצ'כי יישאר עם מגובש ומרוכז ומושרש באדמתו, ולכן עתידו יישאר בטוח, מה שאין כן היהודים, שאינם מרוכזים עדיין בארץ-ישראל אלא הם צריכים עדיין להתרכז, ואם לא יתרכזו בה - יאבדו. מקדונלד לא ענה. שאלתי אותו מנין לו המספר של 40,000 בלתי-לגאליים. אמר. מהממשלה בארץ-ישראל. לפני "ועדת-פיל" היה מספר של 22,000. זה היה בשנת 1934. האומדנה היא שמאז נוספו 18,000. שאלתיו. ומנין המספר של 600,000 כעבור חמש שנים. אמר. 450,000 + 40,000 בלתי-לגאליים + 75,000 - 40,000 ריבוי טבעי, הריהם 605,000. אמרתי שטעות בידו - 40 אלף הבלתי-לגאליים כלולים ב-450,000. באותו רגע נשמעה נגינת תזמורת בחצר הארמון. בבקינגהם פאלאס הייתה בערב קבלת-פנים רבתי וגם בסנט ג'יימס הייתה איזו תכונה. אמרתי. זהו מרש-אבל ללוויה שלנו? אמר. לוויה שלכם? איזו לוויה שלכם? זוהי לוויה שלי. לבסוף שאלתי מה ימסור הערב לעיתונאים, אמר שימסור כי הודיע לנו את ההצעות ואנו עומדים לעיין בהן. לא הסכמתי לנוסח זה ואחרי דין-ודברים הצעתי שיאמר: בישיבה נמסרו למשלחת היהודית ההצעות האחרונות של הממשלה. לא ברור אם תתקיים עוד ישיבה אחת או לא. הסכים. כשנפרדתי ביקשני לסור אליו לפני שובי לארץ.

חזרנו למלון אחרי 10. חברי ההנהלה והמשלחת הארץ-ישראלית הנמצאים במלון שלנו נתכנסו בחדרי. מסרתי דין-וחשבון מהישיבה וקראתי את ההצעות. אחר-כך נשארו בן-גוריון, גולדמן, אני ושתי פקידות והתחלנו בחיבור מברקים. בינתיים התאספו למטה עיתונאים וביקשו שאקבלם. ירדתי ומצאתי למעלה מתריסר-אנגלים ואמריקאים, נציגי עיתונים וסוכנויות. ישבתי אתם כחצי שעה. כשחזרתי הכתבתי מברק מפורט לירושלים המסכם את ההצעות. בן-גוריון חיבר על-פיו מברק עברי לאמריקה ואחר-כך חיברתי מברק לדרום-אפריקה. [---]

אני סבור שביקורנו הערב בסנט ג'יימס היה האחרון.

[---]

 

הערות

[1]  בשנים 1907-1902 היה בן-ציון מוסנזון סטודנט באוניברסיטת ברן. וייצמן שישב אז בז'נבה ומוסנזון פעלו יחד ב"לשכת בית-הספר היהודי" שפעלה להקמת מוסד יהודי ללימודים אוניברסיטאיים. בתקופה זו הייתה ברן מרכז לפעילות ציונית ענפה.

[2]  הסכם מינכן והמשבר הבין-לאומי בשאלת דרישות היטלר מצ'כוסלובקיה - ספטמבר 1938.

[3]  גנרל סר רוברט הדן היינינג (Haining Hadden Robert Sir General) - (1959-1882) - המפקד הכללי בארץ-ישראל ועבר-הירדן 1939-1938. ראה כרך ג', עמ' 368, הערה 7 מ-27.6.1938.

 

העתקת קישור