מתוך יומן העבודה לונדון, 16.2.1939
נשארתי במיטה עד הצהרים. האנגינה הוקלה, אך לא חלפה עדיין.
הכתבתי טלפונית מברק לירושלים על הצעותיו של מלקולם אמש.
במשרד נתקיימה ישיבת ההנהלה, שלא השתתפתי בה בשל מחלתי. דנו על תוכן התשובה הסופית שעלינו לתת להצעת מלקולם בישיבת מחר בבוקר.
בינתיים הוזמן וייצמן לראיון עם ראש הממשלה בדאונינג סטריט 10. הוצע לו להביא אחדים מחבריו. הלכו איתו בן-גוריון ווייז.
צ'מברליין לשיטתו - מגע אישי. לפני יומיים היו אצלו נציגי מדינות ערב. היינו סבורים שזה יישאר מעשה חד-צדדי, כיוון שאלו הן "מדינות" - הערבים הארץ-ישראלים לא השתתפו בראיון. אבל הנה הוזמנו גם אנו.
בצהרים סיפר לי זסלני את פרטי השיחה, שנרשמה על-ידי בן-גוריון. אחר-כך שמעתי נוספות מפי בן-גוריון. הוא נתרשם חיובית מהאיש: פשטות, כנות, לבביות. שמע בעניין רב את עמדתנו וחלק מחמאות למתינותנו. בייחוד נתרשם מדברי וייצמן על נכונותנו לעזור למפעל של פיתוח לטובת הארץ כולה. מצידו הדגיש, כי אין לדבר על פיתרון לעתיד רחוק - בעוד שישה חדשים יהיה מצב אחר בעולם. הוא בטוח שמצבה של בריטניה נתחזק בהרבה לאחר מינכן והוא הולך וחזק. לאנשינו היה רושם, כי דברים אלה לא היו לרצון למלקולם מקדונלד, שהיה נוכח בפגישה - הקו שלו הוא להלך עלינו אימים "ערבים עליך, האימפריה הבריטית!" - והנה בא ראש הממשלה וכאילו מקל בסכנה.
איזה קשר יש לראיון זה עם מהלך הדברים במשא-ומתן - לא ברור. אך ייתכן שיועיל. צ'מברליין אמר, שהוא עוקב אחר מהלך העניינים וקורא את פרוטוקול הישיבות. סוף-סוף ההחלטה האחרונה תהיה בידו.
בקבלת-הפנים למשלחת היהודית אצל וייצמן היה קהל רב. מהגויים - מלקולם מקדונלד, ששהה זמן קצר מאוד, כי הייתה לו מסיבה באותו ערב בצירות הסעודית, הליפאכס, אליוט[1], קרידי[2] ממיניסטריון-המלחמה, דאוני[3] ומרטין[4] ממשרד-המושבות, צירי פרלמנט ועיתונאים. החלפתי רק מילים אחדות עם גרייבס - ידידותו כאילו התנדפה כעשן. מרטין דיבר בשבח המזכיר הראשי החדש שלנו: בעל כישרונות מצוינים, אופי תקיף, מהיר-החלטה. היה גם לורד סמואל[5]. וייצמן נפגש איתו בימים אלה וחידש את היחסים.
מפי גברת אחת שמעתי במשך הערב, כי חבריו של מלקולם מציינים את השינוי שחל בעמדתו לטובת הערבים. מוסרים, כי הוא היה מדוכא (dismayed) על-ידי הדברים שאמר צ'מברליין למשלחת היהודית (שאין לקבוע פיתרון לזמן ארוך ושבריטניה הולכת ומתחזקת). עוד מוסרים, כי המשלחת היהודית עשתה רושם מצוין על צ'מברליין.
כשהתפזרו האורחים התייחדנו עם חיים - בפי, ניימיר, ברל ואני - להתייעצות על התשובה שעליו לתת מחר למלקולם בעניין העלייה: שלילה גמורה ומוחלטת של הוטו. ניימיר ניסה לטעון, שכדאי לנו לברר על איזה מספרים חושב מלקולם - אולי אפשר יהיה לפעול, שכל מספר העולים שעליו הוא חושב למשך תקופת שנים ייכנס לארץ במשך שנתיים-שלוש.
כשבאנו למלון אחרי חצות מצאנו את לוריא ומיס מיי יוצאים מחדר בן-גוריון, אשר הכתיב להם ראשי-פרקים לתשובת וייצמן מחר. הנייר יומצא לווייצמן מחר בבוקר השכם.
[---]
הערות
[1] וולטר אליוט (Walter Elliot) - - (1958-1888) מדינאי בריטי שמרן. כיהi כמיניסטר. ראה כרך ב', עמ' 459, הערה 4 מ-17.2.1937.
[2] סר הרברט קרידי (Sir Herbert Creedy) – מנכ"ל מיניסטריון-המלחמה הבריטי מ-1924.
[3] סר הרולד פ. דאוני (Sir Harold F. Downie) – (1966-1889) - פקיד בכיר של משרד-המושבות הבריטי.
[4] סר ג'ון (מילר) מרטין (Sir John miller Martin)- מזכיר "הוועדה המלכותית" (ועדת-פיל 1936), מזכירו הפרטי של וינסטון צ'רצ'יל במלחמת-העולם השנייה. נציב עליון במלטה 1965-1967.
[5] לורד סמואל - (הרברט) ) - Lord Samuel - (Herbert)1963-1870) - יהודי, מדינאי בריטי .נציב עליון ראשון בארץ-ישראל 1925-1920. ראה כרך ב', עמ' 463, הערה 1 מ-27.2.1937 מכתב לבן-גוריון.
