מתוך יומן העבודה לונדון, 11.2.1939
הבוקר הופיע בעיתונות סיכום טענות הערבים. מסמך פשוט וברור, לא בזכות המחברים, אלא בזכות פשטותו ובהירותו של העניין עצמו. זוהי ארצנו - אנו דורשים עצמאות בה. הרבה יותר קל לנמק מאשר את "הקשר ההיסטורי", חוסר בית וזכות העלייה.
"דיילי מייל" מפרסם ידיעות סנסציוניות על ויתורים מרחיקי-לכת לערבים, אשר צ'מברליין מוכן להם.
עם ניימיר אצל בן-גוריון לקביעת תוכנית הסיכום של דברי וייצמן. ניימיר לקח על עצמו להכתיב את הטיוטה הראשונה. הקושי הוא שוויצמן דיבר מתוך הסתמכות על נאומו לפני "הוועדה המלכותית" ובהנחה שעיקרי הדברים ידועים לשומעיו. אולם הסיכום מיועד לקהל-הקוראים הכללי, אשר לדידו אין מקום להנחות אלו.
שלחתי מברק בצופן לארץ על סדר-היום לשבוע הבא, כפי שנמסר על ידי מלקולם מקדונלד לוויצמן.
השתתפתי בישיבת המשלחת הארץ-ישראלית בחדרו של בן-צבי במלון. בן-גוריון לא בא, כי היה טרוד בעריכת הסיכום שהוכן על-ידי ניימיר. דנו בשאלת הופעתו של נציג המשלחת בדיונים בארמון סנט ג'יימס. סופרסקי הרצה את הצעותיו לתוכן הדברים שצריכים להיאמר, בכלל זה איום באי הבלגה. הציע שבן-צבי יהיה המדבר. התברר כי גם הרבנים הרצוג ועוזיאל תובעים לעצמם את רשות הדיבור.
בערב הביא בן-גוריון את הסיכום המתוקן על-ידיו. קשה היה לחבר את הקצוות של הכתוב במכונה והמשולב בכתב. לא הייתה ברירה, אלא לדחות המלאכה לבוקר עד שיועתק החומר לנקי במכונה.
מסרתי לבן-גוריון ולברל את הדברים שיש לי להגיד, אם אשתתף בהופעה ביום ב'. שניהם סבורים שאלה צריכים להיות הדברים, שייאמרו מטעם היישוב.
