מתוך יומן העבודה - לונדון, 4.2.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 4.2.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                  לונדון, 4.2.1939

 

אתמול אחר-הצהרים הכתבתי ראשי-פרקים לנאום-הפתיחה של וייצמן ביום ד' בערב, [---] על-פי רשימות, שהכנתי לקראת השיחה עם וייצמן ביום ה' בערב ועל-פי המילואים שהוכנסו על-ידיו במשך השיחה.

הבוקר נסענו אליו הביתה - בן-גוריון, לוריא[1] ואני. הוא קרא כבר את ראשי-הפרקים שלי שלוש פעמים והיה מרוצה. בזמן שהותנו אצלו טילפן ניימיר. אף הוא קיבל  העתק והביע את  שביעת-רצונו. בן-גוריון טרם קרא.

את השיחה ניהל בן-גוריון. הוא ניתח את מצבנו בשיחות ועמד בעיקר על ההכרח שלא להתפשר בענייני עלייה, אלא לעמוד בכל תוקף על עקרון יכולת הקליטה. יטילו הם הגבלות - למה לנו להציע ויתורים או להסכים לאיזה צמצום שהוא?

מבית וייצמן נסענו כולנו יחד לתחנת פדינגטון לפגוש את ה"צירים" מאמריקה[2]. מלקולם היה כבר בתחנה. באו גם גב' ג'ייקובס[3] ואדוארד נורמן[4] ("בלתי-ציוני" מאמריקה, הלוואי וירבו ציונים כמותו). בתחנה היה גדוד צלמים מזוינים בכל מיני כלי-משחית. מלקולם אמר לי, כי הם באו להקביל פני איזו "כוכֶבֶת" ראינוע שבאה באותה אונייה, אך ברדת אנשינו מהרכבת הסתדרו הצלמים כחומה מול מלקולם וסטיפן וייז[5] ונקישות הצלמניות לא פסקו. וייז בא עם אשתו ועם אותה גויה מגוירת המופיעה איתם בכל הקונגרסים. אף רוברט סולד[6] עם רעייתו. שלום אש[7] בגפו.

מתחנת-הרכבת נסענו בן-גוריון ואני הביתה. בן-גוריון ישב לקרוא את ראשי-הפרקים שלי.

אחר-הצהרים ביקרנו את האמריקאים בבית-מלונם. סיפרנו על המצב והסיכויים. וייז היה סבור שהביא בידו תרופה בדוקה לפוצץ את השיחות. בתחילת המשא-ומתן נכריז כי מכיוון שהממשלה הודיעה שהיא קשורה בהצהרת בלפור ובמנדט ומכיוון שהערבים כופרים בשני אלה, הרי אסור לממשלה להסב אתם אל שולחן אחד. קשה היה להאמין שהוא באמת סבור, כי הממשלה תיבהל מטענה ניצחת זו ותשלח את "מלכי ערב" איש אל בירתו. הסברנו לווייז ולסולד, כי לפנינו מכשלה פוליטית ובנימוקים משפטיים גרידא לא נוכל לה.

מפארק ליין הוטל - לקארלטון, לבקר את סאמי גינצברג[8] ואחותו שבאו מקושטא. גינצברג בטוח כי ג'לאל באיאר[9] (ראש הממשלה שהודח) יחזור בקרוב לגדולתו. על-כל-פנים גם האיש החדש[10] "טוב", ויש לפעול במרץ בכיוון שהתחלנו בו.

[---]

בערב הרצאה על המצב בפני הסטודנטים הארץ-ישראלים. החדר היה צר מהכיל את כל הבאים. היו שאלות ורביזיוניסטים אחדים "התווכחו" מתוך השלכת שיקוצים. הקהל רגז עליהם והאווירה בכללה הייתה טובה. עניתי ארוכות והגעתי הביתה אחר חצות.

 

הערות

[1]  ארתור לוריא - אז מזכיר מדיני של הסוכנות בלונדון. ראה כרך א', עמ' 392, הערה 1 מ-5.7.1936 מכתב לווייצמן.

[2]  הכוונה לרוברט סולד וד"ר סטיפן וייז שייצגו את ציונות ארצות-הברית במשלחת שהורכבה על-ידי הנהלת הסוכנות לצורך ניהול הוועידה בסנט-ג'יימס.

[3]  גב' רוז ג. ג'ייקובס (Rose G. Jacobs) - ראה כרך ג', עמ' 358, הערה 2 מ-20.2.1938.

[4]  אדוארד נורמן (Norman Edward) - -- (1954-1906)  פעיל בחיים היהודיים בארצות-הברית. מראשי .American Jewish Committee  ב-1939 ייסד את קרן התרבות אמריקה-ישראל (קרן נורמן) ובראשה עמד עד יום מותו.

[5]  ד"ר סטיפן שמואל וייז- - (1949-1874) - (Dr. Stephen S. Wise) נשיא ההסתדרות הציונית באמריקה בשנים 1938-1936. ראה כרך א', עמ' 398, הערה 2 מ-28.7.1936.

[6]  רוברט סולד (Szold Robert) - משפטן. ממנהיגי ציונות ארצות-הברית. פעיל במבצעי הפיתוח והכלכלה של ארץ-ישראל. נשיא Palsstine Economic Corporation  וחבר קבוע בהנהלת קרן היסוד. היה חבר הנהלת הסוכנות.

[7]  שלום אש (1957-1880) - סופר, יליד פולין, שפת כתיבתו אידיש. היגר לארצות-הברית ב-1938. רוב ספריו תורגמו לעברית, בין השאר: "ק י ד ו ש  ה ש ם",  "מ ש ה",  "ה א י ש  מ נ צ ר ת". הוזמן להשתתף במשלחת לשיחות סנט ג'יימס כנציג יהדות פולין.

[8]  סמי גינצבורג (Samy Gunzberg) – (1966-1876) – רופא שיניים יהודי בקושטא. ראה כרך ג', עמ' 340-338, 342.

[9]  ג'לאל באיאר (Bayar, Celal) – ראה כרך ג', עמ' 384, הערה 2 מ-6.12.1938.

[10]  הכוונה לנשיא תורכיה גנרל איסמט אינונו (1973-1883). ראה כרך ג', עמ' 384, הערה 4 מ-6.12.1938.

 
העתקת קישור