דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני המצומצם                    ירושלים, 11.10.1938

 

[---] יש סימנים לכך שמאחורי הקלעים מתרקם משהו, ואם דברים שהם עכשיו בגדר כוונות יגיעו לכלל מעשים, אזי ייתכן שנמצא עצמנו בסיום תקופה; אותה תקופה שהחלה עם כיבוש הארץ [על-ידי הבריטים] ומתן זכויות ומעמד פוליטי מסוים למפעלנו בארץ. זה, כמובן, לא יהיה סיום מפעלנו, כי אין כוח בעולם, אלא רצונו של העם היהודי, שיכול לסיים את המפעל הזה. אבל היה זה ניסיון לקבוע משטר חדש לעבודתנו בארץ שיצמצם במידה חמורה את אפשרויות התקדמותנו להבא. יש קשר ישר בין המפנה הזה שאנו עומדים לפניו ובין הכיוון הכללי של המדיניות הבריטית בעולם בכלל ובמזרח [התיכון]. כיוון זה של המדיניות הבריטית אינו חדש, ולא נקבע לראשונה בהקשר לסכסוך הצ'כוסלובקי. עתה, אומנם, הוא בא לידי ביטוי קיצוני באופן יישוב הסכסוך הזה. אולם אנו כבר הבחנו בו במשך כל השנים האחרונות, למשל בעמדת הממשלה הבריטית לגבי שאלות חבר הלאומים, ובעמדתה לגבי המדינות הפשיסטיות ולגבי המדינות שנתקפו על-ידיהן. נוכחנו בו בגישושים לפיתרון שאלות שונות במזרח, ואף לפיתרון שאלת ארצנו.

הכיוון הכללי השליט עכשיו הוא תוצאה מחיפוש הדרך הקצרה ביותר להבטחת שלום ברגע זה, בלי להרחיק ראות ובלי לעשות את חשבון ביטחונה ושלומה של בריטניה בעתיד. מכאן המסקנה שיש לפרוק מעל שכם בריטניה, מהר ככל האפשר, את סבל הירושה של חוזה ורסאי וכל מה שנבע ממנו. כמובן, בתנאי שלא ייפגעו האינטרסים היסודיים של בריטניה בהווה. ואם אין להשיג מטרה זו אלא על-ידי ברית עם החזק על חשבון החלש - ובמקרים רבים עם העוול על חשבון הצדק - הרי אין להירתע מזה. לגמרי ברור מה פירושו של כיוון זה לגבי שאלת ארץ-ישראל.

לאמיתו של דבר, לגבי ארץ-ישראל יש לכיוון זה ותק יותר מאשר לגבי בעיות אירופה. אל נשלה את עצמנו. אומנם היו חילוקי-דעות יסודיים בין המדיניות של אנתוני אידן ובין המדיניות של נוויל צ'מברליין בשאלות עיקריות של הפוליטיקה הבין-לאומית, בייחוד באירופה - מחלוקת שגרמה להתפטרותו של אידן ולאופוזיציה גלויה מצידו כלפי המדיניות השלטת - אבל אין מחלוקת ביניהם לגבי שאלת ארץ-ישראל. גם בשעה שאנתוני אידן כיהן כמיניסטר-החוץ היה כיוונו הכללי של משרד-החוץ לגבינו במגמה של צמצום ולא של הרחבה.

[---]

בשבועות האחרונים היו לד"ר וייצמן ולבן-גוריון כמה שיחות עם מיניסטר-המושבות. התמונה שנתגלתה היא ברורה למדי: בריטניה נתונה בלחץ עצום של כל ארצות ערב ושל המוסלמים בהודו ובמקומות אחרים. עניין החלוקה עורר התנגדות נמרצת, והוא עומד כבר בסימן-שאלה. ייתכן שתוצע תוכנית-חלוקה כזו שגם היהודים לא יוכלו לקבל אותה. [---] השיחות התנהלו בעצם ימי המשבר בעניין צ'כוסלובקיה כשעוד לא היה ברור אם יעלה בידי צ'מברליין לחלץ את בריטניה ממלחמה אירופית או עולמית. [---] מעניין היה לראות כיצד עלולה התפרצות פתאומית של מלחמה עולמית להשפיע על מצבנו. אפשר היה לחוש בשני כיוונים: בחוגי הצבא כאן חושבים ברצינות, כי אם תפרוץ מלחמה עולמית, ויצטרכו להעביר כוחות-צבא מהארץ למקומות אחרים, [---] אזי לא תהיה להם ברירה אלא להסתייע ביהודים ולגייס כוח יהודי כדי להחזיק מעמד בארץ, [---] אין זה מתוך רצון לכרות ברית צבאית בריטית-יהודית, אלא מתוך הכרה שהמשבר יבוא כחתף, שצריך יהיה להישען על מישהו בשעת הדחק, ולא תהיה ברירה אלא להישען על היהודים. [---] כאשר נרמזה בשיחות בלונדון האפשרות של הסתייעות רחבה ביהודים במקרה של מלחמה עולמית, הייתה התשובה הפורמלית חיובית, ונאמר שאם תפרוץ מלחמה ידונו בדבר. אולם במידה שהם חושבים על התכוננות מדינית למלחמה עולמית, יש לנו רמזים שאפשר ללמוד מהם כי מסקנתם היא שמייד עם פרוץ המלחמה עליהם לעשות צעד שיסב את לב הערבים אל בריטניה, [---] שכן הבטחת נאמנותם של העמים הסרביים לאימפריה היא יותר חיונית מאשר השימוש בעזרתם של היהודים. אילו פרצה המלחמה ייתכן מאוד שהיו נעשים שני הדברים גם יחד, [---] הרי גם במלחמה העולמית האחרונה ניסתה בריטניה בעת ובעונה אחת לרכוש את ידידות העם היהודי וגם את ידידות העם הערבי, בלי שידעה עד כמה שני הכיוונים האלה עלולים לבוא לידי ניגוד [---]

[---] בשיחות שהיו לנו בקשר עם ה"שדיול" עמדנו גם על הנחיצות בכוחות חדשים לצורכי-ביטחון, [---] אמרנו גם, שאם תפרוץ מלחמה נצטרך להכניס ארצה אלפים רבים כדי לחזק את מעמדנו, וכי אנו סבורים שגם הממשלה תיזקק לאלפים אלה. אבל ויכוחים אלה התנהלו בשעה שהמטוטלת באירופה התנודדה מדי יום ביומו - יום אחד היה חשש שהמלחמה עומדת מאחורי הכותל, ויום שני דומה היה כי סכנת המלחמה חלפה לגמרי; הכל לפי הטיסות לגודסברג ומינכן[1]. כשהמשבר חוסל חזרנו למסגרת הרגילה של הדיון על ענייני העלייה, כאילו אין סכנה יוצאת מן הכלל באופק, ועדיין אנו מחכים להחלטת הממשלה.

[---] לאחרונה הופיע בלונדון מיניסטר-החוץ העיראקי ובכיסו הצעה לפיתרון שאלת ארץ-ישראל. עובדה זו שהוא הביא איתו הצעה זכתה לפרסום חצי-רשמי. דברים כאלה אינם מתפרסמים על-ידי סוכנות רויטר ועל-ידי הרדיו הלונדוני בלי שמשרד-החוץ יישאל אם רצוי לו שהדברים יתפרסמו או לא. [---] עצם הופעתו בלונדון לשם משא-ומתן כזה ספק אם הייתה אפשרית בלי הסכמתו של משרד-החוץ. [---]

כשהוא הופיע בלונדון לא ראו חברינו שם סיבה שלא להיפגש איתו. פגישה בין תופיק סוידי וד"ר וייצמן סודרה לא על-ידי הממשלה אלא על-ידי עיתונאי חשוב ידיד שלנו. [---] תופיק סוידי הסביר את תוכניתו לפיתרון שאלת ארץ-ישראל - מדינה עצמאית הקשורה בקשרי-אמנה עם בריטניה, [---] והודיה מסוימת שלא הרי יהודי ארץ-ישראל כיהודי עיראק: אוטונומיה במסגרת מוניציפלית או מחוזית, אבל אין לדבר על עלייה יהודית נוספת. תשובת וייצמן הייתה התנגדות קטגורית להיכנס לדיון על הצעות ממין זה. וייצמן הבהיר לו מה שכבר הבהיר למלקולם מקדונלד, שהסוכנות לא תיכנס לשום דיון על מעמד של מיעוט ליהודים בארץ-ישראל או על הגבלות שרירותיות של גידולנו בארץ. [---]

מאורע שני שהתרחש בימים האחרונים הוא ועידת משלחות הפרלמנטים הערביים בקהיר[2]. לכתחילה יזם את רעיון הוועידה עסקן פאן-ערבי במצרים[3] [---] שבדרך-כלל אין פעילותו מוצאת הד רב במצרים. אולם הפעם היכה הרעיון גלים. העובדה שהיוזמה יצאה מחוגים המתנגדים ל"ופד"[4] הניעה את הממשלה המצרית לתמוך בה, באשר היא ראתה בזה הזדמנות לחזק את מעמדה ולסתום את פיות המקטרגים. אולם אותנו מעניינת קודם-כל עמדת בריטניה. ברור שוועידה כזאת לא יכלה להתקיים בלי הסכמתה. [---] יש לנו רושם כי במקרה זה לא זו בלבד שהייתה הסכמה מצידה אלא שהיה גם עידוד. [---] ברור שהממשלה המצרית לא הרשתה לקיים את הוועידה הזאת בלי שנמלכה קודם בצירות הבריטית. [---]

[---] מחוגי הממשלה בלונדון יעצו לנו להיפגש עם אבן סעוד, ואף שאלו, אם מוכנים אנו להתכנס לפגישה עם באי-כוח הערבים שמחוץ לארץ-ישראל. כוונתן של העצות והשאלות האלו ברורה. אבן סעוד הוא אחד האישים הפנטיים ביותר בעולם הערבי. בינו ובינינו חוצצת חומה אטומה של קנאות דתית, של שנאה עיוורת, של חרמות ואיסורים דתיים. בין יתר ניסיונותינו לבוא בדברים עם כל גורם ערבי חשוב, ניסינו לפלס לנו דרך גם אל אבן סעוד, אך אלה היו ניסיונות לא מוצלחים. נפגשנו עם צירי אבן סעוד במצרים ובלונדון פעמים אחדות. נפגשנו גם עם מיניסטר-החוץ של אבן סעוד בביקוריו בארץ-ישראל ובלבנון. פעמיים או שלוש נפגשנו איתו גם באירופה, ניסינו גם לבוא בדברים עם בניו של אבן סעוד בביקוריהם בארצות-חוץ. עם אחד מבניו הייתה לנו פגישה צרמוניאלית שעה שביקר בארץ לפני שנים אחדות. ניסינו להיפגש עם בנו השני שנמצא עכשיו בלונדון. ניסיון אחרון זה גם הוא לא הצליח. קיבלנו תשובה שיורש-העצר סובב בארצות אירופה לצורכי בריאותו, ואיננו מטפל בשום עניינים פוליטיים. [---] ניסינו גם לגייס למטרה זו את ידידיו האנגלים של אבן סעוד. באנו בדברים עם פילבי[5] וגם עם ארמסטרונג[6]. אבל פילבי הוא לא רק מתווך - הוא גם אדם שיש לו "תרופות" משלו ותוכנית משלו - והוא רצה שנבוא קודם לידי הבנה איתו, ואז ייקח על עצמו להשפיע על אבן סעוד. איתו לא הגענו לידי הבנה. ארמסטרונג התייחס בעניין רב לבקשתנו והבטיח את עזרתו המלאה ואף קיים. הוא ניהל שיחות ובירר אפשרויות, אך לדאבונו הרב הוא נאלץ להודיע לנו על כישלונו. הוא אמר, כי אין הוא סבור שתצמח לנו תועלת כלשהי מהמשכת הניסיונות בכיוון זה, כי הקיר אטום בהחלט. [---] אין להעלות על הדעת שכל הדברים האלה אינם ידועים לצירות הבריטית בג'דה ולמשרד-החוץ. ואם שולחים אותנו אל אבן סעוד, הרי אין בזה אלא כוונה להביא אותנו לכלל הודאה, שעזרתו של אבן סעוד היא הכרחית, שבלעדיה אי-אפשר לעשות דבר, ושאת העזרה הזאת אי-אפשר להשיג. ועל-כן מוכרחה בריטניה לוותר. [---]

פרשה זו מחוסלת לעת-עתה. אבל אנחנו יודעים שהיו עוד פגישות, ואולי הן נמשכות, בין מיניסטרים בריטים ובין תופיק סוידי. לימינו עומד שם גם נורי סעיד, שצץ עכשיו מחדש ומטפל בבעיה הזאת. ולא מן הנמנע הוא שייעשה ניסיון בחוגי משרד-החוץ לבוא לכלל הסכם חשאי עם הגורמים האלה ולהעמיד אותנו אחר-כך בפני עובדות. בעצם, זו היא השיטה בה נקטה המדיניות של צ'מברליין בצ'כוסלובקיה [---] צ'מברליין לא התקשר עם צ'כוסלובקיה כדי להניע אותה לוויתורים מסוימים וליצור אחר-כך חזית אחת אנגלו-צ'כית נגד היטלר ולהעמיד את היטלר בפני אולטימטום, אלא הלך אל היטלר ובא לידי הסכם איתו, יצר חזית אנגלו-גרמנית והעמיד את צ'כוסלובקיה בפני אולטימטום אנגלו-גרמני. אבל עם כל התועלת שיש באנלוגיות שהן מעוררות אותנו לסכנות, הן עלולות גם להטעות; ומה שהיה בעניין צ'כוסלובקיה אינו מוכרח להיות בענייננו אנו.

בעולם הערבי יש עכשיו התעוררות רבה והתעודדות לרגל המפנה המסתמן [---] במצרים וגם בסוריה סבורים שהפיתרון יהיה לטובת הערבים. העם היהודי עכשיו מוכה - טוענים הם - הוא לא יוכל להילחם נגד היטלר ונגד בריטניה בעת ובעונה אחת, אין לו כל ברירה, לאן יפנה? הוא יהיה מוכרח להתפשר עם כל פיתרון. הממשלה הבריטית יודעת זאת והיא תחסל עכשיו את כל העניין הציוני. לכל היותר מתחשבת בריטניה בגורם יהודי אחד- יהודי אמריקה, זה אולי יביא לידי כך שהפיתרון לא יהיה לגמרי לטובת הערבים, אבל הוא יהיה כזה במידה מכרעת.

[---]

כוחנו העיקרי הוא ביצירת לחץ מכסימלי על הממשלה הבריטית, שיפריע לאלה ממנה הרוצים לבגוד בנו לבצע את זממם; לכל הפחות צריכים אנו להכביד עליהם, אולי נימצא במצב שניאלץ לדון על אמצעי-התנגדות שיש לנקוט פה בארץ. אינני מדבר על מרד, זה לא דרכנו, וזה לא יוכל להביא אותנו לתוצאות הרצויות לנו. יהיה עלינו ליצור עובדות בניגוד לפוליטיקה הרשמית, וקודם-כל עלינו לגייס לחץ פוליטי-מוסרי של ידידינו בבריטניה ובאמריקה. אולי יש עוד ארצות שאנחנו יכולים להסתייע בהן כרגע. בעצם הימים האלה נתקיימה שיחה עם נשיא ארצות-הברית וישנה פעילות ציבורית. בשום פנים אין לומר מלכתחילה - נואשנו. אין גם לומר: מה שנעשה בצ'כוסלובקיה מוכרח להיעשות לגבי דידנו. דווקא משום שכבודה של הממשלה הבריטית חולל במידה כזאת בעיני חוגים רחבים של הציבוריות הבריטית, דווקא משום שבציבוריות הבריטית הרחבה, שתמכה בצ'מברליין מפני שלא ראתה לפניה מוצא אחר, שורר רגש-אשמה של בגידה, של התכחשות לחלש, של הסגרתו בידי העריץ - דווקא משום כך יש סיכויים לפנייה מוסרית נמרצת, שבריטניה לא תכתים עצמה בכתם נוסף – שלא קיימה את הבטחתה לעם הנמצא במצב נורא בכל אירופה, ואין הוא דומה לעם הצ'כי היושב בכל-זאת מלוכד בארצו.

[---]

 

הערות

 [1]  "טיסות לגודסברג ומינכן - ראה הערה 1 מ-23 בספטמבר 1938, לעיל.