העניינים מתנהלים עכשיו בשני כיוונים סותרים: מצד אחד נוצרות עובדות חשובות מאוד, שיש בהן משום תוספת כוח לנו ושיכולות להגביר בעתיד את מעמדנו בארץ; ומצד שני צפויות הגבלות חמורות על הזכויות שלנו. ישנה סתירה בין עובדות-הכוח הממשיות שלנו הנוצרות והולכות לבין המסגרת הפוליטית שאנחנו נמצאים בה. קשה לומר איזה משני הכיוונים האלה יכריע בהתפתחות הדברים בעתיד. ייתכן מאוד, כי בשעה שתבוא ההכרעה בענייננו, אזי העובדות שתיווצרנה בארץ - תצלנה אותנו; אך ייתכן גם כי ההכרעה תסיג אותנו אחורנית.

רק לפני שעות אחדות קרה אסון גדול - שטורמן, אטקין ומוסנזון[1] נרצחו. זהו בלי ספק אסון מחריד, שחברים יקרים אלה נפלו חלל מהתפוצצות של מוקש. גם איש מאיתנו אינו מבוטח מפני גורל זה. אבל לא עובדה זו קובעת, אלא עצם מציאות טירור ומוקשים בדרכי הארץ. היום נהרגו בגליל גם 12 ערבים מהתפוצצות מוקש.

את מצבנו במערכת כוחות-הביטחון מציינת העובדה שאנו נדרשים לקבל לרשותנו עמדות הגנה וביטחון ארציות כלליות. המשטרה הערבית נמצאת בתהליך של התפוררות; הן מפאת בגידתה והן מפאת חשש השלטונות מפני בגידתה. פחד זה מביא לפירוק הנשק מהמשטרה הערבית, לסגירת תחנות-משטרה, להפקרת מחוזות שלמים בארץ ללא משטרה, ולמסירת עמדות אלו בחלקן לבריטים וליהודים, ובחלקן לידי יהודים בלבד.

במשך השבועות האחרונים גויסו בירושלים בלבד 140 נוטרים יהודים לתפקידי שמירה על מוסדות ממשלה וציבור.

[---]

יהודים גויסו לתפקידים כאלה גם במחוזות אחרים: למשל, תחנות-המים בדרום, המשטרות בגדרה ובית-דגון, ובית-הסוהר בעתלית. מדובר על גיוס שוטרים יהודים למשטרות בבית-שאן ובצמח. כן נשאלנו אם נוכל לתת 50 איש כדי להשתלט על העיר טול-כרם, והוא הדין בחיפה.

יחד עם זה ניתנה סמכות לגייס פלוגה בת 200 איש, שתהיה מורכבת להלכה משוטרים מיוחדים, אולם למעשה תשמש חלק בלתי-נפרד מהצבא; והוגד שאין זו אלא התחלה. אם כי פלוגה חדשה זו מיועדת מלכתחילה לתפקידים שהצבא מוכרח להשתחרר מהם, כגון ליווי שיירות-אספקה צבאיות, הגנה על פועלים בסלילת כבישים וכו', הנה החידוש הוא בזה שהאנשים יגויסו באופן בלתי-אמצעי על-ידי הצבא, [---] תהיה להם גם תלבושת צבאית מיוחדת (הם לא יחבשו קולפקים [תרבושי-הצמר של משטרת פלשתינה (א"י)] כי אם מגבעות, כמו בצבא) [---]. קורס ראשון לאימון 100 איש נפתח אתמול בצפון. ייתכן שאנחנו עומדים לפני יצירת פלוגות נוספות מסוג זה, ואולי גם מסוגים אחרים, ונצטרך לגייס אנשים בקנה-מידה רחב.

[---]

מטרידה אותנו לא רק שאלת מצבנו עם התפתחות המהומות בארץ, אלא גם השפעת המאורעות העולמיים. ידוע לנו שהשלטונות היו מעוניינים לדעת מה הן האפשרויות הגנוזות שלנו להעמיד אנשים לתפקידים צבאיים. ההתעניינות הזאת אינה מכוונת, כמובן, כרגע כדי להעניש אותנו על מציאות אפשרויות גנוזות כאלה, אלא כדי להביאן בחשבון הנכסים הצבאיים שאפשר יהיה לסמוך עליהם ועל עמידתם במערכה בשעת-חירום. דבר זה איננו נטול סכנות מסוימות, באשר ידיעות כאלו משהן נכנסות אל תוך התיקים - שוב אין לדעת כיצד ישתמשו בהן לאחר שתחולנה תמורות במצב-הדברים. אבל אין לשלול שסימני-התעניינות אלה יש בהם צד חיובי מסוים.

יצירת עובדות הכוח במערכת-ההתגוננות שלנו מתנגשת בנקודה ידועה עם הכיוון הפוליטי הכללי של הממשלה הבריטית. [---] אין ספק שהכיוון הפוליטי הכללי מתבטא (על-ידי משרד-החוץ) בנטייה לחסל על חשבוננו את הקושי שיש לבריטניה בארץ-ישראל על-ידי כריתת ברית עם הערבים, [---] אילו קרה אתמול בעולם מה שעלול היה לקרות בקשר למשבר בצ'כיה - והן הדבר עלול לפרוץ בכל רגע - היה זה מביא לידי תסבוכת גדולה בעולם כולו. לכאורה על בריטניה במצב זה לקצר את החזית שלה ויהי מה, כדי לשחרר כוחות בשביל חזיתות יותר מכריעות; יכול על-כן לקום מדינאי בריטי ולומר, שיש לעשות במצב זה ויתורים לערבים, לשחרר את כוחות-הצבא מארץ-ישראל ולהפנות אותם לתפקידים צבאיים חשובים יותר. אף-על-פי-כן, דומני כי דבר זה אינו כה פשוט. קודם-כל הסכנה המרחפת זה זמן רב, כתוצאה מהתסבוכת בעולם, עלולה לבוא כחתף; ומחשבתם של חוגי הצבא פועלת לעת-עתה בכיוון של הישענות על יהודים ולא על ערבים. לא מאהבת מרדכי ולא משנאת המן חושבים חוגי הצבא על יצירת כוח צבאי יהודי, אלא מתוך שיקול מצב-הדברים הנוכחי. על אחת כמה וכמה אם תבוא המלחמה כחתף ולא יהיה זמן לריאוריינטציה. בתוקף התפתחות קטסטרופלית יכולים החוגים הללו להגיע בזמן קצר מאוד למסקנה שצריך ליצור משען ביישוב היהודי בארץ-ישראל. גם אם ההסתבכות לא תבוא כחתף, הרי במידה שהסכנה צפויה מצד גרמניה ואיטליה - הן חיפשו ומצאו בארצות ערב פרצות לרוב והחדירו בהן את השפעותיהן; דבר שלגבינו לא ייתכן. אולי ברגע שמשקל האינטרסים הצבאיים והציוויים הבלתי-אמצעיים של ביטחון האימפריה יהיה גדול יותר ממשקלם של אינטרסים פוליטיים מסוימים, יכריע שיקול-הדעת לצד ההישענות עלינו. מה גם שגרעין של משען כזה כבר קיים כאן כעובדה; ובייחוד אם נצליח להוות כוח עוד יותר גדול ולגלות יכולת של משמעת פנימית וכישרון פעולה.

לגופו של דבר יש כאן לגביהם "לית ברירה" כפול. ההזדקקות ליהודים אינה מלווה אצל האנגלים בהתלהבות מראש. אם כי לא מעטים האנשים בקרב חוגי הצבא שחל שינוי בדעותיהם - יש בצבא אנשים שהייתה להם קודם אוריינטציה אחרת והיא נשתנתה, ויש גם תופעות כאלה בחיל-הספר - אף-על-פי-כן אין התלהבות מלכתחילה להישענות על היהודים. אבל הם מקבלים עליהם את הדין, וכאנגלים, כשהם מקבלים עליהם את הדין, הם עושים את הדבר ברוח ספורטיבית טובה.

אבל יש, כאמור, גם "לית ברירה" שני: נניח שצריך להיזקק ליהודים. האם הכרחי לפנות לשם כך דווקא לסוכנות? כשמגייסים אנשים, יש בכך בדרך-כלל משום חתימה על שטר; אבל אם פונים לצורך זה לסוכנות, הרי שהשטר ניתן לפירמה מסוימת, שתביא אותו לגוביינא. אינני רוצה שמדברי אלה יתקבל רושם מוגזם, כאילו ישנה השתמטות מהיזקק לסוכנות בעניין הגיוס. בדרך-כלל אין מקום לרושם זה, גם בלי שנחתם חוזה ובלי הכרזה מצד הממשלה שהיא מתחייבת לגייס כל נוטר על-פי המלצת הסוכנות דווקא, נקבע למעשה נוהג שפונים אל הסוכנות והיא מעמידה את האנשים הדרושים לגיוסים. אומנם נוהג זה נהפך במידה מסוימת לפיקציה ליגלית. תמיד אומרים בחוגים הללו שצריך לפנות ל"יהושע גורדון", ולא לסוכנות. כשם שווקופ היה נוהג לומר, שהוא מקציב כסף ל"תחנת-הניסיונות ברחובות", בלי להזכיר שזו תחנת-הניסיונות של הסוכנות, כך גם יהושע גורדון משמש בעיניהם מעין פילנטרופ, שקיבל על עצמו לעזור לממשלה, ויש בידו לספק לממשלה כל מיני בחורים. [---] אבל בירושלים, למשל, גויס בחור שלא מן המומלצים על-ידינו. פניתי בכתב והודעתי, שאין אנו אחראים לבחור הזה, אם כי אני יודע שהממשלה יכולה להשיב כי לא ביקשה כלל את אחריות הסוכנות, [---] הסוף היה שפיטרו את הבחור. אבל בכל-זאת, כאשר החלו בגיוס הפלוגה החדשה לצבא, נעשה ניסיון לגייס את האנשים על-ידי מפקדי המחוזות. אחזתי באמצעים כדי להבהיר לשלטונות, שאל מי שלא יפנו - יהיו האנשים מאלה שהסוכנות דואגת לגיוסם.

בקשר לגיוס שמידותיו עשויות להתרחב, מתעוררת בחריפות שאלת העלייה. [---] כלומר העלייה מבחינת הרזרבה האנושית הדרושה לצורכי-הביטחון. כבר עכשיו השתררה עייפות רבה בין אנשינו אשר על משמר הביטחון. האנשים עובדים וגם שומרים, ואף אלה שהשמירה היא עיקר תפקידם עייפים, לאחר שהם שומרים כבר זמן רב למדי. יש צורך להחליף אנשים ולהוסיף אנשים.

שאלה שנייה בפרשה זו היא - מה יהיה אם באמת יתחולל אסון גדול בעולם, שיחייב ממדים אחרים בשטח הביטחון בארץ? יכולתנו לפעול במצב ההוא תהא מותנית ביכולת להביא עולים בזמן קצר ובמספר גדול. שאלת העלייה בהקשר זה נעשית רצינית למדי. אולם, לדאבוני, אי-אפשר להציג את השאלה בצורה זו לפני הממשלה בארץ. הצגתה כך לא זו בלבד שלא תועיל אלא אף עלולה להזיק.

[---]

אבל אם כזה הוא המצב לגבי השלטונות בארץ, הנה בלונדון מתקיימות שיחות יותר אינטימיות בין אנשינו לבין חוגי הממשלה המרכזית. שם הקרקע מוכשרת יותר לשיקול דברים מתוך הבחנה רחבה ולאור המאורעות המתרחשים עכשיו בעולם. הצעתי לחברים בלונדון וגם לווייצמן, שידובר בשאלת העלייה עם אנשי הממשלה גם מבחינת צורכי-הביטחון.

תופעה נוספת, המציינת את התפתחות הדברים בארץ בזמן האחרון, היא התרוששות הציבור הערבי. [---] אומנם, גם ביישוב היהודי נפגעו החיים הכלכליים, אבל יש הבדל בינינו לבין האוכלוסין הערבים: לנו יש חיל-מילואים כלכלי בגולה. אם המאורעות לא ייפסקו ולא תהיה עלייה, אזי ניהרס כמובן; אבל אם המאורעות ייפסקו, אזי אלינו יעלה הון, מה שאין כן לגבי הצד שכנגד [---] רבים מאוד מבעלי-היכולת הערבים בורחים מהארץ: מהם היושבים זה שנה-שנתיים בלבנון, ועכשיו רבו הבורחים לאירופה. הם יצאו מחיי-המסחר בארץ, חדלו ליצור נכסים ולצבור עושר אלא חיים ממה שאגרו קודם, וכשיחזרו ארצה יעמדו לפני שוקת ריקה. [---] הכפר הערבי נסחט עד קצה הגבול. הכנופיות סוחטות ממנו כספים וכופות עליו לפרנס את אנשיהן. בצפון מטיל השלטון בהתמדה קנסות כעונש על חבלות, בסכומים ניכרים למדי ביחס ליכולת הכפר הערבי. [---] אם, למשל, כפר כלוביה שילם 285 לירות בעד קלקול הטלפון בסביבתו, ולפני שבוע שילם אותו כפר קנס בסכום של 300 לירות, הרי אלה הם סכומים ניכרים מאוד לגבי הכפרים האלה.

חמורה מכל אלה היא מזימתם החדשה של המנצחים על הטירור - להשבית השנה את הקטיף הערבי, ועל-ידי כך להביא את הציבור הערבי לידי ייאוש מוחלט. הם רוצים שיהיה ברור לכל בעל-יכולת ערבי, לכל פרדסן, משלח-פרי וסוחר, כי הדרך היחידה להחזרת החיים הנורמליים בארץ ולחידוש הרווחה היא: הקמת ממשלה ערבית לאומית, וכי אפשר להגיע לכך רק על-ידי מתן עזרה לכנופיות כדי שתשתלטנה על הארץ. [---] דרך זו כבר נתנה את אותותיה. כמה מבעלי-ההון הערבים הגיעו למסקנה כי מאחר שהממשלה בארץ איננה מוכשרת, כנראה, להשכין סדר ולהבטיח חיים נורמליים, הרי אין ברירה אלא לעזור לניצחון הכנופיות, [---] לכן החליטו המנצחים על הטירור להשבית את הקטיף, למען לא יחשבו בעלי-היכולת כי על-ידי מתן-בסתר לכנופיות יצאו ידי חובתם. באין קטיף - חושבים הם - ירגישו בעלי-היכולת כי החיים נהרסים, ואז יצטרפו לכנופיות. יש להם, כמובן, גם נימוק נוסף: בחודשי הקטיף שוככת החימה ויורד הברומטר הטירוריסטי בארץ (כך היה גם ב-1937-1936). ראשי הכנופיות החליטו להפריע השנה לקטיף בכל האמצעים לבל ירד גל המהומות. הנימוק השלישי: הכנופיות לא תוכלנה לרכז את כל המאמצים כדי להרוס את הקטיף היהודי, אם אותו זמן יתנהל גם הקטיף הערבי. אם יהיה ברור לכנופיות, שכל אוטו המוביל תפוחי-זהב הוא של יהודים, יוכלו לירות בכל אוטו בלי יוצא מן הכלל.

[---]

אם יצליחו הכנופיות להשבית את הקטיף הערבי, ונמל יפו שסבל מקיפאון בשנתיים האחרונות יפסיד את הובלת הפרי גם השנה, עלול הדבר להביא לגמר חורבנה של יפו. אנו מחויבים כמובן לדאוג להרחבת הנמל בתל-אביב. אומנם, גם אם יורחב נמל תל-אביב, הוא לא יוכל לקלוט את כל אכספורט הפרי (השנה יהיו ליהודים בלבד שני מיליונים תיבות יותר מאשר בשנה הקודמת, האכספורט היהודי יגיע השנה ל-8.5 מיליונים תיבות תפוזים), אולם האכספורט דרך נמל תל-אביב מוכרח לגדול גם בשל החרפת שאלת הביטחון ברכבת ובכביש לחיפה. אין ספק שמושבות הדרום תרצינה לשלוח את הפרי דרך נמל תל-אביב. [---] אינני דן במידת חשיבותם של הנמלים בחיפה ובתל-אביב בשבילנו. יש חוששים, שאנחנו משווים חשיבות-יתר לנמל תל-אביב לרעת נמל חיפה, שבו יש לנו כבר כיום רוב עברי. מכל-מקום, הכרחי להרחיב את נמל תל-אביב.

[---] בחוגי הממשלה בלונדון מתכוננים גם לכך, שתוכנית החלוקה תהיה כזו שהיהודים לא יקבלו אותה. (אין ספק שגם "גזירת איטליה"[2] מילאה תפקיד פטלי לגבי ענייננו); ומכיוון שאי-אפשר להכריח את היהודים לקבל את החלוקה (שהרי הדבר כרוך בהקמת ממשלה יהודית, והיהודים יכולים להסתלק מזה), אזי צריך יהיה למצוא פיתרון בדרך אחרת, זאת אומרת, פיתרון לבעיית מידות העלייה.

אינני יודע במה ייגמר עכשיו הטיפול ב"שדיול". חוששני שמצד הממשלה - גם כאן וגם בלונדון - יתגלה אי-רצון מוחלט להכניס שינויים בשטח העלייה ערב פירסום החלטות "ועדת-החלוקה", כי שינויים כאלה עכשיו עלולים להיראות כחריצת משפט לטובת היהודים ערב ההכרעה. מכל-מקום, הוויכוח הנוכחי עם הממשלה על ה"שדיול" יהווה סימן לוויכוח

שנצטרך לעמוד בו אם תוכנית החלוקה תהיה כזו שהיהודים לא יוכלו לקבל אותה.

[---]

הערות