דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                          ירושלים, 12.9.1938

רק הבוקר קיבלתי מלונדון שתי רשימות קצרות על השיחות עם מקדונלד ושאקבורו. שאקבורו שאל את ד"ר וייצמן לדעתו על "עובר" של מדינה יהודית, "עובר" של מדינה ערבית, ושטח שלישי תחת מנדט. שאלה זאת של סר ג'ון שאקבורו מעידה, כי טענתם של מקדונלד ושלו, שכביכול אין להם מושג על הנעשה ב"ועדה", אינה מדויקת. אחדים מהקונסולים בארץ מדברים על תוכנית זו בגלוי. הקונסול האמריקאי כאן מוסר זאת לידידיו, ושאקבורו בלונדון שואל את ד"ר וייצמן לדעתו בעניין ה"עוברים". פירוש הדבר שמקור הרעיון הוא ב"ועדת-החלוקה".

בשיחת ד"ר וייצמן עם מיניסטר-המושבות אמר המיניסטר, שאם החלוקה לא תצא לפועל יהיה צורך בהסכם אחר, ומוטב - הסכם משולש יהודי-אנגלי-ערבי. היות ועתה דבר זה אינו בא בחשבון יהיה צורך בהסכם אנגלי-יהודי, ועניין העלייה היהודית לארץ-ישראל יהיה אחד הסעיפים החשובים ביותר בהסכם זה.

הגענו למשבר פוליטי עם הממשלה בקשר להקמת נקודות חדשות. כידוע מתכוננת חברת פיק"א ליישב קבוצות פועלים על קרקעותיה, ולהגדיל את הנקודות הקיימות. לאחרונה החליטה להקים נקודה חדשה בשומרון - בנזלה,[1] ונקודה שנייה בגליל התחתון - שרונה. בשרונה כבר קיים יישוב יהודי זה כמה שנים. לדעתי נעשתה בעניין זה שגיאה תכסיסית: אנשי פיק"א חשבו שהעניינים יסתדרו מאליהם, ולא ראו צורך להודיע לממשלה על הצעדים שינקטו. העלייה העתידה לשרונה נודעה לממלא-מקום מושל הגליל, מר בלקבורן, באמצעות קצין-משטרה נמוך, לפני שאנו הודענו על הדבר לממשלה. מר בלקבורן הודיע על כך לממשלה בירושלים והביע גם את התנגדותו. לאחר שקיבלתי הודעה על העלייה, מסרתי לממשלה החלטת פיק"א להקים את שתי הנקודות בשומרון ובגליל. התשובה הייתה חיובית בנוגע לשומרון ושלילית בנוגע לגליל. ראיתי צורך לברר את העניין עם מר בלקבורן וחשבתי לבקרו בנצרת.

בינתיים הייתה לי שיחה עם הנציב העליון, שעורר את שאלת הקמת שרונה. [---] ניצלתי את ההזדמנות שמר בלקבורן ביקר בירושלים כדי לשוחח איתו בעניינים אלה. אגב, עלי לציין שמר בלקבורן הוא מושל המחוז היחיד בארץ הנלחם במרץ נגד הטירור. הוא גם מקיים יחסים מצוינים עם המשקים שלנו. לטענתו, הוא אוחז כל הזמן באמצעי-עונשין ומטיל קנסות על הכפרים. מאחר שגם הכנופיות סוחטות כספים מאותם הכפרים, הוא חושב שעוד מעט יקרה שהוא יטיל קנס והכפר לא ישלם, כי לא יהיה לו במה. זה יהיה מצב פטלי. הוא אינו רוצה להוסיף לעצמו קשיים. אין לך ספק ששרונה תותקף מייד כשהמקום ייושב, והוא יצטרך להגיב. הטירור בארץ מתגבר, והוא אינו יודע מדוע עוד לא החליטה הממשלה לדכא את המרד. אילו היו נותנים לו כוח פי ארבעה מאשר יש לו כיום וסמכות רחבה, היה מדכא את המרד במחוז הנתון לשלטונו. אבל הוא מבין שהממשלה תחליט על כך רק לאחר שתיקבע הפוליטיקה העתידה שלה, וזה יהיה ודאי בעוד חודש או חודשיים. בינתיים עליו להחזיק מעמד בכוחות העומדים לרשותו. ברור שעם החלטת הממשלה על דיכוי המרד, הוא ימריץ את ההתיישבות היהודית, כי כל נקודה יהודית חדשה תקל בהרבה על דיכוי המרד.

אמרתי לו מה הנימוקים שלנו בעניין זה. מר בלקבורן הודה בנימוקים אלה, אבל דעתו לא נשתנתה. הוא הוסיף, כי המושל קירקברייד[2] חוזר ארצה והציע להשתדל לשכנע אותו. אני סבור שאם לא עלה בידינו לשכנע את מר בלקבורן לא נוכל להשפיע גם על מר קירקברייד.

מסקנתי היא שאין להתחיל עתה בוויכוח עקרוני עם הממשלה בעניינים אלה, אבל עלינו להקים נקודות חדשות. ברם, הקמת הנקודות צריכה להיעשות בשכל. אסור להתפרץ לכל מקום, אלא יש לעשות זאת במקומות שהממשלה לא תוכל לטעון שהקמת הנקודות מסכנת את הביטחון ואם תטען נוכל אנו להוכיח את ההיפך.

אנו לא נבקש הפעם רישיונות-עלייה לבניין ולמקצועות אחרים ולא לעבודות בלתי-מקצועיות בתעשייה. (אגב, הממשלה פירסמה מספרים מעניינים מאוד על היציבות בתעשייה וגם על זרם הכסף לארץ הגדל והולך.) אנו נבסס את דרישתנו ל"שדיול" על הצורך באנשים בשטחים הבאים: 350 רישיונות-עלייה להתיישבות הוותיקה, 585 להתיישבות החדשה (שהוחל בה מינואר 1936), לנקודות שתוקמנה בחודשים הקרובים על אדמת הקק"ל - 300, לנקודות פיק"א - 150, לנקודות רסקו - 90, להתיישבות עולי גרמניה - 200, יחד 1675. [---] 1000 רישיונות לקטיף, 250 רישיונות למומחים לתעשייה, [---] 100 רישיונות למומחים שונים למוסדות כ"הדסה", קופת-חולים, מחלקת-החינוך, האוניברסיטה, התזמורת הארץ-ישראלית, "המכבי" וכיו"ב. [---] 1200 רישיונות להכשרת חלוצים בארץ, ו-500- רישיונות לקרובים.

הסיכום הכללי הוא 4725 רישיונות.

לאחר שנחליט על מספר הרישיונות שנדרוש אטלגרף ללונדון ואציע גם לד"ר וייצמן לרכז את מאמציו בהשגת מספר יותר גדול של רישיונות ולא בעניין העקרוני. החברים בלונדון יוכלו גם להדגיש את הצורך באנשים חדשים לצורכי-הגנה. יום-יום פונים עתה השלטונות אלינו בדבר אנשים לשמירה, והדרישות תלכנה ותגדלנה.

הערות