דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 17.8.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 17.8.1938

 

 

דברים בישיבת מרכז מפא"י                                              תל-אביב, 17.8.1938

 

"ועדת-החלוקה" עברה עכשיו לשלב שני בעבודתה, בלונדון. יש להניח שיעברו לפחות 5-4 שבועות עד שתגיש את הדוח שלה. [---] העובדה ששתי הוועדות הקודמות, "ועדת שאו"[1] ו"ועדת פיל", חרגו ממסגרת סמכותן, אינה מחייבת שגם "ועדת-החלוקה" תעשה כן. לפי כל הסימנים עד עכשיו מתכוונת "ועדת-החלוקה" להציע תוכנית חלוקה. עד כמה שאפשר להסיק על סמך ניתוח השאלות שהציגה לנו ועל סמך מהלך הבירור איתנו, יש בדעתה, מכל-מקום, להציע הקמת מדינה יהודית.

אולם גישתה של "ועדת-החלוקה" לשאלת החלוקה והמדינה הייתה מלכתחילה שונה מן הגישה של "ועדת-פיל", כפי שזו באה לידי ביטוי בדוח שלה. בגישתה של "הוועדה המלכותית" היו שני יסודות בעלי ערך פוליטי רב לדידנו. אומנם מסקנותיה לא סיפקו אותנו, אבל אילמלא שני יסודות אלה בגישתה, אפשר שהייתה מגיעה למסקנות מעשיות גרועות יותר. "ועדת פיל" הציגה לעצמה שתי שאלות:

א. מה הובטח לעם היהודי?

ב. מה נחוץ לעם היהודי?

היא אמרה בגלוי, שאין יכולת מעשית לקיים במלואה את ההבטחה שניתנה ליהודים ולספק את הצורך שלהם, אבל יש לחתור לכך במידת האפשר. בשבועות האחרונים נתקיים באוכספורד בית-ספר-קיץ לפקידי האימפריה העובדים במושבות, ואם כי בתוכנית לא נקבעה מראש הרצאה על ארץ-ישראל, הפצירו בפרופ' קופלנד[2] שירצה על נושא זה. שמעתי מפי אחד המשתתפים, אדם שיש לסמוך בהחלט על הבחנתו, כי ההרצאה הייתה נפלאה מבחינת היחס למפעל היהודי בארץ-ישראל. נראה שקופלנד התעמק בבעיה זו, והבליט באופן נמרץ מסקנות מסוימות של דוח "הוועדה המלכותית". הוא אמר כי נתברר ל"ועדה" לחלוטין, שכוונת הממשלה הבריטית בתיתה את הצהרת בלפור ב-1917 הייתה - לתת ליהודים מדינה בכל שטח ארץ-ישראל. השאלה מה הובטח לעם היהודי הייתה בעיני "הוועדה" שאלה בעלת ערך שהטרידה אותה הרבה בחקירותיה.

גישתה של "ועדת-החלוקה" הייתה אחרת לגמרי, באשר התפקיד שהוטל עליה היה שונה לגמרי מזה שהוטל על "הוועדה המלכותית", ולפי התפקידים השונים נבחרו גם אנשים בעלי שיעור-קומה שונה. על "הוועדה המלכותית" הוטל תפקיד מדיני, וכחבריה מונו מדינאים, בעוד אשר על "ועדת-החלוקה" הוטלו תפקידים אדמיניסטרטיביים, וכחבריה נתמנו פקידים. על יסוד ההנחה שיש להקים בארץ-ישראל שתי מדינות, מדינה יהודית ומדינה ערבית, הוצגה לפני "ועדת-החלוקה" השאלה - באיזו מידה שתי המדינות הללו עשויות לשאת את עצמן? וגישתה לבירור השאלה הייתה מלכתחילה לא מדינית אלא אדמיניסטרטיבית; ובגישתה זו הרחיקה לכת והפריזה בבירור פרטי-פרטים, עד שמרוב עצים היא חדלה לראות את היער. גם בגישתה של "ועדת-החלוקה" אלינו - אפשר לציין שני יסודות, אולם שונים לגמרי מאלה שהיו בגישתה של "הוועדה המלכותית":

א. מה יהיה גורל הערבים במדינה היהודית שתיווסד?

ב. מה יכולה מדינה יהודית לתת לפיתרון מצב היהודים עצמם? לא "מה נחוץ ליהודים?" -אלא "מה יש להם כבר, וכיצד ישפיעו הדברים על הערבים?" [---]

בשלב מאוחר יותר הציגה "הוועדה" לעצמה את השאלה - מה עשויה המדינה לתת ליהודים? היא התרכזה בחקירת הפרטים בדבר יכולת-הקליטה של הארץ, בעיקר יכולת-הקליטה החקלאית. על-פי השאלות שהוצגו לנו ומתוך ניתוחן אפשר לומר, ש"ועדת-החלוקה" תגיע בנידון זה למסקנות שליליות, ברוח המסקנות שהסיקו "ועדת שאו", סימפסון ופרנץ', זאת אומרת, שבארץ-ישראל שוב אין יכולת-הקליטה רחבה, ועל-כל-פנים אין אפשרויות-קליטה רחבות באותו חלק של הארץ שהוקצב למדינה היהודית. [---] למסקנות השליליות של "ועדת-החלוקה" בשאלה עיקרית זו יש להתייחס באופן חמור מאוד; [---] לא רק מבחינת האפשרות של חלוקה, אלא גם לגבי האפשרות של המשכת המנדט.

בזמן האחרון נפוצה שמועה, ש"ועדת-החלוקה" עומדת להציע חלוקה לא בין מדינה יהודית ומדינה ערבית, אלא בין מדינה יהודית ובין שטח מנדטורי. כלומר, שמסקנתה היא שהחלק הערבי איננו יכול לשאת את עצמו מבחינה פוליטית וכספית, וצריך להשאיר אותו תחת מנדט בריטי, כדי להכינו לעצמאות לעתיד. בחוגי הממשלה, בייחוד בחוגי מחלקת-הכספים שלה, רווחת דעה, כי כל עניין החלוקה לא ייתכן בגלל אי-יכולתה של המדינה הערבית המוצעת להיות חי נושא את עצמו. אין מכחישים שמדינה יהודית, איזו שתהיה, תוכל לשאת את עצמה, באשר תהא ניזונה מן העלייה. אך לא כן מדינה ערבית, שכן החלק הזה של הארץ שואב את היותו בעיקר מן העלייה היהודית. במקרה של חלוקה נידונה איפוא המדינה הערבית לכישלון מראשיתה. זה יהיה לדעתם לא ולד אלא נפל, ומכיוון שכך תוכנית החלוקה כולה נידונה לכישלון. שהרי יש טעם לחלוקה אם יש בה משום פיתרון סופי לבעיה הארץ-ישראלית. אך אם אין החלוקה פותרת את השאלה פיתרון סופי, הרי שהקמת מדינה יהודית רק תוסיף גורם גירוי לערבים, ויש להסתלק מתוכנית זו. אני משער ש"ועדת-החלוקה" מקבלת חלק מן התורה הזאת: כלומר, שאין להקים מדינה ערבית, אבל מדינה יהודית צריך לדעתה להקים.

השאלה היא, כמובן, מדינה יהודית זו מהי? אילו ניתנה לנו מדינה סוברנית בחלק מן הארץ ובנוסף לכך היינו רשאים להוסיף ולעלות ליתר חלקי ארץ-ישראל, היה זה כמובן "רווח נקי" בשבילנו. אבל דבר זה הוא בלתי-אפשרי. כשמדברים על הקמת מדינה יהודית בחלק מן הארץ והשארת יתר חלקי הארץ תחת מנדט בריטי, פירושו של דבר - מנדט מקוצץ, או אף חיסול גמור של הבית הלאומי בשטח שיישאר תחת מנדט.

לא אנחש מה תהיה עמדת "הוועדה", אבל ברור שבביסוס הפיתרון הזה יכול למלא תפקיד מכריע המשפט שהיא תחרוץ על יכולת-הקליטה הכלכלית של הארץ. אם לדעתה אין יותר יכולת-קליטה רחבה, כי אז אין טעם לתת ליהודים מדינה גדולה; לעומת זאת, אם המדינה עשויה לתת משהו ליהודים, אז כדאי אולי לעמוד בפני הקשיים שיתגלו מצד הערבים. [---]

אין לנו מושג אלו גבולות תקבע "הוועדה" למדינה היהודית. הידיעות שנפוצו בעיתונות, ש"הוועדה" עומדת להציע מדינה "מתל-אביב עד עתלית", אינן מבוססות על ידיעות אותנטיות. אין זאת אומרת כי "הוועדה" אינה יכולה להציע תוכנית כזו [---] מרוח הדברים והבירור ב"ועדה" ברור, שהיא מתכוונת להציע למדינה היהודית שטח קטן יותר משהוצע על-ידי "ועדת פיל" - אולי בתיקונים מסוימים ביחס לתוכנית פיל, אולי בתוספת אזור הדגניות ובית-שאן - אבל בסיכומו של דבר שטח קטן משהוצע ב"תוכנית פיל". ביחס לנגב אומרים, ש"הוועדה" מציעה לקבוע אותו כשטח מנדטורי עם מתן אפשרות להתיישבות יהודית - אם יתברר כי ישנן אפשרויות כאלה.

[---]

[---] היה לנו דין-ודברים עם "הוועדה" על הפרוצדורה שנקטה בעבודתה [---]. אידן[3] הודיע בז'נבה, כי "הוועדה" תנהל משא-ומתן עם שני הצדדים; גם בכתב-המינוי שלה נאמר, שהיא צריכה להציע הצעות "לאחר התייעצות עם שתי העדות". בפגישתנו הראשונה עם ה"ועדה" וגם בפגישות נוספות הצגנו את השאלה מה יהיה אופי ההתייעצות - האם תסתפק "הוועדה" רק בהצגת שאלות מצידה, או שגם תשמע את דעתנו על מסקנותיה בטרם תחליט עליהן סופית. לתביעתנו זו השיבה "הוועדה" תשובה שלילית מוחלטת. היא הודיעה, שאין היא יכולה להיכנס לדיון עם הנהלת הסוכנות על המסקנות האפשריות, היא יכולה רק לאפשר לנו להביע דעה בשאלות השונות העומדות לפניה. כאשר וייצמן הביא את הדבר בפני מיניסטר-המושבות וטען כי אין אנו יכולים לקבל צורה זו של בירור, וכי מן הראוי אולי לתת הוראות מתאימות ל"ועדה" אמר מלקולם מקדונלד שמוטב להניח לה לעבוד כהבנתה. אין זאת אומרת שהממשלה קשורה מראש למסקנות שתסיק "הוועדה", ועוד תהיה לסוכנות אפשרות להביע את דעתה לפני הממשלה בטרם תחליט את החלטותיה הסופיות. יש בכך משום הרגעה לנו. אבל אין לחשוב שלא יהיה כל משקל למסקנות "הוועדה". למסקנותיה יהיה בלי ספק משקל רב, גם אם הן לא תתקבלנה כמסקנות סופיות של הממשלה.

במשך הסתיו הקרוב נצטרך בלי ספק לפתוח בשיחות רציניות עם הממשלה, וכן לפעול להכשרת הקרקע בפרלמנט. ידידינו סבורים שהפרלמנט לא יקבל הצעה שתהפוך את עניין החלוקה והמדינה היהודית לקריקטורה; לדעתם ישנה עדיין הכרה בחוגי הפרלמנט, כי צריך לתת ליהודים משהו הגון, וכי דבר זה הכרחי גם מצד מצבם של היהודים בעולם וגם מצד האינטרסים של בריטניה במזרח. אבל יש לדעת, שזה מכבר לא נבדק מצב הרוחות בפרלמנט ביחס לענייננו, ואנו יכולים לעמוד בעניין זה בפני הפתעות.

מצד הממשלה כאן אין רואים לפי שעה ניסיונות רציניים להתערב ולהשפיע על מהלך הדברים. במידה שאישיותו וכיוונו של הנציב מכריעים בהתנהגותו המדינית, הרי הקו שלו הוא - לא להשיא עצות לממשלה המרכזית ולא לנסות להשפיע עליה, אלא לחכות בסבלנות עד שהממשלה המרכזית בלונדון תחליט את החלטותיה; והמנגנון כאן יהיה מוכן להגשים כל פוליטיקה שממשלת הוד מלכותו תכתיב לו. בין אופיו של ווקופ כנציב ובין אופיו של הנציב החדש יש הבדל רב, אחד מקווי-ההבדל הוא, שהנציב החדש איננו מנסה להשפיע על הממשלה בלונדון. אין עכשיו אותו הלחץ ואותה היוזמה הפוליטית שהיה מגלה ווקופ בנסותו להשפיע על עמדתה של הממשלה בלונדון. אין זאת אומרת שלפקידים הבריטים בארץ אין דעות משלהם ושאין הם מביעים את דעותיהם. "ועדת-החלוקה" שמעה את דעות הפקידים במשך ימים. [---]

לתופעה זו של "כיבוש היצר" ו"הבלגה פוליטית" מצד הנציב לגבי הפיתרון הפוליטי לבעיית הארץ, ועמידתו הכן לקראת הפיתרון שתכתיב ממשלת הוד מלכותו - יש בלי ספק השפעה מזיקה על מהלך ענייני הביטחון בארץ. הממשלה רואה את המצב הנוכחי בארץ כמצב-מעבר וציפייה למשהו שעתיד להתרחש; מכאן גישתה, כי מה שקורה עכשיו בארץ איננו מכריע. מובן שצריך לדעתה לדאוג להפסקת המהומות ולשיפור מצב הביטחון, אבל הארץ עומדת לפני הכרעה פוליטית, ולפי הנחתה של הממשלה עלולה ההכרעה להמריד את הערבים עוד יותר מאשר עתה, ותחייב שימוש בכוח יותר מאשר עד עתה; ומכיוון שצריך להיכון להתפתחות כזו יש לדאוג מראש לאפקטיביות האמצעים שייאלצו לאחוז בהם, ואין לבזבזם על-כן כבר עכשיו. (מוכרח אני לומר, שכאשר אני מנסח את הדברים, הרי ככל שאני נזהר, אני מגיע לסכמטיות מסוימת, [---] ייתכן שיש בתיאור זה משום הפרזה, אבל כזהו הכיוון הנראה לי על יסוד שיחות שהיו לי, קריאת חומר וידיעת העניינים מבפנים.) הנחה זו מהווה על כן מעצור מסוים מפני נקיטת אמצעים נמרצים יותר משנקטה הממשלה עד עכשיו לחיסול המהומות.

המעצור השני בשטח זה הוא גישתם הצבאית-תיאורטית של ראשי השלטון הצבאי לבעיית הביטחון בארץ. אנו כבר למודי-ניסיון בעניין זה. תמיד היה ניגוד בין תפיסתנו ובין תפיסת הצבא לגבי דיכוי המהומות בארץ. במאורעות הקודמים התבטא ניגוד זה בשאלת פינוי נקודות שלנו. היה זמן שהצבא דרש מאיתנו פינוי נקודות-יישוב שלנו, באשר לפי הגישה הצבאית אפשר לסגת מנקודות מסוימות בחזית כדי לשמור על החזית כולה, בעוד אשר גישתנו היא שיש הכרח להגן על היישוב ולשמור על הביטחון בכל מקום ומקום. עכשיו, הודות לכך שהשגנו אפשרות להקים כוח-הגנה חוקי, אין אנו עומדים בפני שאלה כזו. אבל גם עתה יש הבדל בין הערכתנו להערכת הצבא את המצב בארץ. בשיחה האחרונה עם המפקד הראשי שמענו מפיו דברי-הרגעה: המהומות פוחתות והולכות, הן ניזונות עתה בעיקר מאנשי-הארץ, חדירת אנשים מן החוץ היא בלתי-אפשרית עתה, וערביי הארץ לא יתמידו במהומות; הארץ נתונה במצב של חוסר בהירות פוליטית, המתפרשת כחולשה מצד הממשלה ומשמשת גורם מעודד לכוחות המעוררים מהומות; חוסר הבהירות הפוליטית משפיע גם על המצב הכלכלי, האנשים רעבים והם נסחפים בזרם המהומות; אבל כאשר תיפול ההחלטה המדינית ישתנה מייד מצב-הרוח; בארץ ישתרר יותר כבוד לשלטון, כל אחד יצטרך לדאוג לעצמו; אם יהיה צורך - ישתמשו בכוח, או-אז יתברר לכל שכלה ונחרצה עם הממשלה להשליט סדר ושלטון בארץ. מובן שיש גם כיום לטפל במצב הביטחון, כי זוהי שאלה של חיי אדם; צריך לעשות הכל למניעת המהומות - אבל דבר זה איננו מכריע.

הגורם השלישי המשפיע על מצב הביטחון הוא ההבלגה - לא ההבלגה מצד היישוב היהודי, אלא מצד גורמים מסוימים בשלטון. ככל שהמהומות נמשכות מתרבים בממשלה האלמנטים הרואים יותר ויותר קשיים בשימוש בכוח נגד הערבים. דווקא משום שנסחפו אל תוך המהומות אזורים נרחבים של הכפרים הערביים, לא ייתכן לדעת אותם גורמים שהממשלה אשר צריכה לדאוג לעתיד יחסיה עם התושבים, תנקוט בדרך של הריסת בתים והטלת עונשין קשים. לגישה זו יש גילויים במחוז הצפון, וייתכן שיהיו גם במחוז הדרום. גם כאשר נעשים שפטים נגד כפרים ערביים חדלה הממשלה לפרסם רשמית את המעשים האלה בהסבירה, כי אם הכוונה היא שהמעשים יפעלו את פעולתם בארץ, הרי אין הם נשארים בגדר סוד, הם מגיעים לידיעת האוכלוסים הערבים; אבל אין לתת נשק ביד האויב, באשר פירסום זה משמש אמצעי בידי המופתי וקבוצתו המנפחים את המעשים ומפרסמים אותם עד לפינות מרוחקות של המזרח, והפירסום מסעיר את הרוחות ויוצר מרירות נגד בריטניה.

אבל למרות כל המעצורים עשה הצבא - והוא מוסיף לעשות - הרבה בשטח זה. הוא הסתגל יותר לדרכי המלחמה הפרטיזנית, [---] ונעשו פעולות בהיקף ארצי שהשפעתן רבה. עכשיו ברור לכל שגדר-התיל בצפון היא אמצעי חשוב מאוד להשלטת ביטחון בצפון הארץ ולמניעת הברחת אנשים ונשק. ביצועו של המפעל הזה עלה בקשיים עצומים. [---] כדאי היה לפרסם באלו מאמצי-התגברות על חוסר אמונה ועל אינרציה עלה לממשלה להקים את הגדר. לכתחילה, כשעלה הרעיון במוחו של האיש שטיפל בדבר [סר צ'ארלז טגארט], הוא נתקל בספקנות רבה, חששו שהגדר לא תועיל, וההערכה המוקדמת של ההוצאות ריפתה את הידיים. אגב, ההערכה הייתה גדולה פי שלושה משעלתה הגדר למעשה. אבל האיש שהגה את הרעיון לא נרתע והחל לגייס תומכים. אחד התומכים - מושל הגליל - הציע לו לפנות ל"סולל-בונה" ולבקש הערכת-הוצאות בלתי-רשמית. חברינו מילאו תפקיד מכריע בשכנוע הממשלה לבצע תוכנית זו.

נתברר שאפשר להפחית את ההוצאות עד כדי שליש. אף-על-פי-כן נשאר המנגנון של הממשלה מחולק בעניין זה. בהגשמת המפעל עשו שגיאות: אמצעי השמירה על הגדר לא הדביקו את קצב בניינה. היו נבואות שחורות שלא יגיעו לגמר הקמתה, שמחצית האנשים יפלו. ואומנם היו קשיים גדולים - אבל התגברו עליהם, ובמידה שתהיה שמירה ממשית על הגדר, היא תמלא תפקיד מכריע בחלק זה של הארץ במניעת חדירה של אנשים ונשק. עדיין לא התגברו על כל הקשיים. חוששים כי עוד תיעשינה חבלות קשות בגדר; אבל עכשיו יש דבר שמחייב את הממשלה להחזיק מעמד ולגלות את כוחה.

בשבועיים האחרונים היו לנו כמה בירורים מפורטים על מצב הביטחון [---] התפתחות הדברים לאחרונה כאילו מבשרת התפוררות הטירור, ויחד עם זה את התפשטותו בצורה של התנקשויות בערים ובסביבות הערים והתנפלויות לשם הדרכת מנוחה, הריגת מספר אנשים או חטיפת מספר אנשים. דבר זה הוא אולי קל יותר בשביל הצבא, אבל הוא יותר קשה בשביל כוחות-ההגנה שלנו. עלינו לחסן את עצמנו לקראת האפשרות של המשכת מעשי-טירור, כדי שנהיה מסוגלים להדוף התקפות בצורה נמרצת וכן למנוע התקפות. בעניין זה עומדים אנו בדיון עם הממשלה, וגם עשינו פעולות בכוחות עצמנו. זה שבועות אחדים מנהלים אנו משא-ומתן עם הממשלה על הגדלת החלק הפעיל של חיל-הנוטרים. הגענו עד לנציב, וכתוצאה מזה נתמנה קצין[4] העובר במקומות בלוויית איש שלנו כדי לבדוק אם התביעה שלנו לתוספת נוטרים פעילים (במשכורת) היא מבוססת. הקצין הזה איננו מגיע למסקנות שלנו, אבל אף הוא מגיע לידי מסקנה שיש צורך להגדיל את מספר הנוטרים הפעילים. [---] ואף-על-פי-כן עוד לא נתקבלה החלטה בממשלה. וככל שהזמן עובר, אני נעשה יותר פסימי ביחס למספר הנוטרים שנקבל. אין זו שאלה של כמות בלבד, אלא גם של טיב הפעולה והסמכות. דרשנו מהממשלה להגדיל את החלק הנע שבחיל-הנוטרים, כלומר את המשמרות הנודדים. [---] ברור לנו שבלי הגדלת המשמרות האלה לא נצליח להיטיב את מצב הביטחון באזורים מסוימים. בינתיים נעשתה פעולה להרחבת המשמרות הנודדים בכוחות עצמיים, בעזרת "כופר היישוב", אבל הכרחי שהרחבת המשמרות תוכר באופן רשמי. הכרחית גם הרחבת הפעולה הלוחמת וההתקפה על הכנופיות והגדלת השתתפותנו בה. פעולה חלוצית בביעור הכנופיות נעשתה על-ידי קצין בריטי שמצא לו תומכים בין מפקדי הצבא. הוא העביר את הפעולות מן היום ללילה, לאחר שנוכח לדעת שישנן בארץ שתי ממשלות: אחת ביום ואחת בלילה. בלילה אין למשטרה ולצבא כל שלטון על הארץ, והשלטון כולו הוא בידי הכנופיות. משום כך הוא בא לידי מסקנה שצריך ליצור כוח מיוחד לפעולה בלילה כדי שהכנופיות תרגשנה שאין הן מושלות לבדן על הכפרים. הנחה זו לא חייבה דווקא שימוש ביהודים. אבל אצלו היה הדבר כרוך ברצון להשתמש ביהודים לפעולות אלה, גם מתוך רצון לסייע לנו וגם מתוך הכרה שזהו אלמנט שאפשר לגבש ממנו יחידות חשובות לתכלית זו. כך הגענו להישג-מה בשטח זה, אבל הגענו גם לנקודת-עמידה בשיתוף כוחנו בפעולות אלו - הן מבחינה כמותית והן מבחינת היקפן הטריטוריאלי. כיום פועלת יחידה במחוז הגליל, אבל אין לה סמכות לפעול במחוזות אחרים. שיחותינו עם השלטונות בעניין זה עדיין לא הביאו לידי הרחבת המסגרת והרחבת הפעולה במחוזות אחרים.

[---] כשקרה מקרה החטיפה בגבעת-עדה, אפשר היה לראות בזה מקרה, אבל אחר-כך באה חטיפת דובנא, והיום חטיפת משפחה שלמה בעתלית, ואין לומר עוד כי זה מקרה בלבד. יש להניח שהכנופיות מתכוונות להמשיך בדרך זו, ונוצרת בעיה קשה של ביטחון יהודים ופקידי-ממשלה יהודים במקומות שונים. העניין הזה מכניס אותנו לתוך מעגל-קסמים. כשנתעוררה אתמול השאלה בדבר הקצבת סכום כסף לפדיון דובנא, היה ברור שדבר זה פירושו מימון הכנופיות, ושאסור ללכת בדרך זו. אף-על-פי-כן לא הייתה אפשרות, מבחינה אנושית, שלא להקציב את הכסף. והנה עוד בטרם הוחזר דובנא, קרה כבר מקרה חמור יותר של חטיפת משפחה שלמה בת שבע נפשות. יש רגלים להנחה שגם חטיפה זו נעשתה לא לשם הרג כי אם לשם קבלת כופר, כמובן בסכומים המתאימים לטרגיות הנסיבות.

[---] קשה לקבוע מהו בעצם המצב בקרב המחנה התוקף [הערבי],וקשה להינבא על העתיד. אבל ברור שהמרכז המנצח על פעולות-הטירור בארץ, והנמצא בחוץ-לארץ, עומד בתוקפו ובתקיפותו. כן ברור שישנה בארץ, בניגוד לדעתו של מפקד הצבא, רזרבה גדולה של אנשים שעוד לא התעייפו והם מוכנים להמשיך במהומות. המרכז שלהם, הנמצא בחוץ-לארץ, זקוק תמיד לכסף ונתון תמיד בדוחק, אבל תמיד הוא משיג כספים.

אין הם בזים לשום תרומה, או מעשה-שוד דוגמת השוד בברקליס בנק בשכם. הם מאמינים כי מי שיגלה יותר כוח התמדה ואורך-רוח - לו ההצלחה. והם תולים תקוות בתמיכה מבחוץ. תקווה זו משמשת גורם חשוב לעידוד המהומות. אומרים, שהתמיכה האיטלקית פחתה בזמן האחרון, אך כנגד זה גברה התמיכה הגרמנית, אם כי הכסף הגרמני ניתן לתעמולה וכדי להציק ליהודים בארצות המזרח [הקרוב] בכלל.

התעמולה נגד היהודים במזרח מתגברת במידה רבה, וברור שמעשי-התגובה מצד יהודים בארץ מילאו בנידון זה תפקיד רב. האווירה סביב הקהילות היהודיות בסוריה ובעיראק, ובמידה ידועה גם במצרים, נעשית מחניקה יותר ויותר, והיא מלווה תופעות שהסכנו עמן בהיסטוריה שלנו, והמכוונות לקנות את השלום על-ידי התכחשות. אך לעומת גילויי-דעת מצד אנשים חשובים על התכחשותם לציונות, ישנם גם גילויים של עמדה אמיצה מצד היהודים. אבל בדרך-כלל נעשית שם האווירה מורעלת ומחניקה יום-יום יותר.

אפשר לזלזל בכוחה הבונה והמגשים של התנועה הפאן-ערבית, אבל הרגשה של שותפות ערבית כללית קיימת; על-כל-פנים, כדי להוות לחץ פוליטי על הממשלה הבריטית ולהציק לנו - היא מספקת. עובדה היא, שהממשלה הבריטית עומדת תחת לחץ כזה מצד עיראק, מצרים וסעודיה. הלחץ מצד לבנון וסוריה הוא קטן יותר. ראשית, משום שאין להן דרך ללחץ בלתי-אמצעי על הממשלה הבריטית; שנית, משום שבלבנון ישנו אלמנט בעל אוריינטציה של ידידות כלפינו, ואוריינטציה זו עומדת בעינה, לא רק מצד המארוניטים אלא גם מצד המוסלמים, והיא מתבטאת במעשים הנעשים על-ידי שלטונות לבנון למניעת הברחת אנשים ונשק לארץ-ישראל. היחסים שלנו עם אלמנטים אלה הם ערים למדי. גם עם ממשלת סוריה, הנמצאת בנידון זה במצב יותר קשה, עומדים הקשרים בעינם. היו לנו בשבועות האחרונים פגישות עם ראשי הממשלה הסורית. הגורם הפועל כאן הוא, ההנחה שאנחנו יכולים לקלקל לממשלת סוריה את מעמדה בצרפת. שיחותינו עם אנשי הממשלה הסורית דומות לשיחות שלנו עם אנגלים, בשעה שאנו טוענים כי אין הם עושים די, והללו עונים: אימרו תודה על מה שעושים. גם אנשי ממשלת סוריה טוענים, שהם עומדים מול תעמולה חזקה ולחץ לתמוך בגלוי בערביי ארץ-ישראל, על-כן אין הם יכולים לעשות הכל, אבל הם מתאמצים לעשות במידת האפשר, ולא אפסה התקווה מליבם שהשלום בארץ יושג על יסוד הסכם עם היהודים ולא על יסוד דיכוים. עצם העובדה ששיחות כאלה מתקיימות גם במצב הנוכחי - ויש שיחות שמתקיימות ביוזמת הצד שכנגד - יש בה סימן של עידוד. אבל הלחץ של הארצות הערביות השכנות מוסיף לפעול את פעולתו, בעיקר על משרד-החוץ הבריטי, ומביאו לידי כיוונים ליקבידטוריים כלפי הציונות.

יש להניח שבסתיו הקרוב נעמוד לפני ההכרעה, ונצטרך להכין את הציבור לכך. הכרעה אין פירושה דווקא קבלת מדינה. ההכרעה יכולה להיות גם אי-קבלת מדינה והכרח לחזור לדרך יותר קשה. אם לעשות חשבון דרכנו מאז פירסום הדוח של "הוועדה המלכותית" נדמה לי שהתנועה הציונית בכללה לא עשתה שגיאות רציניות. מה כוונתי? כאשר הממשלה הכריזה מה שהכריזה אחרי הדוח של "הוועדה המלכותית" הייתה זו שגיאה פטלית אילו ענינו מלכתחילה בלאו מוחלט. אילו ענינו כך, היינו נכנסים מייד לתוך מערכה קשה מאוד על עתיד המנדט, ובמערכה זו היינו צריכים להציל מחורבן מה שאפשר להציל, והממשלה יכלה להגיד לנו על כל צעד: הצענו פיתרון אחר, בעל סיכויים יותר, מוכנים היינו לעמוד בפני קושי גדול כדי להגשים פיתרון זה - ואתם לא רציתם. "לאו" מוחלט מצידנו היה משחרר את הממשלה מחלק גדול של הלחץ אשר אנו יכולים לרכז במלחמה על המשכת המנדט. מעולם לא הייתי נלהב לעניין החלוקה, אבל לא הייתה לנו ברירה אלא לומר לממשלה, כי מוכנים אנו לברר את תוכנית החלוקה. מלחמתנו על המנדט עשויה רק להרוויח מכך שנוכל לומר לממשלה: הצעתם איזה דבר, והיינו מוכנים לברר אם יש בו ממש, אבל משנתברר כי מה שמוצע הוא דבר מגוחך - יש להוסיף להגשים את המנדט בכל התוקף. הייתי רוצה להזהיר מפני ייאוש בלא עת מעניין החלוקה והמדינה. עדיין לא ברור מה תהיינה מסקנות "ועדת-החלוקה" ומה יאמרו הממשלה והפרלמנט על מסקנות אלו. אבל אפשר שנצטרך לעבור למערכה אחרת, ואל לנו להתחרט על השלבים שעברנו בפרשה זו, כי הם היו הכרחיים.

[---]

 

הערות

[1]  ועדת שאו - ועדה שמינה שר-המושבות הבריטי הלורד פספילד (סידני וב) בספטמבר 1929 לגלות את "הגורמים המיידיים שהובילו להתפרצות האחרונה בארץ ישראל (מאורעות 1929) ולהציע נקיטת צעדים מתאימים למניעת הישנות התפרצויות דומות בעתיד". הוועדה שמנתה מלבד היושב-ראש סר וולטר שאו עוד שלושה חברי פרלמנט (שמרן, ליברל וחבר הלייבור) צומצמה בסמכויותיה ונאסר עליה להגיש כל הצעה שיש בה משום שינוי הסטטוס המנדטורי של ארץ-ישראל. ועדת שאו שהתה בארץ למעלה מחודשים ושמעה עדויות מפי נציגי היישוב היהודי והערבי ונציגי המנגנון הבריטי. במרס 1930 פירסמה הוועדה את מסקנותיה. הסיבה העיקרית לפרוץ המאורעות על-פי דוח שאו הייתה הפחד והחששות של היישוב הערבי מהניסיון הציוני המאיים על האינטרסים הלאומיים והכלכליים של היישוב הערבי בארץ. יחד עם זאת הדגיש הדוח את התפקיד החשוב בקידום הארץ שמילא תהליך-ההתיישבות היהודי. הוועדה ביקרה גם את התנהגות הממשלה על אי-יכולתה להשתלט על המאורעות ולמונעם בעוד מועד. נציג הלייבור בוועדת שאו, הנרי סגל, הסתייג מהדוח הכללי וצירף את הערותיו. לדעתו הסיבה העיקרית למאורעות נעוצה בקונפליקט בין שני עמים המנוגדים במנטליות ובתרבות. הנרי סגל הדגיש באופן בולט את חשיבות היישוב היהודי בפיתוח הארץ והאשים את המופתי הירושלמי בליבוי יצרים ובהסתה למהומות. מסקנות הוועדה נתקבלו באהדה רבה על-ידי הערבים ואילו היהודים מחו נמרצות נגד המסקנות. במאי 1930 מינתה ממשלת בריטניה ועדה חדשה בראשותו של סר ג'ון הופ-סימפסון (ראה כרך א', עמ' 379, הערה 10 מ-19 בינואר 1936) כדי לחקור ביתר פירוט את טענת ועדת שאו על נישול הפלח הערבי מהקרקע כתוצאה מההתיישבות היהודית.

[2]  קופלנד, פרופ' רג'ינלד (Coupland, Prof. Reginald) - ראה כרך ב', עמ' 457, הערה 1 מ-6-5 בפברואר 1937.

[3]  אידן, אנתוני (Eden, Anthony) - ראה כרך ב', עמ' 460, הערה 2 מ-18 בפברואר 1937.

[4]  נתמנה קצין - הכוונה להרינגטון, קצין במשטרת ארץ-ישראל.

 

העתקת קישור