מתוך יומן העבודה - ירושלים, 27.7.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 27.7.1938

 

 

מתוך יומן העבודה                                                               ירושלים, 27.7.1938

 

בשעה 7.00 בערב טילפן בן-עמי[1] מנתניה. יחידות-צבא עטו על המושבה והן עוסקות בחיפושי-נשק. סיפרתי לו על מקרה רז ואמרתי כי ייתכן שהחיפוש הוא תוצאה ממנו. שמענו שנתגלו מסמכים בביתו של רז. בן-עמי אמר שאם כך הדבר נוהג הצבא בטיפשות רבה. הם מחפשים בשכונה התימנית שבעיבורי נתניה ולא ייתכן שלתושבי שכונה זו יש קשר כלשהו עם עניינים כאלה. הבטחתי להתקשר עם רשויות הצבא. עשיתי זאת ונתברר שנפלה טעות: במקום לחפש ביישוב רביזיוניסטי מסוים בסביבה, עליו היו לצבא ידיעות, הם פני לכתובת לא נכונה. לאחר שנתגלתה הטעות הם ויתרו על החיפוש בכלל.

דנתי עם ברנרד ג'וזף ועם המהנדס הקר בבעיית המפה של ירושלים. הקר היה מאוכזב מאוד שלא קיבלנו את תוכניתו המשונה לכלול בחלק היהודי של ירושלים, לאחר החלוקה, פינה מן העיר העתיקה, שתכלול את מוסדות "החלוקה היהודית" החשובים ושטח גישה אל קטע מהכותל המערבי - לא אותו קטע המשמש כמקום-התפילה המסורתי.

[---]

קלואריסקי נכנס לדווח על תוכניותיו ומגעיו. הוא שאל מה יש בדעתנו לעשות בעניין הוועידה הבין-פרלמנטרית על פלשתינה שמכנס המצרי הפאן-ערבי והלאומני מוחמד עלי עלובה פשה[2]. קלואריסקי מאמין שניתן לעשות הרבה על-ידי השפעה על הוועידה בכיוון הרצוי. הוא מוכן בשמחה להציע את שירותיו ולנסוע לדמשק ולקהיר, לחדש היכרויות נושנות ולחפש חדשות. אני סברתי, שיש מידה של תמימות באמונה כי נוכל להטות מכונה פוליטית, שנוצרה בכוונה מפורשת לתמוך בערביי פלשתינה במאבקם נגדנו. אולם קלואריסקי עמד על כך שהדבר ניתן לביצוע. לא יהיה כמובן שינוי-קו גלוי לעין, אולם די לנו אם נוכל להגניב להחלטות נעימה, האומרת שהדרך הטובה ביותר היא הסכם ערבי-יהודי. השבתי כי על-כל-פנים מוקדם עדיין לפעול על-פי ההנחה שהוועידה היא עובדה מוגמרת שעה שניתן עוד לעשות הרבה כדי למנוע את כינוסה. אם ניכשל במאמץ זה עדיין יישאר לנו זמן לחשוב על פעולה חיובית.

קלואריסקי דיווח גם על התקדמות ההרפתקה עם האמיר, המתנהלת בשם חברת "קדמה-מזרחה"[3]. הנציג החדש של האמיר. מ. ת.,[4] שעמו נמצאים קלואריסקי וטהון במגע, נסע מצרימה, כנראה בהסכמתם ובתמיכתם. הוא נשלח למצרים על-ידי האמיר כדי לבדוק את סיכויי "ועידת עלובה" ולראות אם יוכל לגייס תומכים לרעיון איחודן של ארץ-ישראל ועבר-הירדן תחת שרביטו כתחליף לחלוקה. מכיוון שקלואריסקי עוסק בניסיונות להטות את לב האמיר אל תוכנית שעשועיו - אחדות פאן-שמית שתקיף את כל ארצות ערב ואת ארץ-ישראל - ומאמין שבהציעו אופקים נרחבים יותר לשאיפותיו של האמיר הוא יצליח להטות את ליבו מהרעיון שארץ-ישראל המערבית צריכה להיות תחת שלטונו, מייחס הוא חשיבות מרובה לשליחות מ. ת. במצרים. עד כדי כך הגיעו הדברים שהוא כבר שלח לו כסף והבטיח לשלוח עוד ואת החשבון, מקווה הוא, בדרך הטבע, תשלם הסוכנות. ובינתיים מתקדמת חליפת-המכתבים בין קלואריסקי ומ. ת.

בנושא התוכנית: בין אם תהיה זו כל-פלשתינאית, או כל-שמית. קלואריסקי הניח בידי טיוטה וטיוטת-נגד. כנראה שמ. ת. קיבל את הדוקטרינה הפאן-שמית בהתלהבות. הוא חש שמעמדו מאפשר לו להבטיח שוויון מלא בין יהודים לערבים בכל הארצות השמיות. זה מזכיר את הבדיחה המפורסמת על הטבח במסעדה שהגיש בשר מרוסק מורכב מחלקים שווים של סוס ותרנגולת - סוס אחד כנגד תרנגולת אחת. אין הוא מוכן לשמוע על אחדות יהודית-ערבית. מצד שני עודד אותו עלובה פשה עצמו. מ. ת. רצה גם לראיין את זקי עורייבי[5], עורך-דין יהודי מאלכסנדריה שפירסם מכתב בעיתונות המגנה את הציונות, מכחיש כל נאמנות כלפיה מצד יהודי מצרים ומצהיר על נאמנותם השלמה למצרים. (כבר הופיעה ידיעה באל-אהדם שמ. ת. נפגש עם עורייבי. ידיעה זו מקנה לשליחותו גוון אנטי ציוני ברור.)

על כל העניין מרחפת אווירת הבלים. קודם-כל, אין האמיר גורם מכריע במצב. לרצונו ולפעולתו יהיה רק משקל קטן בעיצוב המאורעות. ערכו החיובי הוא רק בהסכמתו לפיתרון שייכפה לבסוף על-ידי הבריטים, ומכך שאין בעמדתו ארס אנטי-יהודי. קשרינו הישירים עם האמיר מספיקים בהחלט להשיג ממנו, או באמצעותו, כל מה שאפשר, כשתגיע העת. אפשר לסלוח לאמיר את ניסיונותיו להקים קשרים עם חוגים יהודיים מאחרי גבינו, בתקוות-שווא שהם עשויים לתת לו יותר מאשר אנו. אולם קשה להבין יהודים, היודעים שאין הם יכולים לעקוף את הסוכנות ובכל-זאת מאמינים שעל-ידי טיפוח קשר עקיף עם האמיר יכולים הם לגלות עולמות חדשים.

אמרתי לקלואריסקי שידנו לא תהיה בנסיעתו של מ. ת. למצרים. אם הוא נסע שמה בתמיכת "קדמה-מזרחה" הייתה זו שגיאה. על-כל-פנים, לא ניתן כסף ל"קדמה-מזרחה" למימון הרפתקה מפוקפקת ביותר שלא הייתה לנו ידיעה מוקדמת עליה. קלואריסקי הרבה לבקש שהכסף יינתן אם לא כמענק אז כהלוואה ל"קדמה-מזרחה" אשר חבריה מפגרים בתשלום מסי החבר שלהם. אמרתי, שעמדתי שלילית ושאתייעץ עם ההנהלה.

[---]

 

הערות

[1]  -עמי, עובד - ראה כרך ב', עמ' 475, הערה 3 מ-20 במאי 1937.

[2]  עלובה פשה, מוחמד עלי - מדינאי מצרי. עסקן פאן-ערבי, מיוזמי הוועידה הבין-פרלמנטרית הערבית שהתכנסה באוקטובר 1935 בקהיר והרוח החיה שלה. (ראה גם הערה 2 מ-11 באוקטובר 1938, עמ' 381).

[3]  קדמה מזרחה" - ראה כרך ב', עמ' 456, הערה 7 מ-31 בינואר 1937.

[4]  מ. ת. - הנציג החדש של האמיר - הכוונה למוצטפא והבי אל-תל.

[5]  עורייבי, זקי - עורך-דין יהודי מאלכסנדריה. מראשי הקהילה היהודית ובן לאחת המשפחות היהודיות האמידות בקהילת יהדות מצרים.

 

העתקת קישור