מתוך יומן העבודה - ירושלים, 25.7.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 25.7.1938

 

 

מתוך יומן העבודה                                                               ירושלים, 25.7.1938

 

בבוקר הגיעו ידיעות מדהימות על התפרצות חדשה בחיפה, ושוב בקנה-מידה עצום. פצצה, או מכונת-תופת, התפוצצה כמעט בדיוק באותו מקום בו התפוצצה הפצצה ב-6 ביולי - בלב השוק הערבי ברחוב המלכים. התוצאה הייתה נוראה. גופות ואברים וחלקי מכוניות התעופפו באוויר. 35 ערבים נהרגו ו-71 נפצעו. מייד החלו פעולות-תגמול נגד יהודים בחלקים שונים של העיר: שנים נהרגו ואחדים נפצעו. העוצר שהוטל מייד החניק את ההתרגשות אשר עלולה הייתה להתפרץ כהתפרעות נרחבת.

בחדרו של אוסישקין התקיימה פגישה עם בן-גוריון, גרנובסקי ווייץ בעניין חירבת סמאח. הופיע מכשול חדש. לצורך רישום הבעלות מחייבים ההליכים המוקדמים להביא את המוכתרים השכנים שיאשרו את גבולות השטח אותו עומדים לרכוש. ספק גדול אם יעזו המוכתרים לעשות זאת במשטר-ההפחדה הנוכחי.

[---]

דנתי עם דוב הוז בשאלת הגבול בין תל-אביב ויפו, אשר יוצע ל"ועדת-החלוקה". בקשר לגבול במנשיה קיימת מחלוקת בין רוקח שהוא מינימליסט לבין הוז ושושני שהם מכסימליסטים. אנו נחליט בוודאי על פשרה, הנוטה יותר לדעת האחרונים.

בן-צבי ואלמליח[1] באו להיוועץ בעניין הצהרה שהוועד הלאומי מתכוון לפרסם. תפקידה העיקרי הוא להכחיש את האפשרות שיד יהודים הייתה בהתפרצות הגדולה האחרונה --- ולומר שהייתה זו עבודת סוכן פרובוקטור. בן-גוריון, ג'וזף ואני התנגדנו לקו זה מכיוון שלא היינו בטוחים בשום דבר. בייחוד בן-גוריון דחה את הרעיון של הצהרה כזאת, כי היא תהיה מחרידה לגבי הערבים ככלל. מכאן הם נהרגים בעשרות ומכאן אנו מנסים להאשימם שהם עצמם עשו זאת. הצגתי את השאלה, מה יקרה אם יתגלה בהמשך החקירות שלאחר ככלות הכל הייתה זו פעולה של רביוזיוניסטים? הוועד הלאומי ייחשף אז לאחת משתי האשמות: או שהוא נטל על עצמו להצהיר בפומבי על דברים שאין הוא יודע עליהם מאומה, או שהוא ניסה במכוון לחפות על אשמת היהודים. נציגי הוועד הלאומי קיבלו על עצמם לנסח את ההצהרה לאור הביקורת שנשמעה, אבל לא יכלו להסכים שלא לפרסם אותה לגמרי.

[---]

בערב טילפן קיש מחיפה כדי להביע את דעתו השקולה על אופי ההתפרצות. היה זה, לדבריו, בלתי-אפשרי להניח את הפצצה בלילה מכיוון שהמקום הוא מול עמדת המשמר בכניסה לבית-המלחים; מכאן שאפשר היה להניחה רק בבוקר. אולם בבוקר כבר היה המקום מלא ערבים - על-כן היא יכלה להיות מובאת רק בידי ערבי - מחיפה, או מישהו מן המשאיות המביאות מלונים וירקות מן החוץ, וגם מדמשק. ההתפוצצות הייתה יכולה להיות מכוונת, או מקרית. לסיכום: קיש הגיע למסקנה שהפצצה הובאה למקום "בתום-לב, או שלא בתום-לב" על-ידי מישהו שיש לו גישה תמידית למקום. אמרתי, שהתיאוריה של התפוצצות מקרית נראית כמוצאת מן החשבון בשל החזרה על התפרצות בדיוק בעלת אותו אופי שפגעה בערבים בדיוק באותו מקום. תיאורית המקרה איננה מתקבלת איפוא על הדעת, וקשה להאמין שערבי יעשה דבר כזה בכוונה. אין לערבים צורך לרצוח אנשים משלהם בסיטונות כדי להצדיק את התקפותיהם על יהודים. הם תוקפים אותנו על ימין ועל שמאל בלי לטרוח בהמצאת הצדקות. קיש החזיק בדעתו ואמר כי בריגדיר אוטס (מפקד הפרשים בצפון) שעמו דן בבעיה הסכים לדעתו.

 

הערות

[1]  אלמליח, אברהם רפאל בן-ציון - 1967-1884. עסקן ציבורי, מראשי עדת הספרדים בארץ והתאחדות הספרדים העולמית. יליד הארץ. פעל להידוק הקשרים בין יהדות המזרח והתנועה הציונית. לפני מלחמת העולם הראשונה הקים וניהל בתי-ספר עבריים בתורכיה ובדמשק. במשך שנים רבות חבר הנהלת הוועד הלאומי ואסיפת הנבחרים. פירסם מחקרים על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארצות המזרח ותושביהן.

 

העתקת קישור