מתוך יומן העבודה - ירושלים, 24.7.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 24.7.1938

 

 

מתוך יומן העבודה                                                               ירושלים, 24.7.1938

 

הרב ברלין צילצל ושאל על עניין שוורץ. האם ההנהלה לא התכוננה לארגן פטיציה המונית לטובתו? אמרתי, שלא, כי זה יהיה חסר כל תועלת.

[---] בישיבת ההנהלה שמענו שאוסישקין כבר הגיש את התזכיר שלו ל"ועדת-החלוקה" בלי להראותו לנו. הבנתי מדבריו שהוא עדיין שוקל אם להופיע לפני "הוועדה" או לא. באמצע הפגישה נקראתי לשוחח בטלפון עם מזכיר "ועדת-החלוקה": האם אוסישקין מתכונן להופיע? עניתי, כי כל עוד לא שמעה "הוועדה" מאוסישקין שהוא מתכונן להופיע על המזכיר להניח שאין

הוא מתכונן.

אחר הצהרים נכנס וינגייט לביקור. הוא עזב את בית-החולים שם בילה את רוב זמנו בתקתוק דוחותיו ותזכיריו, ועתה הוא עומד לצאת לשדה שנית. נראה כחוש כתמיד. דיבר בעגמומיות. הוא התראה עם המפקד הכללי והתרשם ששוב אין הוא חזק בעמדתו לגבי הגליל. באופן כללי מצא שינוי באווירה. הוא פגש כמה מחברי "הוועדה" ומצא שגם הם נשתנו. נימתו של ווטרפילד הייתה כאומרת: העניין שאתה מבקש הוא חשוב כמובן, אולם אנו מצטערים צער רב שאיננו יכולים להמליץ עליו.

הוא הראה לי תזכיר ארור ובו הערכת-מצב שלו אשר שימשה בסיס לדבריו לפני "הוועדה". יש שם ניתוח נבון מאוד של בעיית השליטה בערבים. הוא מצביע על כך שהפקידות בתורת שכזו אי-אפשר שתהיה לה השפעה מתרבתת. השפעה כזאת יכולה להיות רק למתיישבים המשנים

את פני הארץ, יוצרים עובדות חדשות ומשמשים דוגמה. באשר למצב הביטחון הוא הוכיח כמה אחיזת-עיניים יש בשלטון הבריטי הנוכחי. מנגנון הפקידות המחוזית פועל רק ביום, בלילה שלטת בכפרים סמכות אחרת - זו של הטירוריסטים. עד עתה מהוות פלוגות-הלילה המיוחדות ניסיון יחיד לשבור את שלטון-הלילה [של הכנופיות] ולהחיל את סמכות הממשלה גם על שעות החשכה. הוא הראה לי גם סיכום מעניין על פעולת הפלוגות עד עתה. הדיווח על ההיתקלות בה נפצע הוא עצמו באופן מקרי היה מאיר-עיניים במיוחד, מנקודת-ראות מיתודית. הוא נטה לפסימיות בקשר לעתיד הפוליטי, אולם נכון לעמוד לצידנו באש ובמים.

ב-6.00 אחר-הצהרים סרתי עם יהושע גורדון אל סאונדרס והצגתי את עניין גיוס עתודות משטרת-המוספים, גם לתפקידים של חיל-מצב וגם לתגבור הכוחות הניידים. סאונדרס נתגלה כתלמיד המתקשה בלימודיו. הוא עזב את הארץ בחודשים הראשונים של 1936 וחזר ב-1938, והנה - שינוי מהפכני! הממשלה מחמשת את היהודים בסיטונות לשם הגנה עצמית וקיימים כל האבזרים של יחידה מיוחדת - טוראים, קורפורלים, סרג'נטים, חלוקה של המדינה למחוזות, האחראים הם קציני-משטרה בריטים מיוחדים, הגיוס והפיקוח על-ידי הסוכנות וכו'. כנראה אין הוא יכול לבלוע זאת בקלות, ובכל פעם שמתעוררת שאלה בדבר שיפור כלשהו, הוא חוזר אל הדברים הראשוניים ושואל את השאלות הבסיסיות ביותר בקשר לארגונו של הכוח ולתכליתו. נראה שהוא הזדעזע מהיקף הגידול שדרשנו: גידול כללי של אלפיים איש (או 1500 תוך הנחה ש-500-העתודאים שגויסו כבר באופן זמני ימשיכו לשרת באופן קבוע), ובתוכם 500 לכוחות הניידים. הוא החל לשאול אם אנשים נוספים אלה אינם מועסקים בשום עבודה והאם אחדים מהם לא יילקחו מתוך המובטלים. הרמז היה ברור: היינו חשודים בעיניו שאנו מבקשים גידול בלתי-רגיל כזה לא מתוך דאגה להגנת יישובינו אלא כדי להקל על מצוקת האבטלה.

הפגישה הסתיימה בהצעת סאונדרס כי יהושע גורדון יגיש תוכנית מפורטת שתציג את התוספת הנדרשת לכל יישוב, ויעבור על הרשימה עם פולי, סגן מפקח כללי של המשטרה.

בערב התקיימה בביתי פגישה של המחלקה המדינית יחד עם שטיין[1] אשר הכין תזכיר על בעיית השלבים בדרך ליסודה של מדינה יהודית.

 

הערות

[1]  שטיין, ליאונרד (Stein, Leonard) - ראה כרך א', עמ' 402, הערה 1 מ-10 בדצמבר 1936.

 

העתקת קישור