דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                             ירושלים, 24.7.1938

המחלקה המדינית פועלת עתה להגדלה ניכרת של מספר הנוטרים היהודים. הכוונה היא להשיג אישור ל-2000 נוטרים נוספים, מהם 500 למקומות הנידחים ו-500 למשמרות נודדים. המקרים האחרונים בארץ הוכיחו לנו שעיקר הסכנה הוא בהתקפה על הנקודות הנידחות. יחד עם זה למדנו שבכוח יותר גדול מצידנו אפשר לא רק להדוף התקפות אלא גם להנחיל תבוסות לתוקפים ולהפיל בהם חללים. הפלת חללים מבין המתקיפים הוא האמצעי הבדוק במלחמה נגד הטירור. הכנופיות שינו עתה את שיטתן. הן אינן פועלות ביחידות גדולות אלא בקבוצות קטנות המחפשות טרף קל ומתנפלות על נקודות חלשות. כנופיות אלו אינן מחזיקות מעמד זמן רב, ובורחות משהן נתקלות בהתנגדות הראשונה. על-ידי תבוסות אחדות אפשר יהיה אולי לשבור אותן לגמרי. מכל-מקום, עלינו להיות מוכנים בכל הארץ להתקפות כגון אלו שנערכו על קריית-חרושת, רמת-הכובש וגבעת-עדה.

הממשלה ודאי לא תתנגד למספר הנוטרים האמור, אולם אנו ניתקל בקשיים בקשר לתשלום שכרם. יש לחשוב שהיא תסכים לשלם שכר לכמה מאות מהנוטרים, וכן להשתתף במחצית השכר של כמה מאות נוטרים אחרים, אבל יישאר מספר רב של נוטרים שהממשלה לא תסכים לשלם להם שכר ותסתפק במתן רובים ותחמושת. נקודות רבות אינן יכולות לקבל עליהן את העול של תשלום שכר לנוטרים, ויהיה הכרח לשלוח אליהן אנשים מבחוץ. הוועדה המיוחדת שנבחרה על-ידי הוועד הלאומי שמה לפניה מטרה לגייס כספים ביישוב לשם חיזוק ההגנה. הכוונה היא לגיוס 60,000 לא"י בארבעה חודשים, 15,000 לא"י לחודש. אני מסופק אם הוועדה תצליח לגייס סכומים גדולים כאלה. אנו על-כל-פנים מחויבים לעודד אותם בפעולתם.

[---]

ממלא מקום מושל מחוז ירושלים הודיע למועצת העירייה, כי הנציב העליון החליט למנות שני ערבים-מוסלמים לחברי העירייה במקום אלה הנעדרים, וכן שראש העירייה יהיה ערבי-מוסלמי. עניין זה נמשך כבר חודשים רבים ורק עתה הגיע לשלב של הוצאה לפועל. [---]

כל הזמן היה לנו רושם שהממשלה אינה רואה בעין יפה שבראש עיריית ירושלים עומד יהודי. בזמן הבחירות לעירייה הודיע לנו הנציב העליון הקודם, כי ראש העירייה יהיה מוסלמי. התנגדנו לעמדה זו של הממשלה, וכתוצאה נקבע סטטוס מיוחד של סגן ראש-עירייה יהודי. זה איפשר למר אוסטר[1] להיות ממלא מקום ראש העירייה לאחר מאסר כאלדי[2]. מובן שהציבור היהודי שמח וחשב שאוסטר יישאר על משמרתו, אבל הייתה זו שמחה טרם זמנה.

לאחר שד"ר כאלדי נשלח לאי סיישל, וחבר-עירייה ערבי נוסף נשלח לעכו, הפכו הערבים בעירייה למיעוט. היו חיכוכים עם חלק מהחברים הערבים ושלושה מהם עזבו את העירייה. חבר ערבי אחד תמך בסיעה היהודית מסיבות שלו, ועל-ידי כך איפשר לעירייה להמשיך בקיומה. אבל

הממשלה רואה את המצב הזה בעירייה כרעוע. [---] והנה באה ההודעה על מינוי שני חברים ערבים במקום אלה הנעדרים. על זה אין לחלוק כלל.

כידוע יש רשות לנציב העליון למנות חברים לעירייה כראות עיניו. אולם הממשלה הוסיפה שאחד מאלה יהיה ראש העירייה, בכך היא מדגישה שוב שמוסלמי צריך להיות ראש העירייה, לדעתי אסור לנו לעבור בשתיקה על עניין זה.

יחד עם ההודעה על מינוי שני חברים ערבים בעירייה הודיעה הממשלה על מינוי בריטי כמזכיר העיר. גם עניין זה הוא ישן-נושן. עוד בימי נשאשיבי חשבה הממשלה למנות בריטי כמזכיר העיר למען הסר טענות על שחיתות וכדומה. בבריטניה נהוג שלמזכיר העיר מתמנה אדם בעל הכשרה מקצועית גבוהה, והוא למעשה מנהל את ענייני העיר. הממשלה צירפה איפוא את שני הדברים יחד - הודיעה על החזרת המצב הקודם בעירייה, ויחד עם זה "לקחה את העניינים בידיים".

לדעתי עשתה הממשלה משגה בהודיעה על מינוי ערבי כראש העירייה לפני שמצאה את האיש המתאים לכך. עד עתה מחפשת היא מועמדים וטרם מצאה [---]. עלינו להילחם נגד מינוי מחודש של ערבי כראש עיריית ירושלים. אם לא נצליח במלחמתנו זו עלינו לדרוש את חלוקת העיר. אין ביטחון שנשיג עתה ראש-עירייה יהודי קבוע. אם נעזוב את העירייה היא תתנהל גם בלי חברים יהודים. הפיתרון הטוב ביותר הוא, איפוא, חלוקת העיר. אם הממשלה לא תסכים לפיתרון זה, היא תמנה ועדה עירונית ותמנה בראשה בריטי. הייתי בוחר גם בדרך זו, ולו רק כדי להוכיח שערבי אינו יכול עוד להיות ראש עיריית ירושלים.

[---]

הערות