מתוך יומן העבודה - סיור בגניגר, נהלל וחיפה                         ירושלים, 19.7.1938

נסעתי עם "הוועדה" לגניגר ונהלל. לאחר הפסקה ארוכה הייתה לי הזדמנות לנסוע דרך שכם וג'ינין [---] ל"ועדה" היו שלוש מכוניות, שלנו הייתה הרביעית והיו שתי מכוניות-ליווי. מול עטרות פרצה דליקה במכונית היושב-ראש ועבר זמן רב עד שכיבוה.

היה עלינו להצטופף וגורדון ואני אירחנו במכוניתנו את המזכיר. כשעברנו את ג'ינין נתבקשתי על-ידי היושב-ראש לעבור למכוניתו. הוא גילה ידיעה בגיאוגרפיה של ארץ-ישראל והכיר כמעט כל כפר חשוב. "הוועדה" עצמה בחרה בגניגר ונהלל מתוך רשימת מקומות שהצענו לה לבקר. כשהגענו לגניגר חשבו אנשי המקום שהם ידריכו אותנו בסיור על פני היישוב, אולם היושב-ראש עמד על כך שנתיישב באיזו פינה ונדון ברשימת השאלות שלו. גילינו שהוא עיכל היטב את הסקירה המפורטת שהגשנו על גניגר, והאנשים המרכזיים בקבוצה נאלצו להיצלות באותה אש שניצלו בה חבריהם מקריית-ענבים, ואולי אף ביתר חומרה. כדי לתת מושג על דקדוקי החקירה אזכיר את נושא הזבל: כמה מהזבל שהמשק צורך הוא מייצר בעצמו וכמה הוא קונה? האם הזבל ממשק-החלב נכלל בחשבון הפלחה ובאיזה סכום? על מה מבוסם המחיר? מחיר השוק, או רק מחיר העבודה? אילו נמכר הזבל, כמה היה מכניס? וכן הלאה. כל חשבון מפורט נרשם במלואו וכל מספר נבחן בקפדנות. החקירה התנהלה בעיקרה על-ידי היושב-ראש כשווטרפילד עוזר על-ידו. ריד לא הופיע. נאמר שהוא חולה. סר אליסון ראסל היה חביב למדי בכל הנוגע לסיורים ושיחות כלליות עם האנשים, אבל הוא כלל לא התעניין בניתוח הכלכלי והכספי אשר היושב-ראש ווטרפילד השקיעו בו התלהבות רבה ומרץ. הוא לחש לגורדון: "היושב-ראש הזה, כשהוא נתפס למספר, אין הוא שב למנוחתו עד שיגיע לחקרו".

אותם הליכים חזרו גם בנהלל. אף-על-פי-כן הצלחנו להראות ל"ועדה" משהו מיער גניגר, חלקות-אדמה שהוכשרו למטעי-כרמים על מדרונות הרי נצרת, בית ומשק של חקלאי בנהלל וחלק מבית-הספר החקלאי לבנות בו הוגשה ארוחת-צהרים.

בבית-הספר נשא זרחי נאום קצר ונמרץ בשם היישוב, אשר זכה לתגובה באנאלית ביותר מצד היושב-ראש. בנהלל נפרדנו, "הוועדה" חזרה לירושלים ואילו גורדון ואני המשכנו לחיפה.

בערב נאמתי בכינוס של המפלגה בחיפה על מצב הביטחון ועל דרכי התנהגותנו. האולם הגדול של "ביתנו" היה מלא ולמרות החום המחניק החזיק הקהל מעמד עד הסוף. דיברתי כשעה וחצי. לאחר-מכן שאלו שורה ארוכה של שאלות ולבסוף תשובתי. הייתה הרגשה שהמתיחות בליבות האנשים רפתה והאווירה התבהרה במידה רבה.