מתוך יומן העבודה                                                               ירושלים, 17.7.1938

 

חזרתי מתל-אביב לירושלים. לפני צאתי שמעתי ששני ערבים נהרגו, השכם בבוקר, בסביבת תל-אביב.

[---]

ישיבת-הכנה עם דובקין ולנדאואר[1] לקראת הראיון עם מילס. ההצעות שהגיש וייצמן למיניסטר-המושבות בדבר הגדלת העלייה הועברו על-ידיו לממשלת ארץ-ישראל, ומילס רצה לדון עמנו בהצעות אלי.

[---]

הלכתי עם לנדאואר אל מילס. היה לפניו תזכירו של וייצמן אל מלקולם מקדונלד. הצגנו את הבהרותינו. רצינו 400 סרטיפיקטים לקליטה רגילה ביישובים, 200 שייקלטו בעזרת קרנות מיוחדות של המועצה המרכזית, 200 לעובדים מקצועיים, 100 לציונים נרדפים מאוסטריה, סך-הכל 900 מקטגוריה C. נוסף לכך, 1200 לאנשי הכשרה מקטגוריה B. אלה יהיו שונים מעליית הנוער בגילם (מ-18 שנה ומעלה). אנו ניצור מרכזי-הכשרה מיוחדים במספר יישובים ונבקש מכל יישוב להעמיד שני חברים לתפקידי הדרכה ונמנה מפקחים שישגיחו על הביצוע. [---]

מילס העיר, שהיה זה הוא אשר הציע לנו עוד לפני שנים שנתחיל בהכשרה בארץ-ישראל ובזמנו לא רצינו לשמוע לו. [---]

מילס לא התלהב למשמע הצעותינו בכללן. הוא הדגיש שכבר הזהירנו מפני תליית תקוות רבות מדי בעליית הנוער. עקב ההתרחבות הנורמלית של המוסדות החינוכיים והלחץ הגובר של סטודנטים עקורים מגרמניה, אוסטריה וכו' על בתי-הספר הגבוהים בארץ-ישראל גדל במידה ניכרת מספר הסטודנטים שיש לקבלם מחוץ לעליית הנוער. באותה שעה נוצר לחץ ליותר סרטיפיקטים בשביל עליית הנוער וזה גרם לכך שהמספר הכללי גדל הרבה מעבר למה שציפו כשהסירו את ההגבלות המספריות מעל קטגוריה זו. בתנאים אלה, לדעתו, חייבת הממשלה לבחור: או להשיב על כנה את המכסה המכסימלית בקטגוריה של הסטודנטים, או להוציא את עליית הנוער מקטגורית הסטודנטים ולהכניסה לקטגוריה C (שדיול העובדים).

הזכרתי שבהזדמנויות קודמות ביטאתי את התקנה שממשלת הוד מלכותו תנצל את העובדה המשמחת שהיא הניחה את קטגורית הסטודנטים ללא מגבלות מספריות ותאפשר לה לגדול כדי שתוכל להוכיח כי לפחות במישור אחד היא עושה משהו לעזור ליהודי גרמניה ואוסטריה במצוקתם.

מילס השיב, שאין כל סימן כי ממשלת הוד מלכותו אכן נוקטת במדיניות שאני קיוויתי כי תנקוט. אדרבא, תפקידו להזהיר אותי מפני תקוות בלתי-מבוססות כאלו.

במהלך השיחה נגע מילס בצדדים הפוליטיים של הבעיה: האם בסדר תעשה ממשלת הוד מלכותו אם בעניין העלייה לארץ-ישראל תביא בחשבון את מצבם של יהודי גרמניה ואוסטריה?

אמרתי, כי זה יהיה לא רק בסדר, אלא שהיא חייבת לדעתנו על-פי המנדט להביא עובדות אלה בחשבון. מובן שיהיה עלינו להוכיח כי אנו יכולים לקלוט את כל העולים הללו מבחינה כלכלית, אולם, בכפוף לתנאי זה בלבד, מצב היהודים בחוץ-לארץ צריך להוות עובדה מרכזית בשיקולי

הממשלה; אחרת אין משמעות לחובתה להקל על עליית יהודים לארץ-ישראל. אני סבור שהמנדט הוא עדיין בתוקף וחובה זו שרירה וקיימת.

לאחר-מכן נגע מילס בקשיים הפוליטיים הנגרמים בגלל הערבים. העזתי לחזור על ההצעה שהצענו לממשלה פעמים רבות בעבר, שהדרך הבטוחה ביותר לחסל את אי-הסדרים הנוכחיים היא שהממשלה תצהיר כי תקצה כך וכך סרטיפיקטים לעלייה יהודית על כל יהודי שייהרג בידי ערבים.

הוספתי שלאור המקרים האחרונים אסייג עתה את ההצעה ואומר שכך וכך סרטיפיקטים ינוכו על כל ערבי חף מפשע שייהרג בידי יהודי. לדעתי ייפסקו שני מיני הטירור אם תינקט מדיניות כזאת.

הנעימה הכללית של השיחה הייתה מרפה ידיים. מלבד עמדתו המסויגת בשאלת העלייה נראה מילס מדוכא מאוד מסיכויי הפיתרון הפוליטי הכללי.

אחר הצהרים נסעתי עם יהושע גורדון לקריית-ענבים לקבל את פני "ועדת-החלוקה". בדרך דיווח גורדון על תוצאות לחצנו לגיוס נוסף של עתודות משטרת-המוספים. הוחלט על גיוס עוד 203 מקבוצה B אשר שכרם ישולם על-ידי הממשלה, ועל גיוס מיוחד של 40 איש לזיכרון-יעקב והסביבה למשך עונת-הבציר (בשנתיים האחרונות עברה מרבית עבודת הבציר בזיכרון-יעקב לידים יהודיות). נוסף ל-40 אלה, אשר להם הממשלה תשלם,  ניתנה רשות לגייס 40 שומרים מזוינים ברובי-ציד על חשבון המושבה. [---]

ביקורה של "ועדת-החלוקה" בקריית-ענבים היה הצלחה עד כמה שביקור יכול להצליח. היישוב עשה, כנראה, על אנשי "הוועדה" רושם רב, כעדות למרץ היוצר וליכולת-המעשה של היהודים. אף-על-פי-כן נדמה על-פי שאלות והערות מסוימות של היושב-ראש שאין הוא מוכן לקבל את קריית ענבים כדוגמה טיפוסית לסוג הפיתוח האפשרי באזור ההררי בכלל. הוא נטה להתייחס אל קריית-ענבים יותר כאל מקרה מיוחד בשל קרבתה לשוק הירושלמי. הוא גם הצביע על כך שהשטח העיקרי של המטעים בקריית-ענבים נמצא בעמק, אשר כבר עובד לפני שהיהודים באו להתיישב, אם כי באופן אכסטנסיבי, ולא על צלעות-ההרים השוממות. אנשי "הוועדה" ירדו ממכוניותיהם במסעף בו מתפצלת הדרך לקריית-ענבים מהכביש הראשי ירושלים-תל אביב, והלכו לאורך כל הדרך המוליכה אל היישוב דרך מטע עצי-הפרי, שם ראו מגוון של עצי-פרי ובחנו מספר שלבי התפתחות. לאחר-מכן ראו מחלבה ובתי-מגורים ועל מרפסת בית-הספר הוצע להם כיבוד קל. היושב-ראש הוציא נייר ועיפרון ואת הסקירה על קריית-ענבים שציידנו בה את "הוועדה" לפני ביקורה שם. על בסיס הסקירה הוא העמיד את החברים המרכזיים לחקירת שתי וערב ונכנס לפרטים הדקים ביותר של הרכבה, ארגונה ומצבה הכספי של הקבוצה. "העדים" מילאו את תפקידם בצורה מכובדת למדי.

מקריית-ענבים המשיכה "הוועדה" לאבו-גוש, כדי לראות את כנסית הצלבנים. הולכנו אותם בעקיפין לאורך דרך שנסללה לא מכבר בתוך שממת סלעים והיא מוליכה לאבו-גוש ועוברת דרך מקום היישוב החדש של קבוצת "במעלה" שתעלה למקום בעוד כמה ימים. כשנתבקשו חברי "הוועדה" לצאת מהמכוניות אל הגבעה המסולעת וסיפרו להם שבמקום זה יוקם יישוב חדש הם לא התייחסו לכך ברצינות, בתחילה. אולם לאחר שאחד מנציגי קריית-ענבים שליווה אותנו פרש לפניהם, על האדמה, מפה ענקית המראה את מיתאר האדמות עם תוכנית מפורטת ביותר של היישוב, במרכזן, כולל בתי-מגורים, חדר-אוכל, רפתות, לולים וכל השאר, הם שינו את נעימתם. ואף-על-פי-כן סירב היושב ראש להאמין שהשטח החדש יכול להפוך למשהו הדומה לקריית-ענבים. הוא הדגיש שמקום זה הוא הרבה יותר קשה. כל מה שנותר לאיש קריית-ענבים להגיד היה כי תמה הוא אם היו האורחים הנכבדים יכולים לחזות את קריית-ענבים הנוכחית אילו ביקרו במקום ב-1919 כשהוא וחבריו התיישבו בו. הוא המשיך והזמינם לבקר במקום החדש כעבור חמש או שש שנים.

סר אליסון ראסל, אשר כתוצאה מניסיונו בקפריסין נראה כמי שליבו נתון לחרובים ואשר התאכזב מאוד כששמע שבקריית-ענבים אין מטע חרובים ראוי לשמו, שמח לשמוע שבמקום החדש כבר ניטעו 300 דונם חרובים.

[---]

זסלני דיווח שהשלטונות חוששים מהשקט שירד פתאום על ירושלים, אשר לדעתם הוא מתעה וצופן רעות בעתיד הקרוב.

בשיחת טלפון מחיפה נאמר לי, כי בתגובה לחקירתה של "ועדת-החלוקה" נאסף חומר על מצבה הכלכלי של חיפה תוך התייחסות לחלקם של יהודים ולא-יהודים בפיתוחה. דומה כי מגמת החקירה מצביעה על כך ש"הוועדה" אינה רוצה לקבל את ההנחה שפיתוחה של חיפה נבע בחלקו המכריע מיוזמה יהודית.

 

הערות