מתוך יומן העבודה                                                                 ירושלים, 11.7.1938

זעזוע נורא השכם בבוקר: וינגייט נפצע[1]. הייתה היתקלות מוצלחת במקום כלשהו ליד הר-תבור, ערבים רבים נהרגו, אולם נהרג גם שוטר מוסף יהודי, מספר אנשי-צבא נפצעו וביניהם גם וינגייט. זמן-מה לאחר-מכן התברר שאבידותינו היו תוצאה של אי-הבנה מצערת. הפלוגה חולקה ליחידות ובמהלך המרדף נכנסה אחת מהן לתחום האש של האחרת. היא נשטפה באש הלואיס ותוך שניות אירעו כל הפגיעות. הייתה זו הקלה עצומה לשמוע שווינגייט לא נפצע קשה. בתחילה הוא ניסה לזלזל בפצעיו ולהמשיך ללכת, אולם קיבל פקודה ישירה מהמפקד הכללי שלא יהיה טיפש ושילך לבית-החולים מייד.

ס. מהמטה סיפר את הסיפור כשהוא מתנשם בכבדות. ביקש שאדאג כי לא ידלוף דבר אל העיתונות היהודית. אמרתי שאין אפשרות להסתיר את עובדת מותו של השוטר המוסף היהודי, אולם לא יופיעו שום פרטים אחרים.

דויד הכהן צילצל מחיפה. אין שום הקלה במצב הביטחון. הבוקר לא יכלה תנובה לספק חלב, מכיוון שהמחסן המרכזי שלה, הנמצא באזור מעורב, איננו מוגן.

ביקשתי להיפגש עם מודי[2] בקשר למצב בחיפה, אולם נמצא שהוא עצמו נסע לשם, ונפגשתי עם שאו[3]. גוללתי לפניו את העובדות שידעתי על חיפה והדגשתי מספר צעדים שיש לעשות - בעיקר הגנת המבואות הראשיים לעיר, והגנת מספר נקודות-מפתח כדי לקיים את החיים הכלכליים. תיארתי לפני שאו את התנהגות השוטרים המוספים הערביים ביום ה-6 ביולי כפי שתוארה באזני על-ידי אנשי חיפה, ובמיוחד את נסיבות מותו של דוניה, ואמרתי שיש בידינו אינפורמציה ברורה שהוא נהרג על-ידי שוטר מוסף ערבי שירה לתוך המכונית מפני שכמה ערבים צעקו שמתוך מכונית זו נזרקה הפצצה. הצבעתי על הצורך בחקירה מיוחדת ומלאה של מאורעות ה-6 ביולי. הטלתי ספק בכושרו של הצוות הנוכחי, במטה המשטרה בחיפה, לטפל במצב. הוא הבטיח להתקשר עם ביילי בטלפון, מייד.

גורדון ואני סרנו אל סאונדרס. העלינו בפניו את הצורך בגיוס מלא של עתודות משטרת-המוספים, תוך שימת דגש מיוחד על עונת-הבציר, כשקבוצות בוצרים תעבודנה פזורות בשטחים נרחבים. הדגשנו גם את הצורך בהגדלת מספר הרובים של משטרת-המוספים על-ידי השלמת המכסה שנועדה כבר מזמן לקבוצת D. [---]

[---]

כשחזרתי העירה שמעתי על התפרצות נוספת בחיפה. נזרקה פצצה על אוטובוס יהודי והיו מספר נפגעים. הותקפה מכונית אחרת שבאה ממפרץ חיפה. טוביאס[4], בעליו של בית-החרושת החדש לזכוכית, נהרג.

ערב נוסף של טלפונים בלתי-פוסקים עם חיפה. אחת השיחות הפכה לפגישה מן המניין, ארבעה אנשים דיברו בזה אחר זה בעבר השני של הקו, נראה שמושל המחוז רמז על כוונתו לקחת את הנשק מנהגים יהודים, שלדבריו השתמשו בו ללא הבחנה. שלושה יהודים הועמדו לדין בפני בית-משפט צבאי באשמת זריקת הפצצה המסתורית שהייתה מקור הצרה ביום ה-6 ביולי. כולם בגיל-העמידה, אינם משתייכים לשום אגודה והינם בעלי-מלאכה רגילים או חנוונים. יתר על-כן, הם משתייכים לעדות שונות ואינם מבינים איש את שפת רעהו. האשמה היא פרי חקירתו של הקצין הערבי. נראה שקצין יהודי - לא זה שעליו חשב ג'ילס בראשונה - שותף בחקירה, אך בהיותו בעל דרגה נמוכה לא הייתה לו השפעה על מהלכה.

הערות