מתוך יומן העבודה                                                                                    ירושלים, 10.7.1938

מ-10 עד 4 אחר הצהרים ישיבת מליאה של "הוועד הלאומי" עם נציגי הקהילות, העיריות, המועצות המקומיות והאזורים הכפריים. אולם "קרן היסוד" היה מלא מפה לפה. דיברתי משך שעה וחצי על מצב הביטחון, סקרתי את השלב החדש בטירור הערבי, מסרתי דוח מפורט על הישגינו בשטח ההגנה החוקית, שירטטתי תוכנית לדרישות נוספות מהממשלה והתפלמסתי עם מתנגדי ה"הבלגה".

בדיון שהיה לאחר-מכן נתמכה מדיניות ה"הבלגה" בתוקף על-ידי הרב הרצוג, נציגי תנועת-העבודה והאיכרים. הדובר היחיד שיצא נגד ה"הבלגה" בגלוי היה נציג "מפלגת המדינה היהודית"[1]. אולם היו אחרים אשר אומנם הודו בחצי פה כי עוול הוא לפגוע בערבים חפים מפשע, אך בו בזמן טישטשו את הנושא או התחמקו ממנו בהטיפם לשלום-בית, בקחתם את הרביזיוניסטים תחת חסותם, או בהטילם את האשמה בממשלה. ראש העיר תל-אביב שייך לקבוצה זו.

הדיון סוכם באחד הנאומים המרשימים ביותר, בעלי הרמה והאיכות המדינית הגבוהה ביותר, אשר שמעתי מפי בן-גוריון אי-פעם.

סיפר לי טריפון[2] מפיק"א, כי ההסדר שהצעתי לג'ילס, לפיו יצורף קצין יהודי מסוים לחקירה בחיפה, לא יצא לפועל. אותו קצין סירב בטענה שאין זה נבון לעזוב במצב הנוכחי את האזור הכפרי שהוא ממונה עליו. הסיבה האמיתית היא שהוא העדיף שלא להתנסות בקונפליקט בין נאמנותו היהודית לבין האינטרסים הכרוכים בקריירה שלו.

הגיעו ידיעות מחדרה ובהן נצנוץ-תקווה חדש בקשר לילדים מגבעת-עדה. הוסכם שזסלני יסע לחדרה לבדוק את האפשרויות.

את כל הערב ביליתי ליד הטלפון. חיפה הייתה על הקו כמעט ללא הרף. חברים לחצו עלי לבוא לחיפה. אמרתי, שאיני יכול לעזוב את ירושלים כרגע, אבל הבטחתי לשלוח את זסלני כדי שיביא דוח מלא. מצב-הרוח של היהודים מדוכא מאוד. האדמיניסטרציה והמשטרה מגלות איבה בלתי-מוסתרת, כאילו היהודים אשמים בכל מה שאירע ולכן משוחררים השלטונות מן החובה להגן עליהם. שוטרים מוספים ערבים עדיין ממשיכים לשרת. החקירה היא חד-צדדית. החלק המזרחי של העיר נתון בידי אספסוף ערבי זועם, אין שום אבטחה לאורך המבואות הראשיים אל העיר מכיוון המפרץ ומכיוון העמק. מושל המחוז אדיש ומפקד המשטרה בלתי-יעיל לחלוטין.

בשעה מאוחרת בערב הגיעו ידיעות שנערכה התקפה עזה על גבעת-עדה, זה הצדיק את התחזיות שמטרת הכנופיות, עתה, תהיה לנסות למחות מעל פני האדמה יישוב יהודי מבודד. ההתקפה נערכה כנראה מייד עם חשכה לפני שאורגנו סידורי השמירה ללילה. המגינים הופתעו. הם הגיבו במהירות, אולם בינתיים כבר נפרצו כמה בתים ומספר אנשים נהרגו. הובהלה תגבורת של שוטרים מוספים מחדרה ובנימינה. יתרונות ההגנה המרחבית, הפועלת בעזרת כוחות ממונעים, הוכחו בבהירות, אך הובהר גם עד כמה חיוני שיהיה במקום כוח מתאים, הנמצא במצב הכן לקדם פני התקפת-פתע.

ב-2.30 שוב צילצל הטלפון: אלכסנדר זייד[3] נהרג לא הרחק מביתו בשיך-אברק.

הערות