דברים בישיבת הנהלת הסוכנות ירושלים, 7.7.1938
אנו נמצאים עתה בשלב חמור של הטירור הערבי. יש הטוענים שזוהי אחת ההתלקחויות האחרונות של הטירור. אינני שותף להערכה זו. הערבים שינו את שיטת המלחמה שלהם. אין עתה כנופיות גדולות היוצאות לקרב עם הצבא, אלא רק כנופיות קטנות האורבות בדרכים וכן בודדים המתנקשים בעוברים-ושבים.
אנו עדים עתה גם למעשי-זוועה מצד יהודים הנעשים באופן מאורגן. כולנו יודעים מיהי הקבוצה ביישוב שמארגנת מעשים אלה. הייתה לי שיחה עם ד"ר אקצין על מעשי-הנקמה של חברי מפלגתו. הוא לא ניסה אפילו להכחיש. הוא רק אמר, שחברי בית"ר שיתקבלו כנוטרים ישמרו על המשמעת.
אין לי ספק שמעשים אלה מצד יהודים מעוררים את הערבים למעשי-תגובה. הם גם מגדילים את השנאה של הערבים ליהודים. אך לא רק בין הבחורים העושים מעשי-זוועה אלה אלא גם בין אנשי מפלגתם יש אנשים החושבים באמת ובתמים שזוהי הדרך להפסקת הטירור הערבי, [---] אבל גם אם נניח שהבחורים האלה טועים או מוטעים, הרי יש הבדל בין פעולותיהם ובין פעולת הכנופיות - הכנופיות הערביות מועילות לערבים מבחינה פוליטית, בשעה שמעשי הבחורים האלה עלולים לגרום לנו רק אסון [---].
אינני בטוח שהקבוצה היהודית העוסקת במעשים אלה מבודדת לגמרי ביישוב. העיתונות שלהם מעידה שהרביזיוניסטים בלי יוצא מהכלל הם בעד מעשי-תגובה. ואין זה סוד שראש עיריית תל-אביב מר רוקח מסר לידי הרביזיוניסטים מכתב-המלצה בקשר עם גיוס כספים בגולה לטובת ארגונם.
[---]
אגב, שמעתי שהנציב העליון חשב להתערב בלילה האחרון לפני התלייה, אבל הוגד לו שהמפקד העליון מתנגד לכך, ואם הנציב יתערב הרי הוא יתפטר מכהונתו. הייתה גירסה שנייה, שהמפקד הודיע כי הוא יבטל מייד את בתי-הדין הצבאיים בארץ. במאמר בעיתון "הצופה" כתוב היה "למפקד לב אבן". לא מניה ולא מקצתיה. הוא גנרל ומפקד הצבא בארץ והוא רק ממלא את תפקידו.
הבוקר הוזמנתי למזכיר הראשי שמסר לי כי הנציב העליון ביקש לשאול את דעתנו על המצב, ואם עלולים להישנות מעשים כאלה. שאלתי את המזכיר הראשי אם הממשלה בטוחה שהפצצה בחיפה נזרקה אמש על-ידי יהודי. המזכיר הראשי ענה כי אין הם בטוחים, כי אין להם הוכחה, אך הם מניחים שהדבר נעשה על-ידי יהודים. בהודעה הרשמית נאמר שנזרקה פצצה בלי לציין מי היו זורקי הפצצה. על כך העירותי שאם הדבר נעשה על-ידי יהודים הוא נעשה רק על-ידי יהודים הממרים את המשמעת הלאומית. מסרתי למזכיר הראשי שביום א' יתקיים כינוס יישובי שידון על ענייני-הביטחון ואם יש לממשלה הצעות להרגעת הרוחות, הרי אנו עומדים תמיד לרשותה.
שמעתי הבוקר מד"ר סינטור שעומדים לאסור את ד"ר ושיץ[1] ואת פרופ' קלויזנר[2]. בינתיים הודיעו לי שד"ר ושיץ אומנם נאסר. שוחחתי עם איש בעל-השפעה בממשלה, והזהרתי אותו שיהיה זה משגה כבד מצד הממשלה אם יאסרו את פרופ' קלויזנר.
הממשלה והמפקדה הצבאית משוכנעות שאנו נגד מעשי-התגובה. אבל יש צורך בכרוז של מוסדות יישוביים כמו עיריית תל-אביב, ועדי הקהילות, התאחדות האיכרים, התאחדות בעלי-התעשייה וכו'. צריך שיהיה בירור בעניין זה בכינוס היישובי שיתכנס ביום א'. אם רוצים למנוע תליות של יהודים בארץ, זה מחייב למעשים מיידיים וגלויים. אם נצליח להגיע לליכוד היישוב נגד מעשים אלה יפסיקו הרביזיוניסטים את מעשי-התגובה שלהם. [---]
הערות
[1] ושיץ, ד"ר אפרים פישל - 1945-1879. עורך-דין. עלה לארץ בשנת 1920. ניהל פעילות משפטית ענפה, בין השאר נטל חלק בחקירת מאורעות 1929. הצטרף למפלגה הרביזיוניסטית בשנת 1930 ובשנים 1935-1933 שימש כנציג מפלגתו בוועד הלאומי. ביולי 1938 נעצר למספר ימים על-ידי שלטונות המנדט בעוון הסתה לפעולות תגובה ונקם בערבים.
[2] קלויזנר, פרופ' יוסף - 1958-1874. היסטוריון וחוקר ספרות. יליד ליטא. מ-1903ערך את "השילוח", כתב-העת שנוסד ונערך על-ידי אחד-העם. עלה ארצה בשנת 1919. בשנת 1926 נתמנה פרופיסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. כמו-כן הרצה גם בנושאי ההיסטוריה של בית שני. פירסם מספר רב של מאמרים וספרים בנושאים היסטוריים וספרותיים. ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרביזיוניסטית.
