מתוך יומן העבודה - ירושלים, 6.7.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 6.7.1938

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                ירושלים, 6.7.1938

 

בלילה האחרון הייתה פעולה מוצלחת של פלוגות-הלילה בעמק המזרחי. נמסר שנהרגו 9 ערבים. 2 מהשוטרים המוספים היהודים נפצעו. הפלוגה מורכבת מ-14 יהודים ו-14 בריטים. הם תקפו כנופיה שהייתה במעלה ההרים. הם הצליחו לעלות במקום תלול למדי תחת אש ולהתגבר על הכנופיה תוך שימוש במכונות-ירייה לואיס וברימוני-יד.

השכם בבוקר הייתה התקפה על טירת-צבי. הערבים נסוגו. שנים מהשוטרים המוספים רדפו אחריהם בזחילה והפתיעו שנים מהתוקפים כשהם נחים בוואדי. אחד נהרג וגופתו נשארה במקום, והשני נמלט.

זליג וייצמן[1] בא לבקש תמיכה לקראת פירסום ההוצאה השלמה של אוסף השמות העברים למקומות בארץ-ישראל, על-ידי  Jewish Exploration Sosiety.

[---]

מירקין מפיק"א בא לדווח על פגישתם עם "ועדת-החלוקה". גם הם התרשמו כמוני מן העמדות השונות של חברי הוועדה - היושב-ראש[2] בדרך-כלל הוגן, ווטרפילד[3] מנסה לעזור, ריד[4] וראסל[5] מתנגדים. בין הנושאים בדיון בלטה השאלה: האם תהיה פיק"א נכונה להמשיך ביישוב הגליל אם חלק זה של הארץ ייכלל במדינה הערבית? תשובתו של מירקין הייתה שפיק"א תמשיך את עבודתה בארץ-ישראל רק במסגרת סעיף 2 של המנדט, כלומר אם ייווצרו תנאים לייסוד בית לאומי יהודי בין במסגרת מדינה יהודית ובין תוך הגשמה נאמנה של המנדט הקיים. לשאלה נוספת מדוע לא ימשיכו בעבודתם אפילו במדינה ערבית שהרי יחסיהם עם הערבים הם ידידותיים, ניתנה התשובה שאין טעם להציל יהודים מגרמניה או אוסטריה כדי למוסרם לידיה של ממשלה ערבית. בין שאר הנימוקים הזכירו נציגי פיק"א את הסעיף בכתב-הסמכויות של "הוועדה" המדבר על הכללת מספר מינימלי של מפעלים יהודיים במדינה הערבית. "הוועדה", מצידה, טענה שבנסיבות הקיימות יש לערבים יותר אינטרסים בגליל מאשר ליהודים. בדרך-כלל, שאלות "הוועדה" העידו על ספקנות לגבי האפשרויות הצפויות. מירקין טען שאפשר יהיה לפתח אדמות הנחשבות היום כבלתי-ניתנות לעיבוד וכי נבואה זו לגבי העתיד מוצדקת על סמך ניסיון העבר: כשיוספוס פלוויוס היה מושל הגליל היו כל ההרים, שעתה הם זנוחים, מדורגים ומעובדים. נראה ש"הוועדה" לא התרשמה מקביעה זו. הם פיקפקו אם פיתוח כזה יהיה כדאי מבחינה כלכלית, בשל ההשקעות הגבוהות. הם הביעו ספק גם באפשרות יצירתה של התיישבות צפופה על אדמות פיק"א בגליל, דוגמת זו שנוצרה בשומרון, מכיוון שלדעתם אדמת השומרון הרבה יותר טובה מאדמת הגליל. חנזנוף[6], המומחה לחקלאות של פיק"א, סיפר ל"ועדה" כי כשאביו, חבר ביל"ו, בא בתחילת שנות ה-80 לארץ-ישראל, הוערכו האפשרויות החקלאיות של השומרון כאפסיות, וללא כל ספק פחותות מהערכת אפשרויות הגליל היום.

נסעתי לתל-אביב לפגישה במפלגה.

במהלך הפגישה ולאחר-מכן במלון קיבלתי ידיעות על מה שאירע בחיפה: הייתה התפוצצות אדירה בשוק הערבי ברחוב המלכים. פצצה אחת או שתים בעלות כוח-נפץ בלתי-רגיל הרגו כעשרה ערבים ופצעו רבים. כתוצאה מכך הייתה בהלה כללית. המשטרה ושוטרים מוספים ערבים ירו אל תוך ההמון, מספר יהודים נהרגו וביניהם טוביה דוניה[7], גיסו של וייצמן. כמה יהודים נוספים נפצעו, אחדים מהם קשה.

 

הערות

[1]  וייצמן, אשר זליג - 1943-1873. יליד פולין, עלה ארצה ב-1908. גזבר האוניברסיטה העברית 1929-1924; חבר מרכז ה"הגנה" ומנהל-חשבונות של הארגון. היה מפעיליה של החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.

[2]  יושב-ראש "ועדת-החלוקה" - וודהד, סר ג'ון א. (Woodhead, Sir John A.). פקיד ואיש-מנהל של משרד-המושבות הבריטי החל ב-1904. לפני מינויו כיושב ראש "ועדת-החלוקה" היה מושל אזור בנגל בהודו. על "ועדת-החלוקה" ראה הערה 2 מ-2 בינואר 1938, דברים בהנהלת הסוכנות, עמ' 351.

[3]  ווטרפילד, סר אלכסנדר פרסיוול (Waterfield, Sir Alexander Percivall) - 1965-1885. בשירות ממשלת בריטניה במשך תקופה ארוכה בעיקר במשרות כלכליות. חבר בוועדות חקירה אד-הוק רבות (אירלנד 1920-22, מלטה 1958). בניגוד לשאר חברי "ועדת-החלוקה" ניסיונו הקולוניאלי היה מצומצם.

[4]  ריד, תומס (Reid, Thomas) - 1963-1881. בשירות הקולוניאלי הבריטי החל בשנת 1905, בעיקר בתפקידי מנהל בציילון. היה חבר בוועדות אד-הוק שונות מטעם הממשלה הבריטית (כמו הוועדה שדנה בגורל סנדזק אלכסנדרטה). ריד צירף אל הדוח הכללי של "ועדת-החלוקה" תזכיר שבו הסתייג באופן קיצוני מרעיון החלוקה, אולם הציע תוכנית-חלוקה משלו (תוכנית C), המגבילה את שטח המדינה היהודית לרצועה צרה לאורך חוף הים, מתל-אביב עד עתלית, עם שטחי-חסות מנדטוריים בריטיים בנגב ובגליל. חבר פרלמנט מטעם הלייבור 1955-1945.

[5]  ראסל, סר אליסון (Russell, Sir Alison) - 1943-1875. בעל ניסיון ממושך במנהל הקולוניאלי הבריטי. תובע כללי ומזכיר ראשי בפועל של הממשל הבריטי באוגנדה 1912-1906, תובע כללי בקפריסין 1924-1912, שופט עליון בטנגנייקה. צירף אל הדוח הכללי של "ועדת-החלוקה" הערת הסתייגות בה הציע תוכנית חלוקה משלו (תוכנית B) שהייתה פשרה בין תוכנית C של תומס ריד ותוכנית A הכללית. תוכנית B נבדלת מתוכנית A בכך שהוציאה את הגליל משטח המדינה היהודית המוצעת והפכה אותו לאזור מנדטורי בריטי וכמו-כן העבירה אזור הגובל בדרומה של מובלעת ירושלים מהמדינה היהודית למדינה הערבית.

[6]  חנזנוף, עמרם - איש גדרה. בנו של הבילו"יי יעקב שלמה חנזנוף (1921-1861).אגרונום של חברת פיק"א.

[7]  דוניה, טוביה - 1938-1877. עלה לארץ מליטא ב-1906 והשתקע בחיפה. מהנדס במקצועו. ב-1922 הקים חברה קבלנית לבניין.

 

העתקת קישור