מתוך יומן העבודה                                                                ירושלים, 6.7.1938

בלילה האחרון הייתה פעולה מוצלחת של פלוגות-הלילה בעמק המזרחי. נמסר שנהרגו 9 ערבים. 2 מהשוטרים המוספים היהודים נפצעו. הפלוגה מורכבת מ-14 יהודים ו-14 בריטים. הם תקפו כנופיה שהייתה במעלה ההרים. הם הצליחו לעלות במקום תלול למדי תחת אש ולהתגבר על הכנופיה תוך שימוש במכונות-ירייה לואיס וברימוני-יד.

השכם בבוקר הייתה התקפה על טירת-צבי. הערבים נסוגו. שנים מהשוטרים המוספים רדפו אחריהם בזחילה והפתיעו שנים מהתוקפים כשהם נחים בוואדי. אחד נהרג וגופתו נשארה במקום, והשני נמלט.

זליג וייצמן[1] בא לבקש תמיכה לקראת פירסום ההוצאה השלמה של אוסף השמות העברים למקומות בארץ-ישראל, על-ידי  Jewish Exploration Sosiety.

[---]

מירקין מפיק"א בא לדווח על פגישתם עם "ועדת-החלוקה". גם הם התרשמו כמוני מן העמדות השונות של חברי הוועדה - היושב-ראש[2] בדרך-כלל הוגן, ווטרפילד[3] מנסה לעזור, ריד[4] וראסל[5] מתנגדים. בין הנושאים בדיון בלטה השאלה: האם תהיה פיק"א נכונה להמשיך ביישוב הגליל אם חלק זה של הארץ ייכלל במדינה הערבית? תשובתו של מירקין הייתה שפיק"א תמשיך את עבודתה בארץ-ישראל רק במסגרת סעיף 2 של המנדט, כלומר אם ייווצרו תנאים לייסוד בית לאומי יהודי בין במסגרת מדינה יהודית ובין תוך הגשמה נאמנה של המנדט הקיים. לשאלה נוספת מדוע לא ימשיכו בעבודתם אפילו במדינה ערבית שהרי יחסיהם עם הערבים הם ידידותיים, ניתנה התשובה שאין טעם להציל יהודים מגרמניה או אוסטריה כדי למוסרם לידיה של ממשלה ערבית. בין שאר הנימוקים הזכירו נציגי פיק"א את הסעיף בכתב-הסמכויות של "הוועדה" המדבר על הכללת מספר מינימלי של מפעלים יהודיים במדינה הערבית. "הוועדה", מצידה, טענה שבנסיבות הקיימות יש לערבים יותר אינטרסים בגליל מאשר ליהודים. בדרך-כלל, שאלות "הוועדה" העידו על ספקנות לגבי האפשרויות הצפויות. מירקין טען שאפשר יהיה לפתח אדמות הנחשבות היום כבלתי-ניתנות לעיבוד וכי נבואה זו לגבי העתיד מוצדקת על סמך ניסיון העבר: כשיוספוס פלוויוס היה מושל הגליל היו כל ההרים, שעתה הם זנוחים, מדורגים ומעובדים. נראה ש"הוועדה" לא התרשמה מקביעה זו. הם פיקפקו אם פיתוח כזה יהיה כדאי מבחינה כלכלית, בשל ההשקעות הגבוהות. הם הביעו ספק גם באפשרות יצירתה של התיישבות צפופה על אדמות פיק"א בגליל, דוגמת זו שנוצרה בשומרון, מכיוון שלדעתם אדמת השומרון הרבה יותר טובה מאדמת הגליל. חנזנוף[6], המומחה לחקלאות של פיק"א, סיפר ל"ועדה" כי כשאביו, חבר ביל"ו, בא בתחילת שנות ה-80 לארץ-ישראל, הוערכו האפשרויות החקלאיות של השומרון כאפסיות, וללא כל ספק פחותות מהערכת אפשרויות הגליל היום.

נסעתי לתל-אביב לפגישה במפלגה.

במהלך הפגישה ולאחר-מכן במלון קיבלתי ידיעות על מה שאירע בחיפה: הייתה התפוצצות אדירה בשוק הערבי ברחוב המלכים. פצצה אחת או שתים בעלות כוח-נפץ בלתי-רגיל הרגו כעשרה ערבים ופצעו רבים. כתוצאה מכך הייתה בהלה כללית. המשטרה ושוטרים מוספים ערבים ירו אל תוך ההמון, מספר יהודים נהרגו וביניהם טוביה דוניה[7], גיסו של וייצמן. כמה יהודים נוספים נפצעו, אחדים מהם קשה.

הערות