מתוך יומן העבודה ירושלים, 29.6.1938
ב-7.00 בבוקר צילצלתי לחוטר-ישי בחיפה. הוא כבר יצא, לפי דברי אישתו, לקחת את הרב מרכוס לעכו. פירושו של דבר שההוצאה להורג תתבצע במועדה. לאחר-מכן נתגלה שהרב מרכוס שראה עצמו כבול בסירובו הקודם לא נסע לעכו.
כמה דקות לאחר-מכן צילצל הרב פישמן שנית ודחק בי לדבר עכשיו עם הנציב. סירבתי. הרב פישמן סבר שעד הרגע האחרון יש לעשות כל דבר אפשרי כדי לדחות את האסון. הסכמתי עמו לגמרי, אולם דעתי הייתה שאין זה כולל מאמצים אשר ברור לכל כי הם מאמצי-שווא. ב-9.00 לערך הגיעו ידיעות שבן-יוסף הוצא להורג. לפני שהלכתי למשרד נסעתי ברחובות כדי לראות מה המצב. העיר הייתה שקטה לגמרי. נראו יותר שוטרים מאשר כרגיל, רבים מהם חבשו קסדות. 200 שוטרים מיוחדים נאספו השכם בבוקר בחצר בית-ספר אליאנס והוחזקו שם במצב הכן.
השתתפתי בהתייעצות של הוועד הלאומי. הם ניסחו הודעה קצרה המבטאת את יגון היישוב כולו על אובדן איש יהודי צעיר והקוראת לציבור להימנע בכל תגובה העשויה להפר את שהסדר הציבורי. התנגדתי בתקיפות לסגירת חנויות ולכל צורה אחרת של הפגנה שתוצאתה ההכרחית תהיה הצפת הרחובות בקהל ויצירת קרקע נוחה לאלימות הדדית בין הקהל למשטרה.
אולם מתל-אביב הגיעו דוחות שהעיר כולה נסחפה בגל גואה של תגובה אלימה נגד ההוצאה להורג. כל החנויות היו סגורות, הונפו דגלים ציוניים עם סרטים שחורים. ההסתדרות הניפה דגל שחור. העבודה הופסקה. ההסתדרות ויתרה כדי למנוע התנגשויות-דמים עם הרביזיוניסטים, שעברו מבית לבית ומחנות לחנות, כשהם תובעים להפסיק את העבודה, וגם מפני שבאופן פסיכולוגי היא נסחפה בזרם. הנהגת ההסתדרות שהחליטה להניף את הדגל השחור לא הבינה כנראה שבכך הצטרפה ההסתדרות להערצת בן-יוסף כמרטיר. אי-אפשר היה להימנע מהרושם שחזותה של העיר הביעה לא רק את צערו של היישוב על יהודי שנתלה, אלא גם את הזדהותה עם המעשה שבגללו נתלה. השפעות מאוחרות אלה של ההפגנה, שנתבררו לאחר-מכן, לא עלו כנראה על דעתה של מזכירות ההסתדרות שעה שהחליטה להניף את הדגל. הם עשו זאת בלי להיוועץ בבן-גוריון שהיה בתל-אביב אותו בוקר, או בי. "המופת" שהעניקה תל-אביב ליישוב, באותו יום, הייתה לו השפעה ממארת. ב-11.30 שוב עברתי ברחובות ירושלים ומצאתי שהכל שקט. עתה כבר הסתלקו השוטרים חבושי-הקסדות, אשר עצם הופעתם החלה להוות מטרד, ובמקומם הופיעו השוטרים המיוחדים שלנו, בחורים בלבוש רגיל וסרט על זרועם כסימן סמכות.
לקראת צהרי היום החלו הרביזיוניסטים להסית לסגירת חנויות בזמן הלוויה, שנערכה בראש-פינה בין 12.00 ל-2.00. כדי למנוע פגיעות בסדר הפצירה מועצת הקהילה בוועד הלאומי לאשר סגירת חנויות למשך שעתים וההסכמה ניתנה. אחר הצהרים שבה העיר לחזותה השלווה. מלבד כמה מקרים זעירים עבר היום בירושלים בשקט. כך היה גם בחיפה ובמקומות אחרים.
בתל-אביב נמשכו התקפות נערים רביזיוניסטים על האוטובוסים כל היום, עד שהיה צורך להפסיק את התחבורה. עם ערב נערכה שם הפגנה רביזיוניסטית, אשך התנגשה עם המשטרה. אבנים הושלכו אל המשטרה אשר השתמשה באלות בחופש רב ואפילו ירתה באוויר. גם כאן שוב סבלו אנשים חפים מפשע. בזמן התגרה הוכה חייל בריטי, שהיה בחופשה, בבגדים אזרחיים, על-ידי שוטר בריטי. שוטר יהודי ושוטר בריטי נפצעו מאבנים.
[---] בעוברו דרך תל-אביב נכנס גורדון אל רשויות המשטרה המקומית והפציר בשם הסוכנות לגייס שוטרים מיוחדים לשמירת המשמעת ברחוב כדרך שנעשה הדבר בירושלים. התגובה הייתה חיובית, אולם כיוון שלא היו אנשים הביאה המשטרה לתל-אביב את עתודות השוטרים המוספים מהמושבות שבסביבה. לאחר ההפגנה צילצלתי אל רוקח והזהרתיו מפני התפתחויות נוספות מחר, כיוון שחששתי שהרביזיוניסטים, מעודדים מהצלחתם, ינסו להוסיף ולהזיק. רוקח חשב שההתרגשות כבר פגה ומחר יהיה שקט.
לאחר-מכן שמעתי שרוקח שקל אם להביא את גופת בן-יוסף לתל-אביב ולערוך לו לוויה המונית.
