מתוך יומן העבודה                                                       ירושלים,  28.6.1938

 

מכיוון שעדיין לא נתקבלו חדשות מלונדון על תוצאות הצעדים האחרונים שננקטו בעניין בן-יוסף - ממברק של מלקור נודע לנו שווייצמן היה במשרד-המושבות כדי להשתדל שם - הברקנו שנית והאצנו בהם לעשות מאמץ של הרגע האחרון.

דיווחתי לגורדון, זסלני ושאול על שיחתי עם וינגייט. דנו בעניין מועמדים לתפקיד המקשר. גורדון ושאול קיבלו על עצמם להסדיר את העניין. גורדון וזסלני עומדים להיפגש עם וינגייט בקרוב במגמה לקבלת תיאום מלא בין המנגנון של משטרת-המוספים לבין פלוגות-הלילה המיוחדות.

]---]

לדברי זסלני אפשר להתייחס אל הגל האחרון של פעולות-הטירור כאל תכסיס-האצה של המופתי. הוא מתקשה בהשגת כספים, לכן הוא עושה מאמץ להציג משהו ראוותני שיוכל להשתמש בו כמנוף למסע גיוס הכספים. קיבלנו דוחות שהמטה בסוריה אמר בפשטות למפקדי כנופיות מקומיים, כי אין הם יכולים לצפות לשום תשלום נוסף להוצאות אחזקה וכי עליהם לדאוג לעצמם. הדבר הביא לניסיונות מחודשים ליטול כסף מהתושבים בחוזק-יד, וזה מסביר את החרפת הטירור הפנימי. היחסים בין מפקדי הכנופיות השונות רעים. כל אחד מהם פועל בנפרד וטוען שהוא-הוא המפקד העליון.

[---]

אחר הצהרים התקיימה בחדרו של בן-גוריון פגישה עם נציגי הגליל, שבאו לפגישת הוועד הלאומי אשר נועדה לדון בצורכי-הביטחון המקומיים. באמצע הפגישה נקראתי להתראות עם הרב הראשי. הלכתי לשם עם ג'וזף. רעיון חדש צץ: מכיוון שמחר ומחרתים הם ימי ראש החודש שהוא מין חג למחצה - יש לבקש מהממשלה שתדחה ביומים את ביצוע ההוצאה להורג מטעמים דתיים. זה ייתן שהות להמשיך במאמצים.

הרב מרכוס[1] מחיפה נתבקש על-ידי המשטרה להיות נוכח מחר ב-7.00 בבוקר בכלא עכו כדי לומר וידוי עם הנידון. הוא סירב לעשות זאת והסביר שהדת אוסרת עליו לבצע תפקיד זה בראש-חודש. יעצו לרב הרצוג לתמוך בעמדת הרב מרכוס כלפי השלטונות. הרב הרצוג חש שלא יוכל לעשות זאת בלב שלם מכיוון שלפי ידיעתו ראש-חודש אינו נכלל בין הימים שבהם אסור להוציא להורג. [---] לאחר דיון בעניין והתייעצות טלפונית עם עליאש, ומאחר שתשובת הרב מרכוס כבר ניתנה, יעצנו לרב הראשי לכתוב מכתב דחוף למפקח הכללי ולומר שהוצאה להורג בראש-חודש תפגע ברגשות הדתיים של היהודים.

כשחזרנו למשרד מצאתי טלגרמה מלונדון ובה תשובת מלקולם מקדונלד[2] לווייצמן: המיניסטר אומנם מבין לגמרי את הסיבות שהניעו את ד"ר וייצמן להגיש את עצומתו, אולם לצערו אינו יכול להתערב.

בינתיים, רחוב יפו (החלק היהודי שלו) והרחובות הסמוכים אליו נסערו יותר ויותר. קבוצות של רביזיוניסטים התרוצצו שם כדי להסעיר את הרוחות ולהכריח אנשים לסגור את החנויות. עד מהרה התברר שרגשות היהודי ברחוב התקוממו עד כדי כך נגד אפשרות תלייתו של יהודי,

שאירעו מחזות מכוערים - יידוי אבנים באנשי-משטרה, גידופים נגד הבריטים, אנדרלמוסיה והתרגשות של המונים שסירבו להתפזר. המשטרה השתמשה בכוח, כרגיל, בלי לשים לב יותר מדי לעקרון ה"הבלגה". חמומי-מוח מבין היהודים מיהרו לברוח, והיו אלה בעיקר החפים מפשע, זקנים ונערים שספגו מכות.

מייד אחרי הצהרים הציע יהושע גורדון למשטרה המקומית שתקרא לשוטרים המיוחדים שלנו, אשר יותר מ-900 מהם הושבעו בירושלים. התגובה כרגיל הייתה היסוס והשהיה, תולדת ההערכה העצמית המוטעית של המשטרה - האם להודות שאין ביכולתה לטפל ללא עזרה במצב הקשה? לבסוף ניתנה הסמכות והגיוס נעשה במהירות הבזק. על-פי דוחות על עדי-ראייה השתלטו הבחורים על הרחוב בהדרגה. בינתיים, ראשי ועד הקהילה, שנואשו מהמצב, המליצו בפני שלטונות המחוז להכריז על עוצר. על-פי הצעה זו פעלו הרבה יותר מהר מאשר על-פי הצעת גורדון. עמי התייעצו בטלפון לאחר מעשה, כשההצעה כבר הועברה למושל המחוז. גורדון ואני התנגדנו לעוצר, אולם כבר היה מאוחר. רצינו למנוע את הבושה שבהכרח להטיל עוצר על ירושלים לא בשל שום סיבה אחרת אלא רק מפני שהיהודים התפרעו. גורדון היה בטוח כי אילו ניתן לשוטרים המיוחדים קצת יותר זמן, היו משתלטים לגמרי על המצב. השעה התאחרה וההמונים החלו להתפזר. גורדון המשיך בסידורים לגיוס שוטרים מיוחדים במספר יותר גדול למחר.

[---]

הערב עבר תוך שיחות-טלפון בלתי-פוסקות. הזהרתי את העיתונים שלא יהפכו את מאורעות אחר-הצהרים בירושלים להתקפה על המשטרה. פיליפ ג'וזף טילפן מתל-אביב חזור וטלפן בקשר למאמץ של הרגע האחרון שהוא עושה לעכב את ההוצאה להורג משך הדיון בעתירתו למועצת המלך, אשר מצא לה תקדים מסוים. ברנרד ג'וזף מייעץ לו איך לנהל את העניין.

הרב הראשי טילפן ואמר שלא שמע מאומה מהמפקח הכללי[3] בתשובה למכתבו. לאחר שנועצתי בברנרד ג'וזף יעצתי לרב הראשי לטלפן אל מזכירו הפרטי של הנציב ולבקש התערבותו של הנציב.

שלחתי את זסלני לידידיו מהצבא לברר אם ידוע להם משהו על דחיית ההוצאה להורג. הם לא ידעו דבר.

בשעה מאוחרת צילצל חוטר-ישי, עורר-הדין החיפני של בן-יוסף, ואמר שבעכו לא נתקבלו שום הוראות לדחות את ההוצאה להורג וכי שם נעשות כל ההכנות לביצועה מחר ב-8.00 בבוקר. ב-11.00 בלילה צילצל הרב פישמן ואמר שהרב הראשי שוחח עם הנציב בטלפון והעלה לפניו את עניין ראש-החודש. תשובת הנציב הייתה שלילית, אין הוא יכול להתערב. הרב פישמן הדגיש שעתה הפך הדבר לעלבון הדת היהודית. הרב הראשי טוען לפני הממשלה שאין היא רשאית לתלות יהודי בראש-חודש, ואילו הממשלה אינה מתחשבת בקריאתו. הוא דחק בי לצלצל אל הנציב ולמחות בפניו בשם הסוכנות. סירבתי לעשות זאת [---] שכן לי אין כל אפשרות לטעון מנימוקים דתיים. [---] הרב פישמן היה נרגז למדי בשל סירובי, אך לא היה בידי לעשות דבר.

[---]

 

הערות