מתוך יומן העבודה                                                          ירושלים, 26.6.1938

 

זסלני דיווח על עניין גבעת-עדה. הגיעו שני דיווחים, בלתי-תלויים זה בזה, שהצעירים חיים. אחד מסוכנינו פנה תחילה אל מנהיג-כנופיות מסוים בשם עבד-אל-רחים[1]. הלה הצהיר שאין לו יד במעשה, אבל יודע הוא, שמנהיג-כנופיות מתחרה, שהוא מסוכסך עמו - יוסוף אבו-דורה – אחראי למעשה, והצעירים עצורים עתה אצלו. לדברי עבד-אל-רחים התייעץ אבו-דורה או עומד להתייעץ עם המופתי מה לעשות באסיריו - יש בדעתו להשתמש בהם כבבני-ערובה ולהציג לממשלה אולטימטום שתשחרר את האסירים הפוליטיים ממחנה עכו, ואם לא תעשה כן יומתו שלושת היהודים. דרך אחרת שאבו-דורה מהרהר בה היא פשוט לדרוש כופר.

בתל-אביב נערכה התייעצות בקשר למקרה. חטיפה זו של יהודים נראית כצורת טירור חדשה ויעילה מאוד. יש לעשות מאמצים להכותה בעודה באיבה. ההצעה הייתה שאתראה מייד עם המזכיר הראשי ואבקש:

1. הגדלת מספרם של המוספים בשירות פעיל;

2. המשך החיפוש (הוא חודש בשבת, אך מכיוון שלא היו לו תוצאות הכריז הקצין האחראי שהיום שוב לא יצא);

3. הכרזה על פרס גדול, נאמר 1000 לא"י, לכל מי שימסור ידיעות שיביאו להצלת הצעירים החטופים.

הסכמתי לבקש פגישה עם המזכיר הראשי, אבל פיקפקתי אם כל ההצעות שהוצעו הן נבונות. דומה שאי-אפשר לבקש בנשימה אחת גם לנקוט אמצעים למניעת חטיפות נוספות וגם להודיע על פרס. אם ערבי יקבל עכשיו 1000 לא"י עבור מסירת הצעירים לידי המשטרה, הרי ודאי שזה יעודד ערבים אחרים לחטוף יהודים ובעיקר ילדים יהודים. פיקפקתי אם חיפושי-עונשין הם רצויים. עדיין יש תקווה שהצעירים חיים. אם יצליח הצבא לאתר את הכנופיה המחזיקה באסירים לפני שהמשא-ומתן החשאי שלנו יוליך למשהו, בוודאי תהרוג אותם הכנופיה בעת בריחתה [---]

בקשר להצעה שנבקש הגדלת הגיוס סברתי שככלל עלינו להיות זהירים בהגשת הצעות הדורשות הגדלת הוצאות הממשלה. המצב בעניין זה הוא עדין מאוד. הממשלה מתקרבת למיצוי מקורותיה, ואין לנו עניין למשוך מפיהם את המענה שבקרוב לא יהיה להם כסף למלחמה בטירור. דרישותינו צריכות להיות ליותר נשק, ליתר חופש-פעולה בשימושו, להרחבת שדה-הפעולה של אנשינו וכו' - ולא לגיוס אנשים נוספים שאת משכורתם תצטרך הממשלה לשלם. למעשה, יהושע גורדון מכין תוכנית לתוספת גיוס לפיה תוגשנה בקשות על-ידי היישובים באופן ישיר.

זסלני ושאול[2] עמדו על כך שעלי להיפגש עם המזכיר הראשי מייד, על אף יום א', ולו רק כדי שנוכל לפרסם בעיתוני אחר-הצהרים שפגישה כזאת התקיימה, אחרת חוששים הם תיתכנה אלו פעולות-תגמול ביישובי השומרון הנמצאים כולם במתיחות רבה. הרביזיוניסטים המקומיים הסיתו לנקוט קו כזה וחוגים אחרים הושפעו.

אריאב[3] מאגודת האיכרים טלפן מתל-אביב בקשר למצב-הרוח בגבעת-עדה. הוא הפנה תשומת-לב במיוחד לכך שהשלטונות לא נקטו שום צעדי-עונשין נגד הכפרים השכנים אשר, כפי שמאמינים בגבעת-עדה, לא ייתכן שאינם קשורים במעשה.

[---] בינתיים הגיע דוח על הראיון של הרב הראשי עם הנציב. הוא נתקבל יחד עם הרב דושינסקי, הרב בלאו ובוקסבאום, אולם הוא היה היחיד שדיבר. ה"אגודה" אמרה בפשטות שהיא רוצה רק לתמוך בעתירתו של הרב הרצוג ואין לה דבר להוסיף.

הנציב היה ידידותי ומתחשב. הוא אמר שאיננו בטוח אם צדק בקבלו את המשלחת, אך עשה זאת מפני כבודו של הרב הראשי. בתשובתו הוא לא הסכים לומר דבר מעבר להערה שבעניין כזה תפקידו הוא להיות מודרך בעצת בתי-הדין הצבאיים. אף-על-פי-כן יצאו הרב הרצוג ומנהיגי ה"אגודה" מרוצים. בשל סיבות שלא הצלחתי להבינן הם קיבלו רושם שיש תקווה לשנות את ההחלטה שנתקבלה.

עזבתי את ישיבת ההנהלה כדי ללכת אל באטרשיל וכשצילצלתי אליו ביקשני לבוא לביתו מייד.

בתחילה דנתי בעניין גבעת-עדה והמזכיר הראשי הבטיח להתקשר מייד עם ביילי, מושל מחוז חיפה, כדי להבטיח המשך החיפוש ונקיטת צעדים נגד הכפריים בסביבה.

אחר-כך עברתי לענייני-ביטחון אחרים. לפני שאני עושה זאת, אמרתי, ברצוני להבהיר נקודה עקרונית. לפני זמן-מה הגשנו לממשלה הצעות מסוימות בקשר לצעדים שיש לנקוט להגנת התנועה בדרכים. התשובה שקיבלנו הייתה, כי הנציב מסתמך בעניינים אלה על העצה הניתנת לו על-ידי יועציו הרשמיים. הרי זה כמעט כאילו נאמר שאין זה מעניינה של הסוכנות לייעץ לממשלה בדבר האמצעים שעליה לנקוט בענייני-ביטחון. נדהמתי למדי למקרא המכתב, אך לא רציתי להגיב עליו מייד בהעלאת נקודה קונסטיטוציונלית. חשבתי שתהיה הזדמנות להבהיר את הנקודה - וזוהי ההזדמנות. לסוכנות אין יומרה להגיע למעמד של מפקד כללי או מפקח כללי של המשטרה. היא מרוצה בהחלט ממעמדה על-פי סעיף 4 של המנדט. היא הגישה את עצתה בעבר בעניינים המשפיעים על ביטחון האוכלוסייה היהודית, והיא מקווה שתוכל לעשות זאת גם בעתיד. נניח שוועדה מלכותית חדשה או כל ועדת-חקירה אחרת תבוא לארץ ותזמין את הסוכנות להופיע בפניה. אם במקרה כזה תבקר הסוכנות את התנהגות הממשלה היא תישאל באופן טבעי לגמרי אם הגישה את עצומותיה בעניין זה לממשלה בזמן המתאים. אינני סובר שהממשלה תהיה מעוניינת כי התשובה אשר יהיה על הסוכנות לתת במקרה כזה תהיה שלא ניתנה לה הזדמנות להגיש את עצומותיה.

באטרשיל העמיד פנים שאינו זוכר את המכתב. הוא כנראה הבין שבמכתב זה הם הרחיקו לכת קצת יותר מדי בנסיגתם ממדיניות ווקופ שאיפשרה גישה חופשית והזדמנויות חופשיות ביותר להתייעצות. על-כל-פנים, אמר, איש אינו מטיל ספק בזכותה של הסוכנות להגיש עצומותיה לממשלה בעניינים אלה.

דיברתי על המצב בצפת ולאורך הגדר. הלוויה ההמונית לשני הטירוריסטים בצפת, שנהרגו בהתנגשות עם המשטרה ועם המשמר היהודי של מחנה מקימי-הגדר, גרמה להתפרצות-רגשות אדירה בין הערבים ולדאגה רבה בקרב היהודים. מדוע הרשו לקיים לוויה זו? באטרשיל אמר שהיה זה מקרה ביש. אסור היה להרשות לוויה זאת. הצרה הייתה שבאותו יום, דרך מקרה, לא היה בצפת אף אחד מן הקצינים הבריטים האחראים. הם נסעו כולם אל הגדר לבדוק את מקום החבלה, אמרתי, כי כאשר נציגי הקהילה היהודית בצפת שאלו על כך את גיבס, עוזרו של מושל המחוז, הוא ענה להם שלא יכול היה למנוע את הלוויה, משום שלא היה בעיר כוח מספיק. אז שאלו היהודים מה היה קורה לו גרמה הלוויה להתקפה על הרובע היהודי. לאדון גיבס לא הייתה תשובה לשאלה זו. אמרתי, כי גיבס, שהוא טירון באדמיניסטרציה המחוזית, ייתכן שהיה מזכיר יעיל לצנזור על הסרטים, אך כאדמיניסטרטור של אזור גועש ומסוכן כנפת צפת הוא בהחלט לוקה בחסר. דיברתי במילים חריפות ביותר גם על עוזרו הערבי של גיבס, חילמי חוסייני[4], אחיו של ג'אמל חוסייני[5] .בעיקר כתוצאה מנוכחותו במחוז, כקצין מחוז ערבי, פשטה התיאוריה שהממשלה חלוקה בעניין הגדר. הכל מאמינים שבין פקידי הממשלה ישנה סיעה בעד הגדר וסיעה נגדה. אין חשיבות לכך אם זה נכון או לא, עובדה היא כי אנשים מאמינים שכך הדבר ואמונה זו מעודדת את הכפריים לעזור לכנופיות בהריסת הגדר. במקרה האחרון של חבלה בקנה-מידה גדול, החלקים שנהרסו היו כולם בקרבת כפרים. ביום שלאחר-מכן ראו אנשינו פלחים רבים שידיהם פצועות. באטרשיל היה נבוך באופן נראה לעין ממה שאמרתי לו על חילמי חומייני. הוא כמובן פטר את הרמז על מחלוקת בשורות הממשלה בשאלת הגדר כמגוחך בתכלית. הוא הודה שהממשלה שגתה כשלא ניגשה לבניית המצדיות [PIII-boxes] להגנת הגדר לפני שהחלה בבניית הגדר עצמה, אבל, אמר, נקל להיות חכם לאחר מעשה. באשר למצב בצפת נערכת עתה חקירה מיוחדת בקשר לנסיבותיו ואף יינקטו צעדים.

ניצלתי את ההזדמנות לשאול מי אחראי להגנת החלקים הגמורים של הגדר. באטרשיל קבע בבהירות שהמשטרה אחראית. עניינה של יחידת-המוספים היהודית - לדאוג לשלומם של העובדים היהודים המועסקים בבנייה ולהגן על המחנה. (זה היה חשוב, מכיוון שבשל פירצה מסוימת בחוזה שבין קירקברייד ו"סולל-בונה" התעוררה סכנה כי "סולל-בונה" עלול להימצא חייב לשקם על חשבונו אותם חלקים בגדר שנהרסו כדי שיוכל למסור את עבודת הגדר מושלמת מקצה לקצה.)

אמרתי לבאטרשיל שבקרוב נבוא לממשלה בהצעות מפורטות לגיוס העתודות של משטרת המוספים. דיברתי גם על ההתקפות האחרונות שנערכו על ערבים בירושלים' אשר נראו כמעשי-תגמול והצעתי לגייס את היחידה המתנדבת של שוטרים יהודים מיוחדים כדי שתשליט משמעת ברחוב ותגן גם על הרבעים היהודיים וגם על ערבים שיזדמן להם לעבור שם בתום-לב.

בסוף הראיון דיברתי על עניין בן-יוסף והבלטתי עד כמה חיוני הוא שלא ייתלה. אולם המזכיר הראשי לא אמר על כך דבר, אלא שהוא מבין את עמדתנו.

זסלני קיבל דוח חדש על מקרה גבעת-עדה. על-פי דוח זה רק הצעיר בשלושה עדיין בחיים. בינתיים נפתח כיוון-פעולה חדש. העוזר הבריטי למושל מחוז ג'נין קיבל ידיעות מאחד מסוכניו כי האנשים חיים וכי אפשר להשיג את שחרורם תמורת כופר-נפש. הוא הבטיח מייד סכום מסוים, אולם כשדיווח על כך לממשלה קיבל על הראש בשל התחייבותו. הוא נמצא עתה במגע עם אנשינו ומגיש את עזרתו בעניין הכופר באופן בלתי-רשמי.

[---]

בערב נפגשתי עם דויד הכהן ושמעתי ממנו דוח מפורט על מקרי-החבלה האחרונים בגדר. דויד כלל את הידיעות שבידו במכתב למושל המחוז בפועל, והעתק ממנו הוא עומד לשלוח לצ'ארלז טגארט.

התקשרתי עם וילנסקי[6], האחראי על שירות-הידיעות שלנו בחיפה. הוא נמצא במגע עם האיש שלנו בחדרה בקשר לעניין גבעת-עדה. הוא התאונן שקרובי החטופים החלו בחקירות משלהם, ושכפילות המאמצים כבר גרמה נזק מסוים. סידרתי שיינקטו צעדים לשים לכך קץ.

 

הערות