מתוך יומן העבודה - ירושלים, 25.6.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 25.6.1938

 

 

מתוך יומן העבודה                                                               ירושלים, 25.6.1938

 

הקונסול הכללי של פולין טילפן לשאול אם יוכל לראותני מייד. הוא צריך להתייעץ עמי בסודיות ורוצה שאעזור לו לנסח מסמך מסוים. הוא הגיע אלי לאחר שהתראה כבר עם הרב הראשי ומסר לי באופן סודי אותו דוח שמסר לרב הרצוג. ההוצאה להורג נקבעה ליום ד'. לשם מה הארכה זו של הכאב? הוא מנחש כי אפשר שהמועד נדחה בכוונה כדי שיהיה לנו זמן להציל את האיש מן הגרדום על-ידי הנעת איזו סמכות עליונה לבטל את פקודת המפקד הכללי. הוא עצמו נפגש עם המזכיר הראשי בעניין זה והסיק מדבריו כי הדרך עדיין פתוחה לפנות בבקשה אל הנציב העליון כנציגו של המלך. הוא ביקש ממני לנסח בשבילו מכתב אל הנציב. עשיתי זאת. במכתב כללתי שלושה נימוקים להמתקה:

א. שלא נגרמה פגיעה;

ב. שלא הוכח כל קשר בין הנדון לבין ארגון טירוריסטי;

ג. שהקונסול עצמו משוכנע, והוא מתבסס על חקירה מדוקדקת של כל פרטי המקרה, כי לא היה בכוונתם של בן-יוסף וחבריו לפגוע במישהו אלא רק לערוך הפגנה.

בהמשך המכתב נאמר שהממשלה הפולנית מודאגת בשל ההשפעה שתהיה להוצאה להורג על רגשותיה של יהדות פולין בת 3.5 המיליונים, וכי אם במקרה הנוכחי יפעיל הנציב העליון, כנציגו של המלך, את זכות החנינה הוא יזכה בהכרת טובתה של ממשלת פולין.[---] כלומר, אי-אפשר שכוח החנינה של המלך יידחה על-ידי הסמכות שהוענקה למפקד הצבאי ולכן, הנציב, שהוא נציג הוד מלכותו בארץ-ישראל, לא יחרוג מסמכותו אם ימתיק את הדין אפילו לאחר שפסק-הדין אושר על-ידי המפקד הכללי.

ד"ר טהון[1] בא לדווח ולהתייעץ על מגעים עם ערבים.[---] אחד המיניסטרים של האמיר התקשר עם קלואריסקי והציע פגישה. קלואריסקי התייעץ איתי ואני הסכמתי שעליו להיפגש עם אותו אדם. קלואריסקי הזמין לעזרתו את ד"ר טהון. כשנפגשו עם המיניסטר התברר שהנושא המעניין אותו הוא תוכנית האמיר לאיחוד ארץ-ישראל המערבית ועבר-הירדן תחת שרביטו, ומתן רשות לעלייה יהודית מוגבלת אל אותם אזורים בהם כבר עכשיו יושבים יהודים. קלואריסקי הציע נוסח נגדי: לארץ-ישראל ולעבר-הירדן תהיינה אדמיניסטרציות נפרדות, אך צריכה להיווצר חוליה שתקשר אותן זו לזו בשל האינטרסים המשותפים שלהן; העלייה לארץ-ישראל תימשך בהתאם ליכולת-הקליטה של הארץ. בתשובה כתב המיניסטר כי אפשר לדון בתוכנית, והציע שתסודר פגישה עם האמיר עצמו. פגישה זו נקבעה ונדחתה פעמים. ביום א' האחרון הם נפגשו סוף-סוף עם הוד רוממותו, שלא הרבה לדבר והסתפק בהכללות מרגיעות על האפשרויות שתיפתחנה לשלום יהודי-ערבי. טהון סיפר גם על פגישתו עם פכרי נשאשיבי ששפע דיבורים לרוב. כרגיל, הצטמצמו לבסוף כל רעיונותיו הבלתי-בשלים לכלל הצעה שנממן לו עיתון - השקעה בסדר גודל של כמה מאות לירות לשנה. אמרתי, כי מכיוון שששון מכיר את פכרי נשאשיבי היטב, יתקשר עמו ויברר אם יש בכלל משהו בהצעתו.

אחר הצהרים טילפן זסלני שהאיש שלנו בחדרה נקט בפעולה לפי ההוראה שניתנה לו, אולם לפני ששלח את אנשיו קיבל ידיעות ששלושת הצעירים מגבעת-עדה חיים, ושהחוטפים מתכוונים כנראה לבקש כופר-נפש.

מייד לאחר צאת השבת טילפן הרב בלאו[2] ואמר שה"אגודה" רוצה מאוד לנקוט בכל צעד אפשרי כדי להציל את בן-יוסף, מהי עצתנו? הצעתי שיבקשו להיפגש עם הנציב והצבעתי על קו ההנמקה שעליהם לנקוט.

אחר-כן צילצל הרב הראשי וביקש שאבוא אליו יחד עם בן-צבי. מצאנו שם את חיים סלומון[3] ואת הרב הספרדי יוסף לוי[4]. גם ל. כהן הגיע. הרב הראשי כבר ביקש לראות את הנציב ונקבע לו ראיון ביום א' בבוקר. בינתיים הוצעו לו כל מיני הצעות והוא ביקש את עצתנו. האם יש להודיע על תפילות למען הנידון? האם יש לסגור את בתי-הקולנוע הלילה? האם יש להפסיק את העבודה או לסגור את החנויות? הבעתי התנגדות להצעה האחרונה מאחר שזה ייראה כארגון מכוון של מהומות ברחובות. אינני חושב, אמרתי, שאני מוסמך לחוות דעה על קיום תפילות מיוחדות, אולם בוודאי שאינני מתנגד לקיומן. בקשר לסגירת בתי-הקולנוע סברנו, בן-צבי ואני, כי מאוחר מדי לעשות משהו עכשיו, אבל אפשר אולי לארגן משהו לקראת יום ראשון בערב.

כבר שאלו את בן-צבי גם מחיפה אם לסגור את בתי-הקולנוע. קבוצה של רביזיוניסטים בתל-אביב לקחה את החוק לידיה, עברה בכל בתי הקולנוע וצעקה שיש להפסיק את ההצגות. באחד מבתי-הקולנוע אמר המנהל שהוא יהיה מוכן לסגור אם רשות יהודית מוסמכת תורה לו לעשות זאת. אז תבעו הרביזיוניסטים שיתנו להם לנאום לפני הקהל. הותר להם לעשות זאת, אולם תגובת הקהל הייתה עויינת ולאחר עוד כמה צעקות וניסיון מצדם לשבור כיסאות הם נזרקו החוצה.

כשהייתי אצל הרב הראשי טילפן אלי רוקח מתל-אביב שהתייעץ עמי, קודם-כל, אם כדאי שהעירייה תפנה במישרין אל המלך. לכך, אמרתי, אין לי התנגדות. הוא שאל גם בקשר לתפילות ולהפסקת עבודה, ועניתי כפי שעניתי לרב הרצוג. לאחר-מכן נודע לי שגם בן-גוריון התנגד מאוד לכל הפגנה ציבורית, בצורת הפסקת עבודה או סגירת חנויות, וטען ששום ממשלה המכבדת את עצמה לא תיכנע לצורה זו של לחץ.

[---]

כשהגעתי הביתה שוב צילצלו אלי מן הרבנות. הם הבינו שה"אגודה" ביקשה כי הרב דושינסקי[5] יתקבל על-ידי הנציב ונקבעה לו פגישה בדיוק באותו זמן כמו לרב הרצוג. הרב דושינסקי אינו דובר אנגלית והוא מתכוון לקחת עמו את ד"ר בוקסבאום[6] ברבנות הראשית הטילו ספק אם ראוי שהרב הרצוג יופיע יחד עם ה"אגודה". אני סברתי כי בהחלט אין כל סיבה שלא להרגיש בנוח בעניין זה. הרב הרצוג יהיה בוודאי הדובר הראשי. יתר על-כן, אין הם אמורים לדעת על סידורי הנציב, ואין אפשרות שהרב הראשי יסרב לפגישה שהוא עצמו ביקש מפני שהנציב מצא לנכון להזמין גם אנשים אחרים לאותו זמן.

מאוחר בלילה טילפן פיליפ ג'וזף[7] מתל-אביב להודיעני על צעדים נוספים שהוא מתכוון לנקוט לטובת בן-יוסף.

 

הערות

[1]  טהון, ד"ר יעקב - ראה כרך א', עמ' 384, הערה 1 מ- 12בפברואר 1936.

[2]  בלאו, הרב משה - 1946-1886. מראשי "אגודת ישראל". יליד ירושלים. מ-1922 עורך השבועון "קול ישראל" של "אגודת ישראל". חבר הוועד הפועל העולמי של "אגודת ישראל" 1945-1933. ייצג את העדה האשכנזית החרדית בארץ-ישראל ואת "אגודת ישראל" בפני גופים שונים. ב-1930 הופיע בפני ועדת חבר הלאומים לענייני הכותל המערבי. הופיע בפני "הוועדה המלכותית" ו"ועדת-החקירה האנגלו-אמריקנית (1946).

[3]  סלומון, חיים - 1960-1879. ראה כרך א', עמ' 396, הערה 1 מ-21 ביולי 1936.

[4]  לוי, הרב יוסף (הרב הספרדי) - 1947-1878. רב ואיש-ציבור. ממייסדי הרבנות הראשית לארץ-ישראל ומארגני הקהילה הספרדית במסגרת היישוב. נשיא עדת הספרדים בארץ-ישראל 1928-1924. היה ציר לאסיפת-הנבחרים הראשונה וחבר הוועד הלאומי.

[5]  דושינסקי, הרב יוסף צבי - 1948-1868. רב. יליד הונגריה. עלה לארץ ב-1933ושימש כאב-בית-דין של העדה החרדית בירושלים. מאנשי "אגודת ישראל" שהתנגדו לציונות וסירבו להצטרף אל היישוב העברי המאורגן ומוסדותיו.

[6]  בוקסבאום, ד"ר מרדכי - 1951-1897. משפטן ועורך-דין. יליד הונגריה, עלה לארץ בשנת 1925. עסק בהגנת זכויות היהדות החרדית בבתי-המשפט. חבר הוועד הפועל העולמי של "אגודת ישראל". סגן ראש עירית ירושלים עם הקמת המדינה.

[7]  ג'וזף, ד"ר פיליפ - 1968-1901. עורך-דין. יליד קנדה. עלה לארץ בשנת 1929. הגן על חברי "הגנה" רבים שנאסרו על-ידי השלטונות הבריטיים. הציל מתליה את שיין וז'ורבין, שנידונו יחד עם שלמה בן-יוסף.

 

העתקת קישור