דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני המצומצם - ירושלים, 20.6.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני המצומצם - ירושלים, 20.6.1938

 

 

דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני המצומצם                              ירושלים, 20.6.1938

 

[---]

במושב הקודם של הוועד הפועל המצומצם נבחרה ועדה של 6 חברים, שצריכה הייתה למלא תפקיד מייעץ בהכנת החומר. העבודה הראשונה שלנו הייתה הגשת התזכיר המבוקש ל"ועדה". את הקווים הכלליים של התזכיר התווינו בפתח הדברים שלנו במושב הקודם. אולם הדיון שהיה בוועד הפועל השפיע בהרבה על תוכנו ועל כיוונו של התזכיר. על-כל-פנים, תזכיר זה עובד מתוך התייעצות מפורטת מאוד עם הוועדה שנבחרה. [---] כל ההצעות שהיו בוועדה, מלבד הצעה אחת של אוסישקין בשאלת ירושלים – נתקבלו. [---]

התזכיר מורכב משני חלקים:

החלק הראשון הוא הסברת העמדה הציונית היסודית לאור החלטות הקונגרס ומועצת הסוכנות, הדוחות את מסקנת "הוועדה המלכותית" שהמנדט אינו ניתן להגשמה, המטילות על ההנהלה לעמוד על כך שהמנדט יוגשם במלואו, והמטילות עם זה על ההנהלה להיכנס למשא-ומתן כדי לברר את מיטב האפשרויות להקמת המדינה היהודית בחלק של ארץ-ישראל. בתזכיר אנו מבררים את העמדה היהודית היסודית כלפי ההצעה של חלוקת ארץ-ישראל, חלוקה שאינה הראשונה ולא השנייה אלא השלישית; שכן אנו עומדים לאחר שתי פעולות מרחיקות לכת של קריעת חלקים גדולים מעל ארץ-ישראל, מאותו חלק של ארץ ישראל הפתוח לעלייה והתיישבות יהודית.

אנו קובעים בתזכיר שהצהרת בלפור, בשעה שניתנה, חלה על ארץ הרבה יותר גדולה מאשר היא עכשיו, על ארץ הרבה יותר גדולה אפילו מאשר ארץ-ישראל ועבר-הירדן יחד. אנו ממשיכים ומסבירים מדוע שוללים אנו את ההנחה כי המנדט אינו ניתן להגשמה. אנו קובעים את עמדתנו בשאלת העלייה ויחד עם זה אנו אומרים מה יכולה להיות גישתנו היחידה לבירור אפשרות של חלוקה: אותו פיתרון שיש בו כדי לקרב אותנו להגשמת מטרתנו ויש בו משום מתן אותה עזרה להגשמת מטרתנו כפי שנוסח הדבר בהצהרת בלפור. דברים אלה פירושם שטח מסוים למדינה, אפשרויות עלייה, פיתוח, סמכויות ממלכתיות וכו'.

חלקו השני של התזכיר מוקדש לתשובה על שאלת "ועדת-החלוקה" ,מדוע אנו מודיעים כי איננו יכולים לקבל את תוכנית פיל, מה הן הטענות שיש לנו נגדה. כאן אנו נכנסים לבירור מפורט של תוכנית פיל מכמה בחינות. את שאלת הגבולות, למשל, אנו מבררים מהבחינה הכלכלית, מהבחינה האסטרטגית וכו'. [---] השאלה השנייה שאנו מבררים היא שאלת הסמכות הממלכתית.

אחרי שהגשנו את התזכיר הזה הוזמנו שוב לדיון ענייני. [---] היה צורך להקדים הודעה כללית, מילואים לעמדתנו היסודית. זאת עשה וייצמן. [---] בהרצאתו הוא חזר והרחיב עניינים שנגענו בהם בתזכיר בקצרה. [---] הוא הכריז ששום פיתרון לא יהיה בר-קיימא בארץ, אם העם היהודי לא יסכים לו וכי העם היהודי מוכן לאזור את כל כוחו במלחמה זו, שהיא לו מלחמה לחיים ולמוות.

לאחר-מכן הציגו לנו שאלות[---] .

לא אוכל למסור במפורט על כל השאלות, כי זה היה בירור של יותר מעשר שעות, אציין רק את הקווים העיקריים של בירור זה.

מסגרת הבירור הייתה מסויגת לעניין החלוקה. כמובן, חלוקה עם הקמת מדינה יהודית. קנטוניזציה או איזשהו פיתרון אחר בלי הקמת מדינה יהודית לא נזכרו אפילו ברמז. כל השאלות היו מכוונות לבירור המצב שיכול להתהוות לאחר הקמת המדינה היהודית[---] .

ציר הבירור לגבי רוב השאלות היה לא כל-כך הסאגה מה תוכל הוועדה לעשות בשביל העם היהודי, אלא גורל הערבים שיישארו במדינה היהודית. מה יהיה מעמדם של הערבים האלה, מה תהיה הקונסטיטוציה המשפטית שלהם, מה תהיינה זכויותיהם, ומה יהיה מעמדם הכלכלי והסוציאלי בפועל, מה תהיינה אפשרויות התפתחותם וכו'.

[---]

היה עלינו להסביר ל"וועדה" שאי-אפשר לדבר על מדינה מתוך הנחות של משטר מנדט. כפי שהגדיר אחד מאיתנו ניסתה "הוועדה" בעצם לצרף שני דברים: מדינה עם פיתרונות שאינם מדינה. לתוך משטר המדינה רצו להכניס את משטר הפליאטיבים. הסברנו שיש דברים שהם לגופם הכרחיים במדינה היהודית, בגלל שאיפותינו והמושגים הפוליטיים הכלליים שלנו ולצורך האינטרסים שלנו. כדי לאפשר עלייה יהודית גדולה וכדי להקטין את המרחק בין שתי רמות-החיים הקיים כיום בארץ (והמביא להתחרות בלתי-הוגנת והרס העמדות הכלכליות שלנו) צריך שיהיה במדינה משטר של שיווי-זכויות גמור. מכאן המסקנה שאנו צריכים למלא תפקיד פרוגרסיבי בחיים הכלכליים. אבל את כל זה תעשה המדינה בתורת מדינה עצמאית, מפני שדברים אלה נחוצים לה והיא חושבת אותם לנכונים, ולא מתוך התחייבויות כלפי הערבים בכלל או כלפי חלק מהעם הערבי. מאחר שהמדינה מוקפת הרבה מדינות ערביות יהיה זה האינטרס שלה להנהיג משטר שאי-אפשר יהיה להאשימו בקיפוח המיעוט; אבל כל זה נובע אך ורק מתוך האינטרסים של המדינה ולא מתוך התחייבות בתוקף נורמות קונסטיטוציוניות כמורשת המנדט. מה שקיים במנדט - הגבלת פעולותינו מתוך הצורך להבטיח זכויות אלה או אחרות - יש לו צידוק כל עוד קיים המנדט ושוברו בצידו: אפשרויות התיישבות יהודית בכל ארץ-ישראל. אם כל זה מתבטל מתייצבת השאלה: כיצד צריך לסדר את העניינים במדינה?

 

העתקת קישור