דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                               ירושלים, 9.6.1938

עלינו להבחין בין המטרות שמשטר המדינה היהודית צריך יהיה לשאוף אליהן ובין שלבי התגשמות המטרות האלה בהדרגה. אין ספק שמצב העניינים למחרת הקמת המדינה היהודית לא יהיה שונה בהרבה ממצב העניינים ערב הקמת המדינה. מבחינה זאת יש להיזהר משני דברים:

א. מאשליות כלפי פנים - שהיהודים לא יתלו תקוות מופרזות במדינה בשלביה הראשונים לגבי התיישבות, עלייה וכדומה;

ב. מהבטחות מרחיקות-לכת לגבי הערבים.

יהיה זה ניצחון אם המדינה היהודית תצליח להתקיים בלי שתעמיס על עצמה פעולות מיוחדות של בניין ופיתוח. בכל מדינה, קיום המדינה עצמה הוא דבר המובן מאליו. אצלנו קיום המדינה כשלעצמו יהיה כיבוש עצום. אם המדינה תצליח לאזן את תקציבה, לבצר את הביטחון, לקיים שלד של אדמיניסטרציה, הרי זה יהיה ניצחון בשבילנו. בתחילתה לא תוכל המדינה לתת כספים לרכישת קרקעות, להתיישבות וכדומה. הקרנות הלאומיות תתקיימנה גם להבא ותמלאנה את תפקידן בשטח זה. המדינה רק תאפשר את העלייה, תיתן עזרה אדמיניסטרטיבית במפעל ההתיישבות, ותשתמש במכשיר העצום שיהיה בידיה - המכס - להגנה על החקלאות והתעשייה שלנו. המדינה היהודית לא תוכל בשום אופן להנהיג מייד חובת חינוך כללי, כי יחסרו לה לשם כך כסף, מנגנון ומורים. חובת חינוך כללי צריכה להיות מטרת מדיניותנו, אבל רק בהדרגה נשיגנה. רק לאט-לאט תעמיס המדינה על עצמה עול נוסף של שירותים ושל השתתפות במפעלי התיישבות. היא לא תוכל לעשות זאת בתקופה הראשונה של קיומה.

נקודת-המוצא שלנו תהיה המצב כמו שהוא כיום, ובדרכנו מנקודה זו ייתכן שניתקל במצבים פרדוכסליים. למשל: המדינה שתקום תקבל בירושה בתי-ספר ממשלתיים לערבים, בו בזמן שאין בתי-ספר ממשלתיים ליישוב היהודי. המדינה היהודית לא תוכל לסגור את בתי-הספר של הערבים. היא גם לא תוכל להעבירם מייד לאיזו רשות אחרת, כי רשות כזו לא תהיה בראשית הקמת המדינה

[---] לסידור ענייני החינוך תהיינה שלוש אפשרויות:

א. כל החינוך בידי המדינה. בתי-הספר הקיימים עוברים לרשותה, והיא תפתח מדי שנה בתי-ספר חדשים. לפי שיטה זאת נצטרך להעביר גם את בתי-הספר היהודיים לרשות המדינה;

ב. יצירת רשת-חינוך ערבית וקיום שתי רשתות אוטונומיות. [---] מובן שתמיכת המדינה לשתי הרשתות תינתן על יסודות שווים;

ג. בתי-הספר בידי הרשויות המקומיות. המדינה תצטרך לחוקק חוקים שיאפשרו לרשויות המקומיות להכריז על חובת חינוך כללי, אם אמצעיהן - בהשתתפות ידועה מצד הממשלה - ירשו זאת. על-ידי כך יהיו מקומות שיגיעו לחובת חינוך כללי בטרם תגיע לכך המדינה כולה.

אולם שוב, ההתפתחות לפי כל אחד מהכיוונים האלה תוכל להיות רק הדרגתית.

הבעיה החמורה היא הפרלמנטריזם במדינה היהודית והמעבר אליו. בן גוריון הציע נוסחה האומרת, שמשטר דמוקרטי יוקם לאחר שיושלט סדר ושלום בארץ. נוסחה זו תעורר נגדנו האשמות כבדות בדו-פרצופיות. לדעתי הרבה יותר טוב לקבוע מועד מסוים. לתקופת-המעבר יהיה הכרח במוסד של ממשלה זמנית, ואחד מתפקידיה של הממשלה הזמנית יהיה הכנת המשטר הפרלמנטרי. בתקופת-המעבר הזאת יתברר גם מי מהערבים יסכים להישאר אזרח המדינה היהודית, ומספרם יהיה ודאי יותר קטן משאנו משערים כיום. על-ידי הפחתת האזרחים הערבים מזה ועלייה יהודית בתקופת-המעבר מזה נבטיח רוב עברי מוחלט לקראת המשטר הפרלמנטרי.

אשר להעסקת ערבים בפקידות הנמוכה ומסירת עבודות ממשלתיות לערבים, אני מסכים להצעת בן-גוריון בדבר שיטת אחוזים. בנוגע לעמדות המפתח תעמוד קודם-כל שאלת הנאמנות למדינה. אם למשל נצליח, וחיפה העיר תהיה בשטח המדינה היהודית, הרי לדעתי צריך ראש-העירייה הנוכחי, חסן שוכרי, להישאר בכהונתו גם להבא,--- אם יש קציני-משטרה ערבים שאפשר יהיה לסמוך שימלאו את תפקידם במדינה בנאמנות, הרי אלה יישארו במשרותיהם. אולם צריך שיהיה ברור כי יהיו שירותים שהשתתפות הערבים בהם בזמן הראשון תהיה קטנה מאוד.

לגבי הרעיון של "כנסת ישמעאל" [במקביל ל"כנסת ישראל"] דעתי היא שאם תבוא תביעה כזאת מצד הערבים נצטרך למלאה. הצעה כזאת מצידנו עלולה רק להזיק.