[1]  מכתב זה נכתב נוכח בילבול שנוצר כאשר בדרכה לחלב השתהתה רבקה בדמשק. במכתבה לעדה מדמשק, המובא להלן, מסבירה רבקה את ההסתבכות ותוצאתה. על הסיפוק המלא שנחלו האח והאחות מן הביקור, שהתקיים בראשית אוגוסט, סיפר מ"ש לצפורה במכתב מ-8.9.1918 (מס' 124 להלן): מעידים עליו גם תצלום האחות והאח, שנעשה בחלב; שיר שכתב מ"ש בתום הביקור ושלח לחבריו בהרב וריקליס בדמשק (מס' 122); מכתבי רבקה לדב מדמשק ומר"פ (אחרי הביקור) ומכתב צפורה לרבקה בדמשק (אמ"ש):

רבקה לעדה מדמשק, כ"ב אב ע"ח (31.7.1918):

בקוראך את מספר היום בצירוף עם המילה "דמשק", תהיה התפלאותך רבה מאוד, או יותר נכון לא תתפלאי כלל, כי תחשבי שכותבת אני את דברי בשובי מחלב. אך זאת לא זאת, חביבתי. לחלב טרם נסעתי והיום רק יוצאת אני לדרך. לקוצר רוחי ולצערי על איחורי אין גבול. אך שמעי ואספרה לך.

בבואי דמשקה החלו בהרב ופיני לבקשני שאקרא למשה הנה. הטעמים: משה יעזוב מעט את חלב, את האתרה, יתראה גם אתם, יהיה חופשי להימצא איתי במשך כל היום, ישתחרר מעט מעול העבודה. ואני הוספתי טעמים גם לטובתי. נדמָה לי, שביאתו של משה הנה תקצר לי את זמן נסיעתי. והנה, לא כך יצא. טלגרפנו למשה ושאלנוהו אם רוצה הוא ויכול לבוא הנה. במקרה אם יסכים, נטלגרף לו שאחותו באה, חלתה פתאום ודורשת ביאתו. באופן כזה הייתה בידי משה הברירה לבוא הנה או לקבלני בחלב.

טלגרפנו ונחל לחכות לתשובה. והנה יום עובר אחר יום. עברו 5 ימים ותשובה ממשה אין בה-בשעה שהקשר הטלגרפי בין דמשק לחלב הוא טוב מאוד.

בינתיים חליתי מעט. מתהלכת פה כעין אינפלואנצה קטנה וגם אני הייתי בין הקורבנות. חלו גם בהרב ופיני. מובן, כי לא יכולתי לנסוע במצב כזה א"כ רציתי מאוד לבלי לחכות לתשובה ולנסוע. מאחר שתשובה ממש לא באה, טלגרפנו עוד פעם ופה הכניס בהרב, שלא בדעתי, את הנוסח שחשבנו לטלגרף אחרי הטלגרמה הראשונה, לאמר שאני פה חולה ויבוא מייד - פתחון פה כשביל האתרה, אך לאסוננו הטלגרמה השנייה באה לפני הראשונה. יצא בילבול גדול, משה האמין לדברי הטלגרמה, באתרה ידעו זאת והעניין יצא מסובך ובלתי נעים.

[---] עתה הנני בריאה לגמרי, נחתי מהמחלה ובכלל גם הבראתי כלפי האתרה והנני נוסעת. משה מחכה לי בקוצר רוח שאין לשער.

רבקה לדב מדמשק, ר"ח אלול ע"ח (9.8.1918):

עתה מתמזג אצלי הצער והכאב עם געגועי אליך לרגש אחד הממלא אותי כולי. הנני שומרת עליו. זהו קודשי. זהו כל שלי. רק למשה אמרתי מעט (השווה עם "סיפרנו הכל, הכל" במכתב מ"ש לצפורה מס' 124).

רבקה לדב מר"פ, ו' חשון ע"ט (12.10.1918):

בקיץ זה התראיתי עם משה. הייתי אצלו בחלב. הייתי גם בדמשק. כמה דיברנו עם משה אודותיכם, כמה ניסינו לחדור לתוך חשכתכם. כמה חלמנו יחד על העתיד. [---] למה זה אין לי שמחה כעת? יכול להיות כי לו היה משה איתי (ובזה הן היה יורד עול הדאגה והצער מעלינו), היו כל הדברים לובשים צורה אחרת בעיני. אך עתה מרגישה אני את עצמי עזובה וחלשה.

עוד על אותם ימים אנו למדים ממכתב צפורה מחיפה לרבקה בדמשק, מ-30.7.1918, שם נאמר:

שלשום בא [צבי] שוורץ וסיפר לי ע"ד מצב ענייניך. הידיעה על מחלתך ציערה אותי מאוד מאוד. לא מצאת לך זמן ומקום לחלות אלא בדמשק בנוסעך למשה? למה קראת למשה לדמשק? האם רק מפני מחלתך או מפני שרצית שכולם ייהנו מזיו פניו? אני דימיתי שלהפך, מכיוון שנסעת כבר, תרצי לראות את משה במקומו, בעבודתו. ולבסוף, איך הסתדר העניין, הבא משה לדמשק או את נסעת לחלב? לפי דברי שוורץ את חיה בדמשק חיים טובים. אני שמחה לזה שהחלפת את ה"אוויר" וטעמת את טעם חיי דמשק עם טְרַם וסינמה. בהרב בוודאי נאמן עד בלי גבול ומנעים לך את שהותך בדמשק עד כמה שידו משגת (כל המכתבים באמ"ש).

בהרב, במכתב למ"ש מדמשק, מ-21.8.1918, כתב:

משה יקר, סוף סוף החזרת לנו את רבקה. ככר רציתי לכעוס עליך. עדיין לא הספקתי לשאוב ממנה כל מה שרציתי בייחוד בנוגע אליך. הדעות החדשות שתקפוך אוריגינליות מאוד. אתה חי לך חיי אותו אסיר שלאחר כמה שנים של מאסר יצא אדם חדש עם השקפות ושאיפות חדשות. אין כל רע. עוד נדבר על דבר זה. אשתדל לברר לעצמי עוד יותר את הנעשה איתך ואז אכתוב לך. כועס אני עליך ועל הטמפו שנוהג אתה לתת לעבודה הזרה, אך גם הפעם יישאר כעסי איתי כי אין לזה כבר כל תקנה. [---] שלום ונשיקות, שלך יקותיאל (אמ"ש).