דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 17.5.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 17.5.1938

 

 

דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                 תל-אביב, 17.5.1938

 

בפגישה הראשונה עם "ועדת-החלוקה" דנו בעיקר בשאלות של פרוצדורה. נתברר לנו באופן מוחלט, שכוונת "הוועדה" (על-כל-פנים כיום, [---]) היא, לא לדון אם יש צורך בחלוקה, אלא לדון באיזו חלוקה יש צורך. כלומר, לא לדון אם אפשרית חלוקה, אלא איזו חלוקה אפשרית.

ביחס לאופן הדיון, מסופקני אם יעלה בידינו לשוות לו צורה של משא ומתן, זאת אומרת, שלא רק אנחנו נאמר מה אנחנו חושבים, כי אם גם "הוועדה" תאמר מה היא חושבת, והבירור יהיה הדדי. כוונת "הוועדה" היא, להציג שאלות ולקבל תשובות. אומנם, מתוך השאלות אפשר יהיה לדעת במקרים רבים למה היא מתכוונת. יכול להיות שבהמשך הדברים יחול שינוי באופן המשא-ומתן, כי הרי זו רק פגישתנו הראשונה עם האנשים, אבל זהו המצב כרגע. הם הציעו לנו שנתחיל את הבירור בחוות דעתנו על תוכנית-החלוקה של פיל ונגיד מה ביקורתנו על תוכנית זו. אנחנו כנראה נעשה זאת ובראשית השבוע הבא נצטרך להגיש תזכיר שיכיל ביקורת על תוכנית פיל בקוויה העיקריים. אינני יודע אם נמצה בתזכיר הראשון את כל מה שיש לנו להגיד. תמיד נוכל להגיש מילואים.

השאלה הזאת כבר נידונה בהנהלת הסוכנות אתמול, ונקבע שהתזכיר הזה יכיל שלושה דברים:

א. הוא ימסור את החלטות הקונגרס והסוכנות במלואן; ולגבי ההחלטה של הסוכנות תצוין העובדה, שבהתאם להחלטה זו פנינו לממשלה והצענו לה לכנס "ועידת שולחן עגול" יהודית-ערבית, והממשלה ענתה שאין היא חושבת את ההצעה הזאת למעשית;

ב. הסברה מפורטת ומקיפה של עמדתנו לגבי המנדט, זאת אומרת, דרישתנו לקיום המנדט;

ג. ביקורת תוכנית פיל, על יסוד מה שאין בה, זאת אומרת, מדוע הודיע הקונגרס שאת התוכנית הזאת על-כל-פנים אין הוא יכול לקבל.

מסקנות אלה תובאנה מחר לפני הוועד הפועל הציוני המצומצם, ושם תתעורר, בלי ספק, השאלה שנתעוררה כבר בהנהלה ושבוודאי תעמוד גם כאן. כוונתי - לתפקידם של שני המחנות שלנו, ה"מחייבים" וה"שוללים", בהופעה לפני "הוועדה". בעניין זה היה לנו ויכוח קשה, בייחוד עם אוסישקין. בבירורים האחרונים שהיו בהנהלה וגם בוועדת ההנהלה לענייני החלוקה (קודם היו בה: בן-גוריון, הכסטר, הרב פישמן ואני. אחרי שהכסטר נסע, הסכים אוסישקין להיכנס לוועדה, מקודם הוא לא רצה בכך), הסתמן הבדל בין עמדת אוסישקין ובין עמדת היתר. [---] אוסישקין טוען בערך כך:

אחת משתים - או שאנחנו עומדים רק על החלטות הקונגרס, ולא יותר (אבל כשהוא אומר זאת הרי הוא מתכוון לפירוש שהוא מפרש אותן); או שיש חופש-הדיבור ל"מחייבים" ול"שוללים"; במקרה זה הולכים ה"מחייבים" בדרכם כפי שהם מפרשים את החלטת הקונגרס - לעשות את כל המאמצים כדי להשיג מ"הוועדה" הצעה מתוקנת של תוכנית המדינה היהודית בחלק מהארץ וה"שוללים" מדברים נגד החלוקה בכלל, מבליטים עמדה זו ומנמקים את ההתנגדות לחלוקה בכל צורה שהיא. פירושו של דבר: אי-תלות של אלה באלה בהופעה לפני "הוועדה". העמדה שלנו, של ה"מחייבים", הייתה, שלא ייתכן לעשות את "ועדת-החלוקה" לפוסק בוויכוח בינינו. הופעת ה"מחייבים" וה"שוללים" צריכה להיות משותפת, ואלה ואלה צריכים לדרוש אותו דבר: קיום המנדט וקיום זכויות היהודים שבמנדט. יחד עם זאת צריכים גם אלה וגם אלה לעשות את כל המאמצים שתוכנית-החלוקה תהיה עד כמה שאפשר יותר מרגילה לנו. בישיבת הוועד הפועל הציוני המצומצם נצטרך להכריע בעניין זה.

כאמור מניחה "הוועדה", שאין זה כלל מסמכותה לדון על פיתרונות אחרים מחוץ לחלוקה. אם מישהו ידבר נגד פיתרון החלוקה, יוכל היושב-ראש להפסיקו ולומר שאינו מדבר לעניין. "הוועדה" דורשת גם שימציאו לה מראש תמצית הדברים בכתב, והיא עשויה לומר מראש שהדברים שהעד רוצה להשמיע, אין מקומם ב"ועדה". כאשר כל זה נודע לאוסישקין, הוא הציע שנדרוש מ"הוועדה" להסתלק מעמדתה זו ולהרחיב את מסגרת הבירור [---] ואם לא, ימצאו לעצמם ה"שוללים" דרך להשמיע את דברם בפומבי. לפי דבריו, שתקו ה"שוללים" כל הזמן ודעתם לא נודעה כלל, ההסתדרות הציונית פעלה רק במגמת ה"מחייבים". מצב זה אינו יכול, לדעתו, להימשך, וה"שוללים" צריכים עכשיו להכריז על עמדתם. [---]

פירושה של עמדת ההנהלה הוא, ש"מחייבים" ו"שוללים" מופיעים לפני "הוועדה" ומודיעים, כי לא אנחנו הגינו את רעיון החלוקה, ולא אנחנו הצענו אותו. מ"הוועדה המלכותית" תבענו קיום המנדט; וההנהלה סבורה שהיא הוכיחה כי אפשר לקיים את המנדט. כאשר "הוועדה המלכותית" הגיעה לידי מסקנה שאי-אפשר לקיים את המנדט, מחתה ההנהלה נגד מסקנה זו, והקונגרס אישר את עמדתה. גם עכשיו סבורה ההנהלה שאפשר לקיים את המנדט. עם זה עומדת "הוועדה" [הנוכחית] לפני עובדה, שהממשלה הודיעה כי אין היא רואה את המנדט כבר-קיימא והיא החליטה שהמוצא היחיד הוא החלוקה. ההנהלה קיבלה מהקונגרס סמכות לברר את תוכנית המדינה היהודית, בלי לחייב את הקונגרס. סמכות ההחלטה נשארת בידי הקונגרס, אבל ההנהלה תיאבק על תנאים שיבטיחו מכסימום של עלייה, התיישבות, ביטחון וכוח יהודי. ואם "הוועדה" תשאל מדוע תוכנית פיל אינה טובה - תענה ההנהלה: מפני שאין די אדמה להתיישבות יהודית; [---] מפני שהיא יוצרת גבול שאיננו בר-הגנה [---] מפני שהיא מוציאה מהסוברניות של המדינה היהודית את ארבע הערים; [---] מפני שהיא מוציאה למעשה את הנמלים מרשות המדינה היהודית; [---] מפני שהיא מחייבת את המדינה היהודית לשלם מס למדינה הערבית וכיו"ב.

"הוועדה" תשאל אותנו, בלי ספק, אם אנחנו חושבים שהמדינה היהודית תוכל להגן על עצמה, ואם נוכל לקבל עלינו את האחריות לביטחון; כיצד אנו מתארים לעצמנו את יחסי המכס בין שתי המדינות; מה דעתנו בשאלת ירושלים ובשאלת חיפה. במצב זה דרוש מאמץ מכסימלי מצד ה"מחייבים" וה"שוללים" כאחד כדי להשיג את מכסימום התנאים לטובתנו.

[---]

אינני מניח כל אפשרות של הופעה נפרדת, כלומר, שההנהלה תופיע לחוד ותאמר מה שתאמר ותדרוש מה שתדרוש, ועוד מישהו יופיע לחוד בשם ה"שוללים" [---]. שכן בכך נפגין כי הסוכנות מפוררת, ולא תהיה לנו רשות לתבוע מ"אגודת ישראל" שיתוף [---]

ההנהלה צריכה להגיד ל"ועדה" שיש בתוכנו ויכוח רציני וחותך בעניין החלוקה, אבל שני חלקי התנועה החליטו לא להימנע מהיכנס לבירור האפשרות הזאת. זה יספק כל "שולל"! [---] אם יצחק [טבנקין][1] מתכוון לכך, שמתפקידנו לנהל משא-ומתן על שתי אפשרויות: זו של המדינה, וזו של קיום המנדט, אזי כדאי שיזכור כי משא-ומתן הוא עניין בין שני צדדים, והדבר תלוי גם בצד שכנגד על מה הוא מוכן לנהל משא-ומתן ברל [כצנלסון] מציע בעצם מערכת של 25 איש [להכנת תזכיר הנהלת הסוכנות ל"ועדת-החלוקה"]. זה לא ייתכן. אי-אפשר להביא תזכיר של 30 עמודים לפחות לפני גוף של 25 אנשים, ולאפשר לכל אחד לחוות את דעתו - זו לא דרך לעבודה. מה היה מתקבל לו הביא ברל את הפרשה שהוא כותב על סירקין[2], פרק-פרק, לפני חבר אנשים אשר כל אחד חושב את עצמו בקי בתורת סירקין? ברור שנחוצה ועדה שתקרא את החומר שנכין לפני מסירתו ל"ועדה". אבל לשם כך צריך הוועד הפועל הציוני לבחור שני אנשים, ולא איכפת ששניהם יהיו "שוללים", ואחד מהם ברל כצנלסון.

 

הערות

[1]  טבנקין, יצחק - ראה כרך א', עמ' 391, הערה 5 מ-9 ביוני 1936.

[2]  הפרשה שברל כתב על סירקין - הכוונה לסדרת המאמרים שפירסם ברל כצנלסון במוסף הספרותי של "דבר" (החל ב-15.4.38 ועד 3.6.38 - 8 מאמרים) תחת הכותרת "אחד במערכה" - למלאת 70 שנה להולדת נחמן סירקין ו-40 שנה לצאת ספרו "שאלת היהודים ומדינת-היהודים הסוציאליסטית". במאמרים אלו תיאר ברל בפירוט רב את מסכת חייו והגותו של נחמן סירקין (1924-1868), מאבות הציונות הסוציאליסטית. המאמרים הופיעו כמבוא לכרך א' של כתבי נחמן סירקין, בעריכת ברל כצנלסון ויהודה קופמן ("דבר", תל-אביב, תרצ"ט).

 

העתקת קישור