דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                                      ירושלים, 8.5.1938

 

[---] לגבי בעלי-הון אין צורך בפעולה אצל הממשלה. היהודים בעלי-ההון באוסטריה יוכלו לקבל מספר מספיק של רישיונות-עלייה, אם רק תימצא הדרך להעברת הונם. אשר לעלייה העובדת, אין לדעתי כל תקווה לשכנע את הממשלה שתגדיל את מספר הרישיונות ליותר מאלף, כפי שהקציבה, יהיה עלינו לעשות הכל כדי להקצות ליהודי אוסטריה את מכסימום רישיונות-העלייה מתוך ה"שדיול". את מאות הרישיונות הראשונים לעליית נוער נקבל בקלות מהממשלה, בייחוד אם נוכיח שברצוננו להביא נוער גם מאוסטריה, כי בממשלה יש יחס מיוחד למצב היהודים שם. אולם עליית הקרובים - הורים, אחים, אחיות וכו' - מוגבלת ל-200 רישיונות למקרים מיוחדים. וקרו כבר מקרים טרגיים של קרובים שלא היו בשבילם רישיונות. [---]

[---] עד עתה אין לנו כל קשר רשמי עם "ועדת-החלוקה", אם כי ד"ר ויצמן נפגש במקרה עם חברי "הוועדה" והזמין אותם אליו לרחובות, [---]

מר האריס הודיע לי, כי יושב ראש "הוועדה" מבקש שנביא לפניו את הצעותינו בכתב. תחילה הניח האריס ש"הוועדה" תרצה לעבוד בדלתים סגורות, ורק במקרה שעד זה או אחר ירצה למסור עדות פומבית לא ימנעו זאת ממנו. בשיחתנו האחרונה הודיע האריס שטעה בהנחתו - גביית העדות תהיה פומבית. ורק במקרה שעד זה או אחר ידרוש למסור עדות בדלתים סגורות, יעשו זאת.

ביום ו', 6 במאי, שלח ד"ר וייצמן מכתב ברכה ל"ועדה" בשמו ובשם הנהלת הסוכנות, והודיע שההנהלה רוצה לדעת מה תהיה הפרוצדורה בגביית עדות הנציגות היהודית. אומנם "הוועדה" פירסמה הודעה בציבור, אבל אין ההודעה הזאת מכוונת למוסד כסוכנות היהודית ולמוסדות העובדים עמה. וייצמן הציע ל"ועדה" להיפגש עם בא-כוח ההנהלה כדי לקבוע את הפרוצדורה. יש להניח שמחר-מחרתיים נקבל תשובה מיושב-ראש "הוועדה".

לפי הידיעות שבידי תתחיל "הוועדה" בעבודתה בירושלים ביום ב' הבא, 16 במאי.

פרשת ההכנה שלנו לקראת "הוועדה" לא הייתה מכוונת להגיע לקביעת מסקנות. בכל השאלות תצטרך להחליט ההנהלה. הוועדות ריכזו חומר ועסקו בבירור עובדות. עסקנו בעיקר בשש מסכות עניינים:

א. גבולות;

ב. אוכלוסים;

ג. כספים, תקציב ומכס;

ד. שאלות ביטחון;

ה. חיפה;

ו. ירושלים.

בשאלת הגבולות, נעשה בירור די יסודי, שהסתכם בהכנת כמה מפות הכוללות אפשרויות שונות של חלוקה. ביסוד כל המפות מונחת "תוכנית פיל" בתיקונים מסוימים [---]. כל המפות כוללות [במדינה היהודית] את הגליל ועמק החוף. התיקונים הם: כלילת דגניה והשטח בין הירמוך והירדן וכן עמק בית-שאן; הרחבת הגבול דרומית להרי הגלבוע, כלילת ואדי ערה; הרחבת עמק החוף באופן שיכלול את כל קו הרכבת ויגיע עד שורת הגבעות מזרחה לקו הגבול המוצע ב"תוכנית פיל". וכן הרחבת השטח הדרומי. ההנחה הכללית היא שהנגב יישאר תחת מנדט בריטי. בעניין זה יש כנראה נוסחאות שונות. כן יש נוסחאות שונות ביחס למסדרון הבריטי - אם יהיה כזה, ואם יהיה רק מסדרון אחד, או שהקשר בין ירושלים היהודית ובין המדינה היהודית יהיה דרך מסדרון יהודי, נוסף למסדרון הבריטי.

בשאלת האוכלוסייה מכין עתה ד"ר ג'וזף תזכיר שישמש תעודת-לוואי למפות. הוועדה שלנו קיבלה כיסוד את מספרי האוכלוסייה לפי חשבון "ועדת פיל"; מר האריס המציא לנו מספרים על הרכב האוכלוסייה במדינה היהודית המוצעת. גם ד"ר רופין עשה את חשבון האוכלוסים. לפי חשבונו יהיו במדינה היהודית המוצעת 25,000 יהודים יותר מאשר לפי מספרי הממשלה: לפי מספרי מר האריס יהיו בשטח המדינה היהודית שהוצעה על-ידי "ועדת פיל" 294,000 יהודים ו-296,000 ערבים. על-פי ד"ר רופין יהיו בשטח הזה 319,000 יהודים. מספר הערבים שווה לפי שניהם. סך כל התושבים לפי מספרי הממשלה יהיה 596,000 ולפי ד"ר רופין 611,000. אם ירושלים תצורף למדינה היהודית יהיו במדינה 394,000 יהודים ו-300,00 ערבים, או במספרים עגולים 700,000 נפש, מהם 400,000 יהודים.

הוועדה דנה גם בהעברת אוכלוסים. נסתמנו אפשרויות שטרם נתבררו די צרכן. ההנחה הכללית הייתה שאין לדבר על העברה מאונס. צוינו שתי אפשרויות להעברה מרצון:

א. הצעתו של חנקין, [---] שנרכוש קרקעות בעבר-הירדן, סוריה, ואפילו במצרים, ועל-ידי כך ניצור תנאים להעברת האוכלוסים לשם.

ב. הצעתו של וייץ - שנטפל בעיקר בכפריים ערביים שאין להם קרקע, או שיש להם רק שטח קטן, ושנרכוש בשבילם קרקע בעבר-הירדן ובאזורים שונים של המדינה הערבית. לדעת וייץ אפשר יהיה להעביר כ-90,000 נפש, להקטין על-ידי כך באופן ניכר את האחוז הערבי במדינה היהודית ולפנות קרקעות להתיישבות יהודית.

הוועדה לא התעלמה מהקשיים הגדולים במימוש התוכניות האלו.

מלבד זאת הוכן על-ידי ד"ר בונה[1] חומר מעניין על כושר הקליטה של סוריה ועיראק. חומר זה עלול לעשות רושם על "ועדת-החלוקה" מבחינת האפשרויות לעתיד הרחוק.

בבעיות הכספים הוכנו מספר תזכירים ונעשה ניסיון להכין תקציב למדינה היהודית ולמדינה הערבית. התמונה אינה מעודדת. לדעת פרץ נפתלי[2], שהכין את התקציבים, אפשר יהיה לאזן בקושי את התקציבים האלה. במדינה היהודית לפי תוכנית "ועדת פיל" יהיה תקציב המדינה מאוזן ויישאר אפילו עודף קטן. אם ירושלים תיכלל במדינה היהודית יהיה עודף זה גדול יותר. אם ארבע הערים שעליהן מדובר בהצעת "ועדת פיל" [טבריה, צפת, עכו, חיפה] לא תהיינה בתוך המדינה היהודית, נשקף לה גירעון. נפתלי לקח כבסיס את ההכנסה מ-1935, והגיע לתקציב של ארבעת מיליונים לא"י בקירוב, מזה רק מיליון הוקצב לענייני הגנה. בתקציב אין סעיף להתיישבות חקלאית, בהנחה שתפקיד זה יהיה מוטל על המוסדות הלאומיים. אין בו גם סעיף תמיכה למדינה הערבית, שכן תמיכה כזו אינה צודקת, וגם אין אפשרות לתיתה. לעומת זאת כולל התקציב סעיף הוצאות של נציגות-חוץ, סעיף לעלייה ברמת השירותים, לתשלום חוב המדינה: וכדומה. התקציב של המדינה הערבית, המביא בחשבון רק את ארץ-ישראל המערבית ולא את עבר-הירדן, גם הוא מסתכם בעודף קטן. [---] תקציב זה אינו כולל סעיף לתשלום חוב המדינה. "ועדת פיל" אומרת בדוח שלה, שהאוצר הבריטי יצטרך להקציב סכום מסוים למדינה הערבית, ומובן שבמקרה זה אין לדבר על תשלום חוב מצד המדינה הערבית.

בשאלת הביטחון נעשתה עבודה רצינית, אבל עדיין אינני מוכן להרצות בנושא זה.

החומר שהכינה הוועדה לענייני חיפה, בראשותו של הקולונל קיש, מעודד. הוא מבליט את מידת שליטתם העובדתית של היהודים בחיפה כבר כיום:

44% מהקרקעות בשטח עיריית חיפה הם של יהודים, 26% של ערבים, 20% של בני עדות זרות, ו-10% בידי הממשלה וחברת-הנפט העיראקית.

בתוספת השטח של מפרץ חיפה הרי הרכוש הקרקעי היהודי הוא 64% והערבי 12%. יש טבלאות מאלפות ומאירות-עיניים בנוגע לגידול היישוב היהודי בחיפה, ריבוי הרכוש, והקצב הדינמי של ההתפתחות.

הבעיה הרצינית היא כיצד לספק את האינטרסים של הממשלה הבריטית בחיפה. הוועדה באה לידי מסקנה, שהשארת חיפה בלבד בידי בריטניה אינה פותרת את שאלת הביטחון, כי לשם הגנת הנמל והצינור תהיה הממשלה הבריטית זקוקה לעמדות בחוף הים מזיכרון-יעקב עד ראש-הנקרה.

הפיתרון הוא, איפוא, בנתינת זכויות ביצורים וכיו"ב לממשלת בריטניה בכל האזור הזה, ולאו דווקא במסירת חלק מהשטח לרשותה.

הוועדה ניסתה גם להכין "קו שני של התגוננות" למקרה שלא נצליח לכלול את חיפה מייד במדינה היהודית, והיא תישאר בשטח המנדט הבריטי לזמן מסוים. השאלה היא במה לבחור: אם להרחיב את השטח כדי שיהיה בו רוב יהודי שידרוש בתוקף את סיפוחו למדינה היהודית, או לצמצמו כדי שהמדינה היהודית תפסיד בראשיתה עד כמה שאפשר פחות. במקרה כזה יהיה בשטח המנדט הבריטי רוב ערבי שיתנגד בתוקף לסיפוחו בעתיד למדינה היהודית.

הוועדה לבעיית ירושלים, שעשתה את עבודתה למרות עזיבתם של מר דויד ילין[3] ופרופ' קליין[4], משתדלת להוכיח בחומר שהכינה כי חלוקת ירושלים לשניים אינה גורמת קשיים שאי-אפשר להתגבר עליהם, וכי יש תקדימים לכך בעולם. השאלות העיקריות הן - תנועת אנשים וסחורות.

המסקנה היא שתנועת האנשים תהיה חופשית, ויהיה רק איסור על השתקעות וקבלת עבודה בלי רשות. אשר לסחורות צריך שיהיה שוויון מכס בין ירושלים היהודית ובין החלק השני שיימצא תחת מנדט בריטי. אם יסודרו שני עניינים אלה - לא יהיה כלל צורך בשמירת הגבולות. ועדת ירושלים השאירה עוד שאלות פתוחות אחדות, כמו שאלת שכונת תלפיות, האוניברסיטה העברית, וכדומה. אחת השאלות הקשות ביותר היא שאלת העיר העתיקה.

המהנדס הקר[5] הכין תזכיר בעניין זה, המציע הצעות מרחיקות לכת אשר ספק אם יש להן סיכוי להתקבל על דעתנו. לדעתנו עומדת חלוקת ירושלים על הפרק גם אם לא תהיה חלוקת הארץ. כל הניסיונות שלנו בעבר מוכיחים שאין דרך אלא לחלק את ירושלים לאזור יהודי ואזור ערבי. הוא מנסה להוכיח שאפשר לחלק את העיר העתיקה ולצרף חלק ממנה לירושלים היהודית, יחד עם חלקים שמחוץ לחומה, כמו שכונת ימין-משה. אחת מהצעותיו הרדיקליות היא לוותר על הכותל המערבי. הוא מנסה להוכיח שקדושת הכותל היא עניין רק של 700 שנה, ושהתפילות על-ידו החלו רק לפני 400 שנה. הוא מציע לרכוש את השטח על-יד שער-ציון ואת המשך החומה המערבית, לבנות שם בית-כנסת מפואר, ועל-ידי כך להיפטר מהסבך של מסגד אל-אקצא[6]. [---]

 

הערות