דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                              ירושלים, 1.5.1938

[---] ד"ר וייצמן מסר לי על שלושת היסודות בתוכנית-הפעולה שהוא מתכנן מכספי מילווה גדול:

1. רכישת קרקע והתיישבות;

2. הגנה. אלה הדואגים לביטחון פנו אל וייצמן לא פעם בתוכניות לפעולה הכרחית, וד"ר וייצמן עוזר להם מדי פעם בפעם. כיום יש לנו כבר יחידה צבאית, אומנם קטנה מאוד, ולה כ-4000 רובים. יש לה ארגון, מפקדים, והארץ מחולקת למחוזות. הארגון המרוכז סביב הכוח הזה מקיף כ-20,000 איש, ואומרים שיש להם נשק נוסף חוץ מ-4000 הרובים. אולם האחראים אינם רשאים להסתפק בכך, והם בודקים מה הפעולה ההכרחית כדי לחזק את הגנת היישוב. יש, למשל, כמה נקודות בודדות שלא תוכלנה במצב הנוכחי לעמוד אם האויב יחליט לתקוף אותן. נפילת נקודה כזאת היא מפלת היישוב כולו, והכרחי להגביר את כוח-ההגנה בסביבה כולה למען מנוע אפשרות של השמדת נקודות  שלמות [---]. מובן שדברים אלה עשויים להיות קשורים בתוכנית המדינה היהודית, אולם הם נחוצים גם בלאו הכי. גם רכישת קרקע וכיבושה קשורים באפשרות של הקמת המדינה ובו בזמן הם חשובים כשלעצמם.

3. חיסונה הכלכלי של הארץ לשעת-חירום. זה שנים שואלים אנו את עצמנו מה יהיה גורל היישוב במקרה של ניתוק קשרים עם העולם עקב מלחמה. לד"ר וייצמן היו שיחות עם מומחים חקלאיים ואחרים, והוא מברר עתה מה הם הצמחים שאפשר לגדלם בארץ כדי למלא מקום חומרי-מזון אחרים שאי-אפשר יהיה לספקם. בנוגע לתעשייה, הרי הבירור הוא לא רק לגבי תעשייה צבאית, אלא גם לגבי האפשרויות שהתעשייה הארץ-ישראלית תספק ליישוב את הצרכים הדרושים לו, כמו בגדים וכו'. אגב, עוד ב-1935שוחח וייצמן עם הנציב הקודם הגנרל ווקופ בעניינים אלה. מובן שגם השאלה הזאת קשורה בהקמת המדינה היהודית, אבל שוב, אין היא תלויה אך ורק בה.

שוחחתי עם מר מילס בנוגע ל-400 הרישיונות לחלוצים, שמהם קיבלנו רק 100. [---] מר מילס הודה שההוראות שקיבל בעניין זה מהממשלה המרכזית לא היו ברורות. אפשר היה להניח שהוחלט לתת את מלוא ה"שדיול" אבל אפשר היה גם לפרש את ההחלטה אחרת - שקובעים "שדיול" רק של 700 רישיונות-עלייה, והשאר מוטל בספק. הוא נקט בפירוש הנוח לנו, אבל עם זאת לא יכול היה להתחייב על מתן 300 הרישיונות ולקבוע מועדים לכך. הוא השאיר את הדבר פתוח. [---] הסברתי שבחלוקת 100 רישיונות עלינו לדעת אם הם חלק מה-400 או לא. מסרתי לו על המצב בהכשרה והזכרתי שבעונה הקודמת קיבלנו 1500 רישיונות לחלוצים. ועתה, במקרה הטוב ביותר, יהיו ברשותנו רק 400 רישיונות. יש לנו 12.000 חלוצים בהכשרה, מהם 8000 למעלה מ-4 שנים. לאחר הסברה זאת הודה מר מילס כי מוטב שאפנה בעניין זה למזכיר הראשי, והוסיף שאם ישאלו אותו ייעץ לתת לנו מייד 200 רישיונות ולקבוע מועד למתן 200 הנותרים. בשיחה עם המזכיר הראשי הוא קיבל אישור ממנו שה"שדיול" הוא בן 1000 רישיונות, אבל בנוגע ל-400 הרישיונות הבטיח מר באטרשיל לברר את הדבר עם הנציב העליון ולהודיע לנו את המסקנות. הוא מקווה לקבל מחר תשובה ממנו.

בינתיים נתקבלה ידיעה טלגרפית מאת פרופ' ברודצקי כי מחר ייפגש עם מזכיר-המושבות. הצענו לו לעורר את שאלת ה"שדיול" גם בשיחה הזאת.

קראנו את הודעת "ועדת-החלוקה" וההזמנה לקהל לבוא ולהעיד, וגם את ההודעה על צאת חברי "הוועדה" לסיור בארץ. ההנהלה לא קיבלה מ"הוועדה" כל ידיעה על תוכנית נסיעותיה. בסוף השבוע הקודם ביקרו חברי "הוועדה" במפעל חברת-האשלג בים-המלח. אתמול ביקרתי יחד עם ד"ר ג'וזף את מר האריס[1] המקשר מטעם הממשלה עם "הוועדה" ואמרנו לו, כי אם הודעת "הוועדה" היא פורמלית גרידא, ולכן לא נזכר בה שם הסוכנות היהודית, איננו באים לטעון על כך, אבל אנו רוצים כי לחברי "הוועדה", שעתידה לחתוך את גורל הארץ, יהיה ברור כי לא ייתכן הדבר בלי הסכמתה של הנציגות היהודית. ביקשנו לתת לנו הזדמנות לפגישה עם "הוועדה" למען נקבל ממנה באופן ישיר ידיעות על הפרוצדורה שתנקוט. הוספנו שאנו רואים את ביקורי "הוועדה" כחלק מחקירתה, ויש לתת לנו את האפשרות להיות נוכחים בזמן ביקורם בנקודות העבריות. מר האריס רשם לפניו את הדברים והבטיח להביא לפני יושב-ראש "הוועדה" את השאלות דלקמן:

א. הכרת מעמדה המיוחד של הסוכנות היהודית לגבי החקירה;

ב. פגישה עם "הוועדה" לשם קביעת הפרוצדורה;

ג. תוכנית ביקורי "הוועדה".

מר האריס הבטיח שיושב-ראש "הוועדה" ייתן לנו את תשובתו בהקדם. [---]

הערות