מכתב למר קלווריסקי - ירושלים, 21.4.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  מכתב למר קלווריסקי - ירושלים, 21.4.1938

 

 

מכתב למר קלווריסקי                                                               ירושלים, 21.4.1938

 

לכבוד

החבר קלווריסקי,[1]

כ א ן

 

מר קלווריסקי היקר,

 

קראתי את תוכנית ההסכם, או הפעולה המשותפת, שנמסרה לך בכתב (בעיפרון) על-ידי הערבים שביקרו אותך והנני רואה כי השגותיהם הינן הרבה יותר רחבות ומרחיקות לכת ממה שאמרו לך, כפי שהבינותי, בפגישה הראשונה.

בדרך-כלל, דרך יצירת מפלגות ערביות תחת חסותנו מפוקפקת מאוד בעיני. אילו באה הצעה של הסכם מצד מפלגה ערבית  ק י י מ ת,  או מצד חוג ערבי שמשקלו איננו תלוי בנו, היה זה עניין אחר לגמרי. אולם אם פונים אלינו בהצעה לסייע בייסוד מפלגה חדשה, הרי פירוש הדבר למעשה הוא שניקח על עצמנו עול כבד של הוצאת כסף והשקעת מאמצים בלי שיהא לנו ביטחון כלשהו, כי הגוף שנטרח בהקמתו יגיע לאיזו עמדה של כוח עצמי וממשי.

הניסיונות הקודמים הוכיחו, כמדומני, כי אנשים או חוגים מהיישוב הערבי הכפרי הניגשים ליסוד מפלגה מתוך ברית איתנו נהפכים מייד מטרה לחיצי משנאים ומלכדים גושים חזקים בתוך הציבור הערבי הנלחמים בהם עד חורמה. ארגון כזה אינו מגיע למקורות-יניקה עצמיים. הוא משליך את כל יהבו עלינו. העומדים בראשו נעשים סמוכים על שולחננו וסופם שהם מאבדים את המעמד שהיה להם קודם בתוך ציבורם.

אם כך היה הדבר בימי-שלום על אחת כמה וכמה שהדבר עלול להיות כך עכשיו. נוסף למלחמה הפוליטית שתתלקח סביב ניסיון כזה, הרי הערבים שיתנו לו יד יעמידו את עצמם בסכנת חיים פשוטו כמשמעו.

חוץ מכל הטעמים האלה ספק רב בעיני אם האנשים שפנו אליך הינם נבחרי איזה ציבור. את הודעתם כי "שמונים כפר" עומדים מאחוריהם, יש, לראות כגוזמה רבתי. הרושם שלי הוא כי יש לנו עסק עם קומץ אנשים השואף להיבנות מאיתנו. עצם העובדה, שהם מוכנים להצהיר בתזכירם על הסכמתם ל"תוכנית קלווריסקי"[2], מעידה על חוסר הרצינות שבהצעתם. אני אומר זאת לא מתוך איזה זלזול, חלילה, בתוכנית עצמה, אלא מפני שברור לי כי שום ערבי הנותן ערך לדבריו לא יהא מוכן להצהיר כזאת וגם מפני שהודעה כזו דיה כדי לבטל לגמרי את רצינות העניין בעיני הממשלה. על-כל-פנים, לא ייתכן לדבר על איזו ברית מחייבת בין הסוכנות לבין קבוצת אנשים אשר אופיים הנציגותי אינו ברור כל-עיקר.

כפי שאמרתי, כדאי לנו להתקשר רק עם חוגים שהוכיחו את כוחם העצמאי.

לפי זה הנני מציע כי תענה לקבוצה הזאת שעליה לעשות איזו פעולה עצמית מצידה בטרם נוכל להתקשר איתה. אדרבא, יפנו לממשלה בתזכירים בנוסח שהוצע במכתבם, אולם בלי להזכיר את תוכניתך. לא איכפת לנו כלל שיביעו התנגדות לחלוקה, אם יחד עם זה יתנגדו לטירור ויתמכו בעלייה יהודית. במעשה כזה ייבחנו, ואם יהיה להם הכוח והאומץ לעשותו - מובטחת להם עזרתנו. על צורות העזרה הזאת נדון לאחר שיעשו את הצעד הראשון.

הנני מציע שתשוחח עם האנשים בכיוון זה ואודה לך מאוד אם תודיעני את התוצאות.

 

                         בכבוד רב ובברכה

                         מ. ש.

 

הערות

[1]  קלווריסקי-מרגליות, חיים - ראה כרך ב', עמ' 474, הערה 2 מ-18 במאי 1937.

[2]  "תוכנית קלווריסקי" - הצעה להסכם יהודי-ערבי שהוגשה על-ידי חיים קלווריסקי למלך פייצל ולצירי הקונגרס הכל-סורי שהתכנס ב-1919-20. התוכנית המקורית, בשינויים קלים, חזרה ועלתה לדיונים בעקבות מאורעות 1929, ושנית בימי מאורעות 1936-37. התוכנית שימשה בסיס לשיחות ופגישות רבות בין קלווריסקי ונכבדים ערבים שונים. במרכז התוכנית מונח הרעיון ש"ארץ-ישראל היא מולדת כל תושביה: יהודים, מוסלמים ונוצרים, כולם אזרחים בעלי זכויות שוות". התוכנית מציעה שיתוף-פעולה בין כל נציגי הגזע השמי במזרח לשם הקמת מדינות עצמאיות פורחות, כלכלית ורוחנית. בארץ-ישראל, על-פי התוכנית, יש להקים מדינה אחת חד-גזעית, אך לא חד-לאומית. העלייה היהודית לארץ-ישראל לא תוגבל ואף תורחב לתחומי עבר-הירדן המזרחי. התוכנית מציינת כשלב אחרון ואידיאלי של שיתוף-הפעולה השמי הקמת פדרציה שמית נרחבת במזרח התיכון, שאליה יצטרפו באופן וולונטרי כל המדינות העצמאיות שתוקמנה באזור.

 

העתקת קישור