עניין של הליכים

ביקשתי ראיון עם הנציב כדי לדון בשני עניינים:

1. בעיית העלייה מאוסטריה.

2. הקמת היישוב החדש בחניתה.

לפני שהתחלתי אמר הנציב שברצונו להבהיר עניין של הליכים. הוא מקווה שאסכים כי לא כדאי שאדון עמו בעניינים שמוטב לעסוק בהם בדרך הנאותה החל מלמטה. נניח שאביא לפניו עניינים שאין לו בהם ידיעה מוקדמת. באופן טבעי לגמרי יהיה עליו להפנותם אל המזכיר הראשי, והוא יקרא לי אז כדי שכל העניין יוסבר לו מתחילה. זה אומר פשוט שביזבזתי את זמני ואת זמנו (של הנציב). אם, לעומת זה, אדון בעניין, בשלב הראשון, עם המזכיר הראשי - הוא הזכיר, דרך אגב, שבאטרשיל הוא מזכיר ראשי יעיל מאוד - ההליכים יהיו הרבה יותר הגיוניים. [---] אפשר שהמזכיר הראשי יטפל בעניין בעצמו. אם תהיה נחוצה החלטת הנציב יוצג העניין לפניו בדרך הנאותה יחד עם התיק של הנושא, ממנו יוכל ללמוד כל דבר. תהיה זו דרך הרבה יותר עסקית להסדיר עניינים. בכלל, כשעניינים מובאים לפניו ישירות הוא עלול שלא לשהיות מסוגל להחליט בהם במקום. אם להיות גלוי-לב, הוסיף הנציב, הסיבה להענקת הראיון במקרה הנוכחי היא ההזדמנות להבהיר נקודה זו.

אמרתי, כי באשר לענייני פרטים הנציב צודק ללא ספק, אלא שההליכים שנקבעו - לא רק בימי ארתור ווקופ, אלא גם בימי כל קודמיו - איפשרו לנציג הפוליטי של הסוכנות גישה סדירה אל הנציב והצגה ישירה של עצומות בנושאים חשובים. הנציב כבר נמצא בארץ מספר שבועות וזוהי ההזדמנות הראשונה שנתנה לי להציג בפניו עצומות כאלה. חשנו שעלינו להסביר לנציב דברים רבים על עמדתנו, אשר עליה, אנו סוברים, אין הוא יודע עדיין בשלמות.

הנציב אמר, שכך הוא המצב ללא ספק. הוא נוטה להסכים שעניין כמו המצב באוסטריה הינו אולי נושא נאות לעצומה ישירה אליו. באופן כללי, על-כל-פנים, הוא רוצה להדגיש שנית עד כמה רצויה השיטה האחרת. העדפת דרך זו או אחרת איננה שאלה של גחמה אישית שלו, אלא פשוט, חושב הוא שהתחלה מלמטה ולא מלמעלה היא עסקית יותר ותורמת יותר לתוצאות טובות.

[---]

הנציב שאל, כנראה לשם אינפורמציה, מה הם ההליכים הרגילים בפנייה אל ממשלת פלשתינה. האם ככלל אנו כותבים מכתבים ישירים אליו.

אמרתי, שבכל הנוגע לחליפת-המכתבים הרשמית, הרי ככלל אנו פונים אל המזכיר הראשי. רק במקרים מיוחדים במינם אנו כותבים ישירות אל הנציב.

עד עתה, אמר הנציב, הוא התרשם שכל אחד כותב אליו באופן ישיר. הוא פשוט מוצף במכתבים. אדון אחד מאמריקה כתב לו פעם כדי לספר עד כמה הוא העריץ את תמונת בתו אשר ראה בעיתון.

הערתי שזו חליפת-מכתבים אישית ולא רשמית, אולם הנציב לא הסכים לקבל נקודת-השקפה הומוריסטית על המקרה. הוא עמד על כך שכנראה כל אחד כותב אליו ישירות. הוא מקבל כעשרה מכתבים ליום מפולין בלבד, הערתי שהמזכיר הפרטי יכול היה לבדוק היטב את המכתבים ולהראות לנציב רק את אלה הראויים באמת לתשומת-ליבו.

הנציב, על-כל-פנים, היה סבור שעליו לעסוק אישית במכתב המופנה אליו.

עלייה מאוסטריה

עתה ניתן לי להציג את הנושא הראשון שלי. אמרתי, שאיגרת מיניסטר המושבות על העלייה איכזבה אותנו מאוד. קיווינו שממשלת הוד מלכותו תמצא דרך להשיב על כנו את עקרון יכולת הקליטה הכלכלית כבסיס לוויסות העלייה. האיגרת שיפרה אומנם את המצב בכמה מובנים, בעיקר בסילוק מגבלות מספריות מעל שתי קטגוריות של עולים. אולם בעיקרו של דבר נשארה העלייה מוגבלת בשל שיקולים פוליטיים, וזה מצער עד מאוד. אבל אין בדעתי להעלות עכשיו את הבעיה כולה, עליה נצטרך עוד לקבוע את דעתנו השקולה בכתב. אני מודאג עתה ממצב-החירום החדש שנוצר באוסטריה. מצב אשר לא היה קיים בזמן שפורסמה האיגרת, ובוודאי לא בזמן שנכתבה. קהילה יהודית גדולה, אולי הגדולה במרכז ומערב-אירופה, ניצבת לפתע נוכח כליה כלכלית. זה מעורר את השאלה החריפה בקשר לעזרה שארץ-ישראל יכולה להגיש. ברגע זה אציע רק הצעה דחופה אחת. זוהי עתירה שאני מבסס על בסיס הומניטרי. הנציב זוכר שאיגרת מיניסטר-המושבות קבעה מכסימום של 200 סרטיפיקטים בלבד לכל הקרובים התלויים בתושבי הארץ, להוציא נשים וילדים אשר כניסתם היא בלתי-מוגבלת. זהו, באמת, מספר קטן מאוד. כפי שאמרתי נקבע הדבר לפני שהתחוללה עלינו הקטסטרופה האוסטרית. אפילו בלי גורם חדש זה היה נוצר לחץ-פניות גדול מאוד על המספר המבוטל [של סרטיפיקטים] מצד אנשים התאבים להביא את הוריהם וקרובים אחרים מרחבי תבל. עתה הוא יהיה אפילו יותר גדול בשל דאגתם של יהודים אוסטריים ושל יהודים אחרים תושבי ארץ-ישראל להציל את קרוביהם.

[---] מתוך 8000 הרישיונות, המכסימום שנקבע לתקופה של 8 חודשים שתיגמר בעוד שבוע, יישארו כמה מאות רישיונות ללא שימוש. אינני יכול לערוב לדיוק המספר שלי - מחלקת-ההגירה הממשלתית תיטיב לדעת זאת - אולם הסידור שאני מפציר לעשות איננו תלוי במספר מסוים. הייתי מבקש שרישיונות בלתי-משומשים אלה יוקצו מחדש ושהיקפם יוארך לכחודשיים - אפריל ומאי - במטרה המוגדרת לאפשר לאנשים להביא את קרוביהם מאוסטריה. על-ידי כך לא תעלה הממשלה את מספר היהודים שהיא התכוונה להכניס לארץ-ישראל בין כה וכה.

הנציב שאלני אם באומרי שכך וכך יהודים פחות מהמכסימום של 8000 נכנסו לארץ-ישראל הבאתי בחשבון את העולים הבלתי-חוקיים.

עניתי, שלא עשיתי זאת. אינני יודע אם יש אלו עולים בלתי-חוקיים, אולם בלי כל קשר לזה, 8000 הרישיונות כיוונו לנכנסים חוקיים והממשלה הוציאה את כל הרישיונות הללו בפועל.

נראה שהנציב לא הבין שאני דיברתי על רישיונות שכבר הוצאו ושלא נעשה בהם שימוש בתקופת-הזמן המוגדרת. הסברתי, שיש מספר רב של מקרים, בעיקר של קרובים, אשר יש ברשותם רישיונות עלייה לארץ ישראל, אבל לא הספיקו לעלות במשך התקופה שהרישיונות היו תקפים וזו תיגמר ב-31.3.38.

הנציב אמר, שאין הוא מבין איך נכנס לתמונה המצב באוסטריה. בעיית מעמדם של היהודים בחוץ-לארץ והמצב בארץ-ישראל יש ביניהם קשר, אין הוא אומר שאינם קשורים, אבל נראה לו שהנימוק שלי בדבר האיגרת שהוצאה לפני סיפוח אוסטריה אינו שייך לעניין. אין ספק שלא אסכים עמו, אולם הוא יודע שממשלת הוד מלכותו קבעה את הסייגים הנוכחיים על עלייה יהודית בהתאם למה שהיא חשבה שתהיה יכולת הקליטה הכלכלית בחלק מסוים של ארץ-ישראל. אם נקודת-השקפתם הייתה שיכולת הקליטה תהיה 200 עולים לקטגוריה מסוימת, אין הוא מבין איך יכול היה המצב באוסטריה להשפיע על החלטתם. קורבנות המשטר החדש באוסטריה ראויים לכל האהדה, אולם ברור שאין אפשרות לקלוט בארץ-ישראל את כל היהודים שייהפכו פתאום חסרי בית בגרמניה, אוסטריה, או בארצות אחרות.

חזרתי ואמרתי, שאינני דן עתה בעניין המקיף של גודל העלייה היהודית. אני דואג למצוא דרך לעזור ליהודי אוסטריה כמיטב יכולתי במסגרת המגבלות הקיימות. אינני יכול להסכים ששאלת הקליטה הכלכלית שהעלה הנציב יש לה איזו נגיעה לעתירתי. השלכה כזאת הייתה לה לו ביקשתי הגדלת ההקצבה לעולים עובדים, שנקבעה ל-1000 בלבד. מה שאני מבקש הם סידורים מיוחדים לקרובים שכלל לא ייכנסו לשוק-העבודה אלא ייקלטו על-ידי משפחות המבוססות כבר בארץ - הורים זקנים, אחים צעירים, אחיות, דודנים, גיסים וכדומה.

הנציב אמר, שהבין את העניין.

חזרתי והסברתי את רעיון הארכת תוקפם של רישיונות שכבר הוצאו אבל עוד לא נעשה בהם שימוש. אמרתי, שעכשיו אדון בעניין עם מנהל-ההגירה בפועל ואכתוב על כך רשמית למזכיר הראשי. כשהעליתי את העניין בשיחה מוקדמת זו, הייתה מטרתי לזכות באהדתו של הנציב לעניין.

לדברים אלה לא הייתה כל תגובה מיוחדת.

[---]

בשעת הפרידה חזר הנציב לשאלת ההליכים שהעלה בראשית הראיון ואמר שיש לזכור גם את השיקול הבא: פקידי המזכירות, עלולים להיעלב אם כל דבר יועבר ישירות אל הנציב. הם לא התלוננו לפניו, גם אין להם זכות להתלונן, אולם זוהי פשוט בעיית טבע האדם.

אמרתי, שאני מטריד את מר באטרשיל די והותר ולעיתים קרובות אני מביא עניינים לפני עוזריו בלי להטריד אפילו אותו. הסכמתי שיש להבחין בין ענייני-שיגרה אדמיניסטרטיביים שתמיד אפשר להסדירם במזכירות ובמחלקות הנוגעות בדבר לבין עניינים פוליטיים חשובים בהם נהנתה הסוכנות תמיד מגישה ישירה אל הנציב.

הנציב אמר, שלסוכנות תהיה כמובן גישה ישירה אליו, אולם הוא הדגיש שנית את החשיבות של מה שנראה לו כנקיטה בהליכים יעילים יותר.