מתוך יומן העבודה                                                                               ירושלים, 7.3.1938

אליהו גולומב בא לספר על שינוי בתוכנית העלייה לחניתה. במקום להקים, בשלב ראשון, מחנה מבוצר כרגיל, עם צריפים בתוכו, מגדל וכיו"ב, דבר שבהיעדר דרך יצריך שימוש נרחב בגמלים למשא - תהליך מגושם ויקר - ההצעה עתה היא שהעלייה הראשונה תקים אוהלים ואלו ביצורי-עראי. האנשים יקדישו עצמם, קודם-כל, לסלילת הדרך וכשזו תיגמר יובאו הצריפים ושאר האבזרים במשאיות.

[---]

קיבלתי לראיון את האב מומבלי, כומר ישועי המשמש ככתב ירושלמי למספר עיתונים איטלקיים וקתוליים, ביניהם ה"אוסרבטורה רומנו" וה"קורלרה דלה סרה". באחד ממאמריו האחרונים ב"קורירה דלה סרה" הוא ביקר חריפות את הקבוצות והקיבוצים, האשימם בכל האשמות הרגילות של חיי-הפקר ומצא בהם את שורשי הקומוניזם בארץ-ישראל. הזמנתיו לבוא ולשמוע הרצאה בנושא זה. בעת הדיון הוא נסוג מן האשמה הכללית אל פרט מוגדר יותר - אופיין הבלתי-דתי של הקבוצות ובייחוד בעניין נישואין. כשהצבעתי על כך כי במידה שאין פונים אל הרב לצורך נישואין - זה היוצא מן הכלל אפילו בקבוצות - הרי אין זה גילוי מיוחד לקבוצות אלא מגמה כללית בחיים היהודיים המודרניים, הוא הסיט את בסיס האשמותיו מן הקבוצות אל היישוב היהודי ותקף את בעיית המספר הגדול של גירושים בקרב היהודים. שאלתיו אם אין הוא יודע כי זו תוצאת הנישואין המדומים שגרמו הגבלות העלייה וכי בשום פנים אין בזה סימן לחוסר יציבות ביחסי הנישואים. הוא אמר שהוא יודע, אולם האין זו דרך מגונה? ביקשתיו לתאר לעצמו מה היה קורה, לו בתקופת הגירה איטלקית גדולה לאמריקה היו מוטלות הגבלות אשר לא הייתה דרך לעקפן על-ידי שימוש בכל מיני הנחות משפטיות, האם הוא מקבל על עצמו לומר שהאיטלקי הממוצע, פועל או איכר, אשר אין לו מנוס מדלות אלא בהגירה היה עומד בפני הפיתוי, והאם גם אז היה מסכים שהמהגרים האיטלקים המשתמשים בדרך זו מורים על הרמה המוסרית של העם האיטלקי. נניח שעיתונאי אנגלי באותם ימים היה יוצא בהאשמה כזאת, האם לא היה הפובליציסט האיטלקי עונה לו כי אין לו זכות לשפוט את העם האיטלקי עד שיגיע למקומו? הזכרתיו את עניין ישו הנוצרי עם אישה מסוימת.

הוא הלך, ככל הנראה לעין, בלי להשתכנע אולם אני מקווה שייזהר יותר בכתיבתו בפעם הבאה.

בערב ערכתי ביקור אצל מכרי נשאשיבי[1] ברובע הנשאשיבים. לפני כמה שבועות פגשתי בביתו את ראש ממשלת לבנון, מוסלמי, המקיים קואליציה עם המארוניטים. הוא שירטט תוכנית מערכה נגד אויבים משותפים וביקש את עזרתנו הכספית. התוכנית אשר הוא הציג לבסוף בכתב נמצאה מפוצצת למדי. חוץ מזה היו בה כמה סעיפים שהיו חושפים אותנו להאשמה כי אנו מתערבים בעניינים הפנימיים של מדינה שכנה. עניתי, שנוכל לתמוך רק בפעולות העוזרות לנו במישרין ובכאלה שיאפשרו לנו לפקח על מה שנעשה ומה שהושג. סך-הכל צומצם בהתאם, לממדים צנועים למדי. פכרי נשאשיבי רצה לדעת אם זו החלטתנו הסופית, אמרתי שכן. יש ספק אם לפעילות חדשה זו תהיינה תוצאות מוחשיות, אולם חשבתי שיהיה זה בלתי-נבון שלא להיענות לבקשתו של ראש ממשלה שפנה אלינו במצוקתו.

כשעברתי על הניירות מצאתי סיפור מרתק ביותר על הגנת טירת-צבי בצורת דוח צבאי המתאר את ההתנגשות בפרוטרוט ומנתח את צדדיה השונים. נראה, שבשעה 10 בלילה, ערב ההתקפה, יצאה יחידת-ההגנה המקומית לתרגיל לילי ועברה דרך סבך הסוף, בו נחבאה אחר-כך עתודת התוקפים, בלי שחשה כי משהו אינו כשורה. עוד דבר שהיה חדש בשבילי הוא שהצבא שסייר בסביבה למחרת היום מצא עוד שלושה ערבים שנהרגו על-ידי מגיני טירת-צבי, נוסף לזה שנמצא סמוך למחנה המבוצר. לפי הדוח, הרי מלבד מקרה בלבול באחת העמדות, התנהלה ההגנה כולה לפי התוכנית ותוצאות האימון שקיבלו האנשים ניכרו בהתנהגותם הכללית ובעיקר במשמעת הנאותה.

היו בדוח מספר הבחנות ביקורתיות, אולם הוא סיים במסקנה "כי למרות שהאנשים עשו שגיאות אשר נבעו מחוסר ניסיון, הפעולה כולה נוהלה באומץ ומשמעת ראויים לציון".

הערות