דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 28.2.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 28.2.1938

 

 

דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                              תל-אביב, 28.2.1938

 

ארבעה גורמים שנצטרפו במשך הזמן הביאו להחלטה לקיים עכשיו מושב של הוועד הפועל הציוני.

הגורם הראשון הוא ההרגשה שיש מבוכה רבה בתוך ההסתדרויות הציוניות באירופה, בנוגע למצבנו המדיני ובנוגע לעמדתה של הנהלת הסוכנות ודרך פעולתה לאור המצב הזה. מצד ההסתדרויות הציוניות באירופה הייתה כל הזמן תביעה לכנס את הוועד הפועל הציוני, כדי להבהיר את המצב.

הגורם השני הוא המצב באמריקה. [---] יש צורך דחוף להיפגש עם וייז[1] כדי להגיע לידי הסכם פעולה איתו, שכן גם אותה פעולה שיכולה להיעשות באמריקה אינה נעשית לרגל אי-האמון והמחלוקת הפנימית השוררים בתנועה שם. האנשים באמריקה טוענים, ששורר עכשיו שוב אותו מצב של אי-ידיעה, שהיה קיים בתקופה שלפני פירסום דוח "הוועדה המלכותית". ויש צורך להיפגש ולהידבר.

הגורם השלישי הוא גורל העלייה מראשית אפריל ואילך. בעוד חודש ימים תסתיים תקופת שמונת החדשים, שלגביה נקבע המכסימום הפוליטי. אנחנו פועלים מכבר בעניין זה, גם פה וגם בלונדון הוגשו לממשלה תזכירים רשמיים על-דבר ביטול המכסימום הפוליטי. אך לנו ידוע, שבכוונת הממשלה להאריך אולי בהקלות מסוימות, פורמליות ומעשיות, את המשטר של כבילה פורמלית של העלייה (אני מדגיש כבילה פורמלית, כי למעשה אין הדבר כך). בו-גוריון התרכז עכשיו בעניין זה. הוא רואה בו משימה פוליטית קרובה, דבר בוער. אתם בוודאי קראתם את יומניו של בן-גוריון ויודעים על אסיפת חברי הוועד הפרלמנטרי למען ארץ-ישראל, בהשתתפות בן-גוריון, ועל החלטת האסיפה הזאת לשלוח משלחת לממשלה בעניינינו. בסדר-היום של משלחת זו הוכנס גם עניין המכסימום הפוליטי (אגב, נתברר כי במשלחת זו השתתפו 15 איש. האנשים לא נבררו כהלכה, וג'בוד[2] הזמין את מי שרצה, והיה ויכוח בינם לבין עצמם לפני ראש הממשלה בעניינים יסודיים מאוד.) עניין המכסימום הוצג, איפוא, על-ידי המשלחת בפני ראש הממשלה ומיניסטר-המושבות. בן-גוריון רואה חשיבות בדבר שתופיע לפני הממשלה גם משלחת מטעם הוועד הפועל הציוני בשאלה זו. לדעתו יש סיכויים להצלחה. המשבר שחל בקבינט הבריטי חיזק את התקוות האלה. אילמלא משבר זה, כבר היינו עומדים לאחר החלטת הממשלה, אולם עתה ניתנה עוד שהות של שבועיים בערך לפעולה.

הגורם הרביעי קשור שוב בפרשת משא-ומתן (או הדיבורים על אפשרות של משא-ומתן) עם הערבים. יש לנו יסוד לחשוש, שבעניין זה הגיעו לממשלה בלונדון ידיעות מזיקות מאוד. ערבים המעוניינים בדבר דאגו למסור לממשלה, כי ישנם יהודים חשובים, אשר - אם דעתם לא תתקבל על-ידי הסוכנות - יש בידם לגייס חוגים יהודיים חשובים, שילכו נגד דעת הסוכנות בעניין זה, ויהיו מוכנים להסכים, בניגוד לעמדתה של הסוכנות, למעמד של מיעוט ליהודים בארץ-ישראל. אומנם הנציב אמר לי בשיחתי האחרונה עמו, כי אין לממשלה בלונדון ספק ספקא בכך, שהיהודים אינם יכולים להסכים להישאר במעמד של מיעוט. אבל ידוע לנו, שדברים כאלה נמסרו לממשלה, וחברינו בלונדון מודאגים מאוד מכך.

מלכתחילה, בטרם נצטרפו יחד כל הגורמים האלה, התנגדתי לכינוס זה - לכינוסו עכשיו, ולכינוסו בלונדון - מטעמים אלה:

- לא ייתכן להוציא עכשיו מן הארץ את העסקנים הראשיים;

- המושב בחוץ-לארץ צריך לעלות כפלים מאשר בארץ-ישראל;

- כינוס המושב עכשיו עלול להזיק למגביות הנערכות במקומות שונים;

- והעיקר - יש לחשוש, שבמקום להבהיר את המצב, עשוי מושב זה לערפלו יותר ולסבך את היחסים הפנימיים בתנועה במקום ליישב אותם.

מצבנו המדיני מעורפל עתה יותר מאשר קודם. הניסיון של הממשלה הבריטית להתיר את סבך היחסים שלה עם איטליה עדיין אין לדעת כיצד יתפתח וכיצד ישפיע על עניינינו. ראש הממשלה ניגש עתה בפעם הראשונה גישה קרובה יותר לענייני הפוליטיקה החיצונית, והוא ייתקל בפעם הראשונה גם בעניין שלנו, אבל אין זאת אומרת שדבר זה יביא דווקא להבהרת מצבנו.

בן-גוריון לא קיבל את נימוקי נגד כינוס המושב עתה ובלונדון. הוא היה סבור, שהמושב דרוש מבחינה פנימית והוא יביא תועלת. בן-גוריון חושב, שבפגישת עסקנים מארצות שונות אפשר יהיה לעורר לפעולה מוגברת, והמושב יכול להביא ברכה גם במובן הכספי. זוהי, כמובן, שאלה של שיקול-דעת. כשלעצמי אינני יודע אם הניסיון של מושבי הוועד הפועל הציוני עד עכשיו מצדיק אופטימיות זו. תוצאות כספיות משיגים כאשר אנשים הולכים לארצות ומפעילים את הגורמים במקום. לפי שעה לא עלה בידי שום קונגרס ושום ישיבה של הוועד הפועל הציוני לרכז את המרץ בעניינים יישוביים-כלכליים; המרץ מוצא על הרוב לעניינים פוליטיים. [---] אך בינתיים נוספו הנימוקים שהזכרתי לעיל, והחלישו את התנגדותי. גם לולא נוספו נימוקים אלה, עצם העובדה שנתקבלה החלטה בהנהלה הציונית, דיה שאקבל עלי את הדין. אולם הייתי סבור, שצריך לסדר את הדברים כך, שמארץ-ישראל תבוא נציגות מינימלית, כדי לא להוציא אנשים רבים מן הארץ וכדי להבליט שהמצב בארץ איננו מאפשר עתה להסיע 50 חברי הוועד הפועל הציוני ללונדון. אנחנו מעוניינים שתהיה לממשלה הרגשה שהעניינים בארץ חמורים, ונסיעת המונית כזו איננה עשויה לחזק הרגשה כזאת. [---]

בשיחתי האחרונה עם בן-גוריון (בטלפון) אמרתי, שאני רואה שני תפקידים למושב זה:

א. מסירת אינפורמציה לגולה על מצב העניינים הפוליטיים ועל המצב בארץ-ישראל;

ב. הופעה כלפי הממשלה.

בן-גוריון ענה: זהו מה שנחוץ. מכאן אני מסיק, שגם בן-גוריון אינו חושב כי במושב זה תתקבלנה החלטות חדשות. בכלל, אין אני רואה כיצד יכולות להתקבל עכשיו - אחרי ההוראות שניתנו על-ידי הקונגרס האחרון[3] - החלטות חדשות, מלבד במה שנוגע לצורכי הפעולה הממשית.

אני לא אסע למושב זה. יש לי הרגשה שהחברים בלונדון אינם מרוצים מכך. אולם נימוקי הם:

א. בימים אלה מתחלף הנציב, ולנסוע עכשיו ללונדון פירוש הדבר, שלא אהיה בארץ בשבועיים הראשונים לאחר בוא הנציב החדש. דבר זה לא ייתכן - ולו גם מטעמי אתיקה - אבל גם מתוך החרדה לעניינינו. אנחנו עומדים עכשיו במשא-ומתן עם הממשלה על עניינים כלכליים שונים. לא מעט מרץ השקענו בתוכנית שיגור משלחת יישובית-כלכלית ללונדון, בקושי רב עלה בידינו להביא את הגורמים שלנו לידי התאמה, אך הבדיקה בעניין זה אצל הממשלה נתנה תוצאות שליליות, ואנחנו שוב עומדים בפני הצורך לנהל על כך משא-ומתן עם הנציב החדש. אסור להחליש את הלחץ שלנו לשיפור המצב הכלכלי בארץ אף לשבוע אחד;

ב. יש לנו ידיעות מדאיגות בענייני הביטחון. אומנם, לפי סברתו של הנציב היוצא מוכנה הממשלה לכל הפתעה בשטח הביטחון, אף-על-פי-כן אין לסמוך על כך. יש לנו ידיעות על תכונה להתפרצות כנופיות חדשות מצפון ומצפון-מערב, ואין לדעת מה יביאו השבועות הקרובים;

ג. אנחנו עומדים לפני עלייה לשטח קרקע בגבול הצפון. עדיין לא ידוע כיצד, אימתי ואם יסתדר הדבר, כי יכולות לחול הסתבכויות עם המשטרה והממשלה. הודענו לממשלה, שאנחנו עומדים לעלות למקום ההוא, לעת-עתה לא קיבלנו תגובה רשמית להודעה זו, אבל שמענו שבחוגי הממשלה יש יחס שלילי לכך. זה עניין לטיפול בשבוע הקרוב ממש

ד. אנחנו עומדים גם לפני משפט-מוות שני. הערעור של השוטר שוורץ שנידון למוות יתברר ב-7 במרס, ואם פסק-הדין יאושר [---] כי אז יובא העניין לפני הנציב העליון;

ה. לפי דעתי לא ייתכן שתישאר בארץ הנהלת הסוכנות מורכבת רק מבלתי-ציונים, בייחוד במצב זה כשאפשריים כל מיני סיבוכים בשטח הפוליטי ובשטח המשא-ומתן עם הערבים. במצב זה אין להעלות על הדעת את יציאתי מהארץ.

[---]

 

הערות

[1]  וייז, ד"ר סטיפן שמואל (.Wise, Stephen S) - ראה כרך א', עמ' 398, הערה 2 מ-28 ביולי 1936.

[2]  וג'בוד, יאשיה קלמנט (Wedgwood, Josiah Clement) - ראה כרך א', עמ' 387, הערה 2 מ-16 באפריל 1936.

[3]  הוראות הקונגרס הציוני האחרון - הקונגרס הציוני ה-20 שנתקיים בציריך באוגוסט 1937 הסתיים בשורת החלטות מדיניות הנוגעות במסקנות "הוועדה המלכותית" והמדיניות הבריטית בארץ-ישראל. הקונגרס דחה את קביעת "הוועדה" שאין המנדט ניתן להגשמה ומחה נגד נטישת עקרון היכולת הכלכלית של הארץ כקריטריון היחיד לקביעת מכסות העלייה היהודית. הקונגרס קבע, כי אווירת המתיחות בין היישוב הערבי והיהודי בארץ-ישראל נובעת, בחלקה, מהיעדר קו ברור ומודגש בגישת השלטונות לבעיה. הקונגרס דחה את פרק הפליאטיבים וכן את הצעת החלוקה של "הוועדה המלכותית", אך יחד עם זאת החליט הקונגרס ליפות את כוחה של ההנהלה לנהל משא-ומתן לשם בירור התוכן המסוים של הצעת הממשלה הבריטית לייסוד מדינה יהודית בארץ-ישראל. כן נאמר בהחלטה: "במשא-ומתן זה אין ההנהלה רשאית להתחייב או לחייב את ההסתדרות הציונית. אם כתוצאה ממשא-ומתן זה תסתכם תוכנית מסוימת לייסוד מדינה יהודית, תובא הצעת התוכנית לקונגרס נבחר מחדש לשם דיון והחלטה".

 

העתקת קישור