דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                      ירושלים, 20.2.1938

[---]

הגיעו אלינו ידיעות ממקור ערבי מהימן שנורי פחה מסר לבא-כוח הממשלה הבריטית בבגדאד על תוצאות פגישתו עם ד"ר מגנס והבישוף האנגליקני[1]. בדרכו לבגדאד נפגש בביירות עם ד"ר מגנס והבישוף ודן איתם על אפשרות של הסכם יהודי-ערבי, שיהיה מבוסס על סטטוס של מיעוט יהודי בארץ ועל קביעת האחוז היהודי לגבי התושבים האחרים, וד"ר מגנס הביע את תקוותו שיעלה בידו לשכנע את ההנהלה לתת לו ייפוי-כוח לנהל משא-ומתן לפי הקווים האלה. נורי פחה מסר עוד שד"ר מגנס הודיע כי אם ההנהלה לא תסכים לנהל משא-ומתן לפי קווים אלה, הרי הוא מקווה שיהודים אנגלים, אמריקאים וגרמנים וגם מספר יהודים בארץ-ישראל ייפרדו מההנהלה וייכנסו למשא-ומתן עם הערבים. נורי מחכה לידיעות ממגנס במשך שבועיים-שלושה. נורי אמר שיצטרך עוד לשכנע את המופתי להסכים להצעה - דבר לא קל לגמרי - אבל הוא מקווה שיצליח. אינני יודע אם כל הדברים שמסר נורי פחה בשם מגנס הם נכונים, אולם אין ספק שהעניין הוא חמור וטעון בירור רציני. [--]-

ביום ו' הופיע אצל בן-צבי צעיר אחד (אגב, בלתי-נורמלי במקצת ובעל עבר אפל), הראה לו כרטיס-ביקור של ד"ר מגנס מתאריך 4.2.38 המכוון לנורי פחה ומציג את הצעיר בפניו כדי שידון איתו בעניין חשוב. אותו צעיר מסר לבן-צבי שהוא עמד לנסוע לביירות, כדי להיפגש עם נורי, אולם ד"ר מגנס נמלך בדעתו וחשב שהעניין חשוב מכדי לסדרו על-ידי שליח ונסע בעצמו. יש כאן ודאי סמיכות-פרשיות.

אני מבקש מההנהלה סמכות לפנות לד"ר מגנס ולבקש ממנו בירור בעניין זה. אומנם כבר פניתי אליו בהתאם להחלטת ההנהלה במכתב וביקשתי ממנו ביאורים על המשא-ומתן עם הערבים הידוע להנהלה, אך עד עתה לא נתקבלה תשובה ממנו. אם לא נקבל תשובה גם הפעם נצטרך להוציא מסקנות. אם יתברר שד"ר מגנס אומנם בא בדברים עם נורי פחה, אציע להנהלה לדרוש ממנו להפסיק את כל פעולותיו הפוליטיות. זה שנים שד"ר מגנס עושה פוליטיקה על דעת עצמו ואין רואים בה קורטוב של הצלחה. להיפך, היא רק מזיקה. שיחותיו של ד"ר מגנס נמסרות על-ידי הערבים למשרד-החוץ בלונדון. הרוח השוררת במשרד-החוץ ביחס לענייננו ידועה והנה מגיעה אליהם, למשל, הידיעה שאיש העומד בראש האוניברסיטה העברית בירושלים מדבר ברצינות על כך שיהודי בריטניה, אמריקה, גרמניה וגם מספר יהודים מארץ-ישראל ייפרדו מהנהלת הסוכנות ויעשו שלום עם הערבים. אין כלל צורך לדבר על הנזק שדברים אלה גורמים לנו. כתבתי לפרופ' ברודצקי על פעולותיו של ד"ר מגנס והשתמשתי בביטוי "שליח שמילא את ידי עצמו". ד"ר הכסטר והגב' ג'ייקובס[2] כתבו אלי בעניין זה והעירו, שהיות וד"ר מגנס קיבל מאיתנו בזמנו ייפוי-כוח לברר את האפשרות של הסכם יהודי-ערבי הרי אינו שליח של עצמו. השבתי לגב' ג'ייקובס כי עובדה היא שד"ר מגנס נשא ונתן עם ערבים עוד לפני שפנה להנהלה בהצעה הידועה[3] ולפני ששאלנו לפרטי ההצעה. גם לאחר שמסר לנו בשם הערבים הצעה שונה לגמרי מזו שהגיש לנו לראשונה ולאחר שענינו בסירוב מוחלט להיפגש על יסודה, הוא השתדל לשכנע אותנו שנסכים לפגישה עם הערבים כביכול על יסוד ההצעה הראשונה, אשר הייתה כידוע רק פרי רוחם של מגנס וניוקומב.

לאחר שכתבתי לד"ר מגנס ב-25 בינואר מסך לי ד"ר הכסטר שמגנס נעלב מהביטוי שהם "רומו או רימו", וד"ר הכסטר מציע לי לקחת חזרה את המכתב מד"ר מגנס ולנסחו מחדש. אין ספק שהמכתב לד"ר מגנס היה די קשה, אבל גם לי היה קשה לכתוב אותו [---] השתדלתי לרכך את המכתב ככל האפשר, אבל חובתי הייתה למסור לד"ר מגנס את דעת ההנהלה בעניין זה. [---] בישיבת ההנהלה נשמעו דברים הרבה יותר חריפים בנוגע לפעולותיו של ד"ר מגנס. [---]

תמוה הדבר שתמיד כשיש לנו סיבוכים הנגרמים על-ידי ד"ר מגנס, מקבל ד"ר סינטור[4] את ההגנה עליו ותובע מאיתנו את עלבונו. בדבריו ציין סינטור שלמגנס הייתה סמכות מטעם ההנהלה לטפל בענייני הערבים. לא ייתכן מתן סמכות כזאת, ואנו לא נתנו לו שום סמכות כזאת. סמכות כללית יש רק להנהלה, וגם היא מוגבלת מקונגרס לקונגרס. ב-1936 דרשה "החמישה"[5] סמכות כללית למשא-ומתן. סירבנו, והם אומנם נעלבו. כשמגנס הביא לפנינו הצעה שאלנו אותו אם היא באה מטעם הערבים, והודענו לו שרק אם זו הצעתם של ערבים נוכל לדון בה. בינתיים נתברר שההצעה מצד הערבים היא הרבה יותר גרועה מזו שהביא לנו מגנס כאילו בשם הערבים. הודענו לו אז כי העניין בשבילנו נגמר, ונשאר רק דבר אחד לבירור, מדוע שינו מגנס וחבריו את הודעותיהם לנו בעניין זה מדי פעם בפעם? הודענו להם כי הייתה כאן אחת משתי האפשרויות: או שהם רומו על-ידי הערבים או שהם רימו אותנו.

[---]

לא מפליא אותי כלל שמגנס עושה פעולות בלי לקבל סמכות לכך. אין זו פעם ראשונה שאני נתקל בפעולות כאלה מצידו. בשנה שעברה נסע מגנס לדמשק וניסה להיפגש עם ג'מיל מרדם, ראש ממשלת סוריה. הפגישה לא יצאה לפועל. הוא ביקר בז'נבה ובלונדון והשתדל גם שם להיפגש עם אנשים בעניינים פוליטיים. [---] הבישוף האנגליקני מייצג פרוגרמה מסוימת, [---] ומגנס ודאי יודע מה היו הצעותיו של הבישוף בפני "הוועדה המלכותית". הבישוף אמר לסינטור שארץ-ישראל קדושה לשלוש הדתות, ויש לכן לקבוע שוויון מספרי ביניהן: שליש לנוצרים, שליש למוסלמים ושליש ליהודים. כך הוא מגיע למיעוט יהודי. [---] ויחד איתו נוסע מגנס לביירות. הייתכן ששניים ילכו יחד בלתי אם נועדו? [---] לאחר שבן-גוריון ואני משוחחים עם ערבים אף פעם איננו טוענים שהערבים משקרים. תמוה הדבר שלאחר שיחות של מגנס עם ערבים מופיעה תמיד הטענה שהערבים סירסו את דבריו. לאחר ביקורו של נורי בביירות בפעם הראשונה מסר דוח שהמופתי הודיע, כי מגנס פנה אליו בשם הסוכנות היהודית וביקש פגישה על בסיס מעמד של מיעוט בארץ-ישראל. כולנו יודעים שהסוכנות לא נתנה סמכות למגנס לבקש פגישה על יסוד מעמד של מיעוט. [---]

אין לנו כמובן כל אפשרות להכריח את מגנס להפסיק את פעולותיו אלו, אבל לפחות ידע גם הציבור, שלכל מה שהוא עושה אין כל קשר איתנו.

אם יתברר שמגנס ניהל משא-ומתן עם נורי פחה על בסיס של מיעוט יהודי בארץ-ישראל נצטרך להוציא מזה מסקנות. [---]

הערות