מכתב 118 - ידידי היקר מאיר בוגדנובסקי! - אמצע יוני, 1918
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 118 - ידידי היקר מאיר בוגדנובסקי! - אמצע יוני, 1918
כותרת משנה  חלב, ראשית תמוז ע"ח

 

                                                                                              חלב,  ראשית תמוז ע"ח  [אמצע יוני, 1918]

ידידי היקר מאיר בוגדנובסקי![1]

 

 

שלשום הגיעוני מילֶיך והיום הִקרה לפני המזל הזדמנות טובה מאין כמוה לענות לך, ועוד יתרה עשה המזל בזה שהניח לי קצת מטרדתי ועמלי ובין Eingang ל-Ausgang [גרמנית: (דואר) נכנס ליוצא] פינה לי שעה קלה, אשר אוכל להקדישה לשיחה איתך. כי להווי ידוע לך, כי אין אני מסוג התורגמנים המאושרים בבטלתם כמוך וכידידנו פיני ועוד רבים, כ"א הנני מאותם האומללים הנאנקים תחת עוּלם ונחנקים באבק הכבד של הניירות המגובבים תמיד על שולחנם, חירשים כבר מרוב חריקת העט, ואשר מוחם מפורק לגמרי מרוב בלבול השפות המתרוצצות במחשבתם בתמורה מהירה כל כך, עד אשר בעמל רב יעלה בידם לכוון לכל איש את שפתו - מהם בוודאי גם ידידנו מרדכי לבנון[2] - אבל בזה לא אאריך. יספר לך זאת אותו סלומון[3] הסוקר אותי תמיד בעבודתי ורואה בסבלותי; גם תחזה אולי בעצם עיניך בפני מפקדי הרם ושלישו הנאמן, אשר למרות היותם אנשים די טובים - בייחוד הראשון - יונקים הם את לשד מוחי ואת תמצית עצבי והכל לשם שמים - הצלת המולדת והניצחון הסופי.

 

טוב עשית, ידידי, בהזכירך באלו מילים את פגישתנו במוקדון ואגב גם המלטת מילים אחדות על הארץ ההיא וחיינו בה. נתת לי בזה נקודת-מוצא אשר ממנה והלאה אוכל להתוות בזיכרוני את הדרך שעברתי בה מאז ועד עתה מהזמן שנפרדנו; אלא שאם אתנהל באריכות וארבה דברים, מסופקני אם אגיע לאיזו תחנה (חזקה עלי

לשון-הרכבת), אשר על כן אקצר.

 

בקושטא עוד התראינו. בצאתי עם הַאַלי מקושטא ידעתי, כי למוצול או בכלל למזרח מוּעדות פנינו. השגתי משירהולץ רשות לעבור לפני האַלַי ולנסוע קדימה. חיברתי תוכנית, אשר עפי"ה יצא לי כ"א אסע באותם המקומות שהאלי ילך רגלי, אקמץ איזו 10 ימים אשר אוכל לבלותם בא"י. על סמך חשבון זה שלחני שירהולץ. כך היה. כשלג בצהריים הופעתי בראש-פינה - מקום מגורֵי, או יותר נכון "מהגרי" משפחתי. שהיתי שם 4 ימים ונסעתי ליהודה - בעיקר לפ"ת, אשר שם היו אחותי וכל חברי, גם דב. אחר היותי שם 5 ימים ואחר ראותי ושָמעי כל אשר היה לראות ולשמוע, שבתי לדרכי צפונה, ספוג אווירה של א"י ומלא את נשמתה היתרה. בייחוד חזק היה רושם הסיפורים על גירוש יפו וכוח האיחוד והסידור שהֶראו אז; גם יפה ומלא כבוד היה מראה קבוצת הצעירים שנשארו לשמור על תל-אביב, תלויים על בלימה במצבם החומרי והמשפטי. הכל הפצירו בי, אלה בדברי תוכחה ואלו בדמעות, להישאר ולהשליך אחר גווי את העבודה הזרה, להישאר ולא לנסוע לקצה גיהינום, מי יודע לאן. אבל - אני נסעתי. והנה, במרחביה פוגש אני בחיים גלובצקי והוא מספר לי, כי האַלַי נפרד מהפירקה ונתן לו צו מיוחד לשים פניו לחזית א"י. מלא שמחה וחדווה באתי דמשקה ושם מצאתי את שירהולץ מזיע מרוב חום ונהנה הנאה עצומה מן המישמשים.

 

נסעתי עם האלי דרומה. מחננו הראשון היה בראשון-לציון. הקררגיאה היה בבית הפקידות. עברו עלי אז שלושה שבועות של גן-עדן אמיתי, אושר שלם ותמים, שמעודי בהיותי בצבא לא חלמתי עליו. אך לַכל קץ, ובבוקר-עבות אחד "החריקוּ" אותנו ירושלמה, משם דרך יריחו וסַלְט לעמאן - הכל רגלי[4] - משם ברכבת למעאן, משם - שוב רגלי - לדרך עציון-גבר למקום הנקרא פוּוֵילָה בלב מדבר אדום. חמישה חודשים של נדודי מדבר, חיי אוהל, שרב ביום, קָפָא בלילה, צמא וחוסר שינה, רכיבות ארוכות, התנגשויות והתנפלויות וסכנה על כל צעד ושעל, ועל הכל - שירהולץ התלין, רגזן, קפדן ועצבני, אנוכיי וקמצן, מעביד בפרך, מַלְאֶה בדרישות שגעוניות. ארור, ארור, ארור!

 

וגם יופי נֶאֱדָרִי היה שם, סלעים וכֵפים עם תהומות וחריצי מגור, מרחבים טובעים בתכלת המרחק.

 

גם בקרב גדול אחד לקחתי שם חלק, מובן לא בנשק, רק במסירת פקודות וידיעות - זוהי מלחמת ואדי-מוסה, היא סלע האדומית העתיקה - פטרה - אשר עליה הגנו הערבים המורדים בחֵרֶף נפש ובעקשנות פראית.[5] שם ראיתי את ים המלח בִצפוני ואת הרי יהודה בְמערבי.

 

ואחר כל אלה חלה שירהולץ את חוליו אשר ימות בו, ואומנם כן, מת האיש וישבוק חיים לך ולי ולכל ישראל. ואשאף רוח ותהי לי הרווחה.

 

ואז שלחוני עם עִזְבונו דמשקה. שם מסרתי זאת למי שצריך ואותי מינו לתורגמנות חדשה, כי כך כתוב על מצחי מיום צאתי מן התעלימגיאה.

 

השתמשתי בהזדמנות וחטפתי עוד פעם חופשה. הפעם הייתי רק בגליל, בראש-פינה ובחיפה. את ארץ ישראל מצאתי זבה דם, עוד טרם חבשה פצעיה, עוד טרם שקטה מזעזועי הנפש והגוף, עוד טרם נימח בה הרושם הטרי של כל הנוראות, שעברו עליה באותם הימים. והלב נחמץ והשערות סמרו לשמע כל סיפורי הזוועות והבהלות, עינויי המוות ופרכוסי הגסיסה שהתלבט בהם היישוב הפעוט והזעיר שלנו כדי לחיות, לחיות כדי להגיע ולראות בעלות השחר.

 

הארץ שסועה לשניים ובלבה מלחמת איתנים זרים.

 

ואחר שבתי ובאתי הנה.

 

והנני עתה פה זה חמישה חודשים ומיום בואי ועד היום יושב מבוקר ועד ערב על כיסא אחד ולפני: רכבות וּוַגוֹנים, תחנות ופקידיהם, גדודים, הובלת צורכי מזון ומירֶה וכו' וכו'. אין שינוי ואין חליפה, הכל משעמם ויבש.

 

מנסה אני לרענן את פנימי באופנים שונים. משתדל אני לקרוא וללמוד. לא תמיד עולה הדבר בידי, כי יש ימים אשר בהם עולה דופק העבודה כ"כ עד אשר אין גם לשאוף רוח ובשעות הפנאי הקצובות הנני לֵאה לגמרי - במוח ריקנות, מעיין המחשבה חָרֵב ואין לרצוני כל שליטה בי. לומד אני פה גם תלמוד, עם תלמיד חכם ירושלמי אחד, מהגר. זאת עושה אני סתם, כדי לעסוק בדבר עברי וגם למען כסות קצת על בורותי בתלמוד, שציערתני תמיד.

 

יש בדעתי לדרוש סטג' כדי להתעלות למֻלֵזֶם.[6] מובן שאין למדרגה כל ערך בעיני. אך בכל זאת ברור הוא, כי טוב למוּלַזֶם מלוֶוכִּיל, בייחוד אצל הגרמנים עם המושג שלהם על .Stelv .offz [גרמנית, במקוצר: עוזר קצין] והעיקר שרוצה אני ע"י זה להתפטר לחודש או לשניים מן האתרה ומטרדתה המבוהלת, לחלץ קצת את הגפיים ולשאוף אוויר שדה. מובן, שבנויה תוכניתי זו על ההנחה שאת הסטג' אעשה לא בחזית, כ"א בקושטא או על חוף הים התיכון בסוריה. אבל עוד חזון למועד.

 

ועתה - על החברים. כפי הנראה אבד לו ללבנון פנקסו ברוב טלטולי הדרך, או שכח, כי רשם בפנקס. בהיותו פה "הרשמתי" לו המון פרטים על חברים רבים, ומשאלותיך רואה אני שלא מסרם לך.[7] על כן אחזור: דב הוז*, [צבי] שריבר* [שריב], [אריה] רובינשטין, [אליעזר] בן-צבי, [חיים] גלובצקי, [חיים] הרטזילבר [הרדי]*, [אלימלך] זליקוביץ [אבנר], [חיים] מיזל, [שלמה] פונרוב, [משה] ריגאי*, [פנחס] ביליס*, [שמואל או ישראל] קצ'י [קדשאי] הגדול* נמצאים מֵעֵבֶר.[8] מהם אלה המסומנים בצלב בתור "מבוָרָחים"[9] עוד מקודם, הנותרים - "שבויים".[10]

 

[בנימין] ארנשטיין, [חיים] רזניק [רזילי], [משה] גרצ'סמן [בן-ארי], [נתן] זלדיס - מבוֹרחים או מפוֹרָרים[11] מצד זה בגליל.

 

[שמואל] ייבין המסכן בחזית ם.ת [? (שתי האותיות בערבית)], [מרדכי] קרצ'מן ו[יהושע] פלדמן - בחזית, בוטרים [?]. בן-דב באיזה בית-חולי בהמות, [יעקב] חקלאי תורגמן באֶטַפַּה הגרמנית במסעודיה, על יד שכם. [יעקב] הררי [ברגמן], [צבי] ורסטט [אפרתי], [חביב] יקותיאלי - בנצרת, תורגמנים. אתם גם [משה או צבי] שפירא. בשבוע שעבר נסע לחזית [מרדכי] מלכזון בתור אַמֶר זאבט [קצין מנהלה (בכתב ערבי)] של אוֹבֶּרסט [אלוף-משנה] גרמני אחד.

 

בדמשק נמצאים [פנחס] ריקליס ו[יוסף] ליפסון, שניהם תורגמנים. הראשון מזהיר [מבריק] משוֹמֶן וכולו שופע בריאות, למרות שעבר מחלה קשה ומסוכנת בחורף זה.

 

מן הנשלחים[12] - הלכו לקווקז: עזריה כהן, [חיים] קרופסקי [אריאב], [צבי] צ'ק, ירושלמי, דוד כהן (שלכם [מהסמינר בי-ם]), [ישראל או שמואל] קדשאי הקטן. [בנימין] ביכמן, [נחמן] פרידליס, ו[נתן] פינברג [שלי] נשארו בקושטא - תורגמנים. [ירחמיאל] לוקצ'ר ו[מיכאל] זמיר - נשלחו לבַנְדִירְמַה, חיִל 5.

 

גבירצמן רואה חיים כקדם בקושטא. שבר רגל ונתרפא. הד"ר רופין נשא את חנה כהן, בתו של מרדכי ב"ה, לאישה כדת משה וישראל.

 

חדשות כלליות אָיִן. אני קורא את [השבועון היהודי-גרמני] היוּדִ.[ישֶה] רוֹנְדְשַאו אבל אין בו דברים יוצאים מן הכלל בזמן האחרון. לקושטא עומדת לבוא ועדה[13] - הנטקה,[14] יעקובסון[15] ועוד. לזה נוסע דיזנגוף מן הגליל לקושטא. היום הוא בחלב. ייוָועצו על א"י "שלנו".[16]

 

אנא, כתוב נא ע"י סלומון כשובו.

 

הקדשתי יותר מדי זמן לסיפורי מעשיות עלי והרצאת פרטים מעשיים ועתה נערמו שוב ניירות ומוכרח אני להפסיק. לכשאפָּנה בפעם אחרת אכתוב קצת מעולם המחשבות והלך הרוח בתשובה - בהתאם ובניגוד - להרבה דברים ממכתבך.

 

שלך,

משה

 

שלום רב ללבנון!



[1]  המכתב נמצא באת"ה. מ' בוגדנובסקי שירת באותו זמן במוֹצוּל (בתחום החיִל ה-6). מכתבו למ"ש, מ-26.5.1918, שעליו משיב פה מ"ש, וכן גם תשובתו למ"ש מ-30.6.1918, נשתמרו באמ"ש וצוטטו לעיל במקומות מתאימים.

[2]  בוגר סמינר "עזרה" בי-ם. שירת במוצול. על דף מצורף למכתב אל בוגדנובסקי, כתב מ"ש:

ידידי לבנון! תודה לך על מיליך, גם אני עסוק אני כמוך, כפי שתקרא במכתבי למאיר וכפי שתשמע מסלומון. יש לפעמים שנופלות בחלקי עריכת איזה "מברק" למפקד החיל השישי או לראש "מוסדי מלחמתו", ואז מתכוון אני אליך ומבכה אני את גורל שני היהודים היושבים אחד בחלב ואחד במוצול ומתישים כוחם ומשקצים את נעוריהם בחיטוט באותיות זרות ובהרקת חומר זר מכלי נוכרי אחד לכלי נוכרי אחר.

אם תעניין אותך חדשה אחת, אספרה לך: חברנו הֶרמן [לא נודע] התחתן, נשא את בתו הצולעת של בעל ראינוע אחד, וינברג. כיתבו לי גם את תנאי הנדוניה וסמיכות-לשולחן [חותנו], אבל אין אני זוכרם עוד. שלום לך, משה

[3]  אריה סלומון - שירת בחיל התעופה הגרמני בחלב וככל הנראה נסע למוצול ונשא עמו את המכתב לבוגדנובסקי. ר' זיכרונותיו על מ"ש בחלב בע' 361 להלן.

[4]  היחידה צעדה רגלי, אך הקצינים, לפי עדות מ"ש עצמו (ר' מכתב 82), רכבו על סוסים.

[5]  נראה, שמכתבו של מ"ש על קרב ואדי מוסה ועל התרשמותו מפטרה, אבד.

[6]  סגן-משנה. בסיימו את קורס קציני המילואים התמנה מ"ש ל"מועמד לקצין מילואים, דרגה ראשונה" (מכתב 49). עם שלא הועלה מאז לדרגת סגן, נחשב לקצין, חגר חרב, נהנה מהטבות קצין ושָרָת אישי סר לפקודתו. על מעטפות המכתבים שקיבל נרשם בדרך כלל התואר "אופיצר", אך פעמים .offz [Stellv.[ertreter או .[Asp. Irant] .offz (מועמד או מ"מ/סגן קצין [וֶכִּיל]). ור' מכ' 98 הע' 14.

[7]  "המון הפרטים" ש"הרשים" מ"ש - מספר המגויסים הא"יים שהוא מונה מסתכם ב-40 - מלמדים על עיקובו השיטתי אחר מוצאות חבריו לנשק והקפדתו לרכז בידיו מידע מעודכן עליהם.

[8]  ביהודה, בשטח הכיבוש הבריטי.

[9]  עריקים.

[10]  ערקו אל הבריטים בחזיתות עזה ודרום הארץ או נפלו בשביָם.

[11]  "מבורחים" - עריקים; "מפוררים" - הוכרזו כ"פרארים" (משתמטים).

[12]  הקצינים שהורחקו מהחיִל הרביעי, כלומר משטחי סוריה וא"י, לפי צו המטכ"ל העותמאני.

[13]  ב-28.2.1918 כתב גבירצמן מקושטא למ"ש בחלב:

ד"ר ארתור [רופין] בברלין. צריך לבוא בקרוב. נראה מה שהוא יביא לנו. יחד איתו תבוא גם ועדה מנכבדי ההסתד' [הציונית] לבוא בדברים עם ממשלנו הרוממה בדבר עתידנו. אותה הוועדה שקיבלה הבטחות שונות מהממשלה האוסטרית והגרמנית.

ועוד כתב גבירצמן בנושא זה למ"ש:

הקומיסיה צריכה לבוא בשבוע זה. מהציונים ישתתפו בה הנטקה, יעקובסון, [רוברט] שטריקר (מווינה [מייסד ועורך היומון היהודי "וינר מורגנצייטונג"]) וד"ר ארתור. מחכים לבואו של דיזנגוף לזמן קצר בשביל לסדר את ענייני המהגרים בא"י (3.6.1918); הקומיסיה גמרה את עבודתה ולא השיגה כלום. לעגו לה ולדרישותיה המקסימליות (המינימליות לפי דעתי). הם נוסעים כבר אחד אחד לביתו (21.7.1918). (אמ"ש).

[14]  ארתור הנטקה - יו"ר ההס' הצ' בגרמניה. בשנות המלחמה ניהל בברלין עם אוטו ורבורג את המרכז הציוני לארצות מרכז אירופה (ר' נצ"ב).

[15]  אביגדור יעקובסון - עסקן ומדינאי ציוני. בשנות מלה"ע ניהל את משרד ההס' הצ' בקופנהגן (ר' נצ"ב).

[16]  א"י שבשליטת העותמאנים.

 

העתקת קישור