דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 30.1.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 30.1.1938

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                                             ירושלים, 30.1.1938

 

לאחר ההתנפלויות האחרונות בירושלים וסביבותיה[1] היו לי שיחות עם השלטונות המקומיים והמרכזיים בענייני הביטחון. הצענו להטיל עוצר על הכפרים הערביים מסביב לעיר מתוך הנחה שהמתנקשים יוצאים מכפרים אלה או שהם מסתתרים בהם. כן חידשנו את הדרישה לתת נשק לנהגים היהודים ולקבוע משמרות במקומות מסוימים בדרך. הנציב העליון העיר, שהוא מסכים לתת נשק לנהגים, אולם יועציו מתנגדים לכך. [---]

אגב, חברת "אגד" סידרה את המשמרות שלה באופן פרטי. היא גייסה בחורים בעלי רישיונות לנשק, הנוסעים באוטובוסים בקו ירושלים-תל אביב.

הממשלה תתחיל עתה לארגן פלוגת "חיל-ספר" לשמירת גבול הירדן והדרום. זו תהיה פלוגת רוכבים, בניגוד לפלוגת הצפון הממוכנת. על ארגון הפלוגה נודע לנו מה"פלסטין". כתבתי מייד לנציב העליון והבעתי את התנגדותי לכך שהפלוגה תהיה ערבית. הנציב העליון השיב שאין לו עוד ידיעות מדויקות על כך, אולם הוא יתייעץ איתי לאחר שובו ממצרים. בראיון שהיה לי איתו אחר-כך נגע הנציב גם בשאלת פלוגת המשטרה החדשה ואמר, שבפלוגה יהיה מספר יהודים ניכר. ציינתי שבפלוגת הצפון יש יותר יהודים מאשר ערבים, וגם לגבי הפלוגה החדשה צריך לשמור על אותו היחס. [---]

הצגתי לפני הנציב העליון וגזבר הממשלה[2] את הצורך בעבודות ציבוריות להקלת חוסר העבודה בארץ. ועדת-הדרכים שעל-יד ההנהלה ערכה תוכניות לכבישי-עזר בין המושבות, שיעלו כ-115,000 לא"י, וההצעה היא שהממשלה תשתתף ב-50,000 לא"י בעבודות אלו [---]. הנציב העליון רשם לפניו את הדבר והסכים לדון בהצעה. לעומת זה הודיע לי מר ג'ונסון שלממשלה אין כספים למטרה הזאת. התקציב הממשלתי נגמר בגירעון, והעודף שהיה בקופת הממשלה כבר איננו. הממשלה המרכזית בלונדון תובעת מהממשלה הארץ-ישראלית 1,200,000 לא"י כדמי החזקת הצבא בארץ ב-1936; 700,000 לא"י - בעד ההוצאות ב-1937; ומבקשת להכניס בתקציב השנה החדשה כ-500,000 עד 600,000 לא"י. מר ג'ונסון כתב לממשלה המרכזית שאין להעמיס על התקציב הארץ-ישראלי את כל ההוצאות האלו. נוסף לזה גדל בהרבה תקציב המשטרה, והוא גדל והולך.

מר ג'ונסון שוקל הטלת מכס נוסף על בנזין. הגדלה זאת תיתן את 50,000 לא"י הנדרשים לסלילת הכבישים. אולם הוא לא היה רוצה להודיע כבר עתה לממשלה המרכזית בלונדון על מקור-ההכנסה החדש, ורק לאחר אישור התקציב הכללי יביא לפניה את ההצעה. [---] הצעתי להתחיל בעבודות אחדות מייד, ולהקציב למטרה זו 10,000 לא"י. מר ג'ונסון הסכים לדון בהצעה ולהודיעני את החלטתו.

[---]

הצגתי בפני הממשלה גם את שאלת שחרורם של אסירי עכו היהודים. בזמן המאסרים לא יכלה המחלקה המדינית לומר לממשלה שכל הנאסרים הם חפים מפשע. לאחר שעברו חודשים אחדים ללא תגובה מצד היהודים על מעשי-הפשע מצד הערבים מצאתי לנחוץ לבקש מאת הממשלה את שחרורם. תשובת הממשלה הייתה שהשאלה עדיין בדיון, אבל טרם הגיעו למסקנות.

פסק-דין המוות שהוצא נגד השוטר שורץ[3] זיעזע את כולנו. ההנהלה נתנה לו הגנה [משפטית], שפעלה לפי מיטב יכולתה. הערעור יתקיים בירושלים בעוד חודש. לפי החוק יהיה בית-הדין מורכב משלושה שופטים, כולם בריטים או שנים מהם בריטים ושופט ארץ-ישראלי אחד. הזמנתי את מר עליאש[4] להשתתף בהגנה בעת שמיעת הערעור, והשבוע תהיה התייעצות של עורכי-הדין. מובן שעד למתן פסק-הדין על-ידי בית-הדין לערעורים אין לעשות פעולה מיוחדת בעניין זה. אגב, אנו עומדים השבוע בפני משפט דומה, בו נאשם נוטר בנחלת-יצחק ביריות על אוטובוס ערבי. [---]

הכינוס בפולין למען ארץ-ישראל החליט על משלחת יהודי פולין לממשלה הבריטית בלונדון שתתבע את הרחבת העלייה. משרדנו בלונדון בירר בממשלה אם המשלחת תתקבל על-ידיה. ממשרד-המושבות הודיעו להם כי המוסד המתאים לכך הוא משרד-החוץ ולא משרד-המושבות, ורצוי שהשגריר הפולני יציג את המשלחת בפני משרד-החוץ. מאז התחיל העניין להסתבך. חברינו בפולין חשבו כי לא טוב שבמצב הפוליטי הפנימי בפולין ייעזרו בשגריר הפולני. למר לוריא[5] שלנו הייתה שיחה שנייה בשאלה זו במשרד-המושבות, אבל הפעם הייתה התשובה ברוח אחרת לגמרי: הנה בארצות שונות יש ועידות ציוניות שמקבלות החלטות בענייני ארץ-ישראל. ואם תתקבל משלחת של יהודי פולין תבואנה גם משלחות מארצות אחרות. גם "ועד שליחי הקהילות" בלונדון דרש ראיון כדי למסור את החלטותיו. מר לוריא הסביר להם שהמשלחת היהודית מפולין היא מקרה מיוחד. המשא-ומתן טרם נסתיים.

[---]

בדעתי לפנות השבוע בתזכיר לממשלה נגד המשכת המכסימום הפוליטי [המגביל את העלייה], שכוחו יפה עד סוף מרס. כשפניתי בעניין זה לנציב העליון השיב שכל העניין תלוי בממשלה המרכזית בלונדון, אולם כשפרופ' ברודצקי שוחח עם פרקינסון[6] בשאלה זו יעץ לו הלה לפנות קודם-כל לנציב העליון.

ידוע היה לנו מזמן שייסוד נקודות חקלאיות חדשות גורם דאגה לממשלה. פירוש הקמת הנקודות האלו - הגדלת תקציב הביטחון שלה. השבוע קיבלנו מכתב מהמזכיר הראשון המבקש להיוועץ בממשלה לפני שנחליט על הקמת נקודות חדשות.

[---]

 

הערות

[1]  ההתנפלויות האחרונות בירושלים ובסביבותיה - בחודש ינואר 1938 היו למעלה משלושים תקיפות ומעשי-אלימות מצד פורעים ואנשי-כנופיות ערביים באזור ירושלים. זריקת רימונים, יריות על כלי-רכב בודדים שנעו בדרכים והתקפות על אוטובוסים של "המקשר" היו עניין של יום-יום בחודש זה. מן ההתקפות נפצעו שמונה אנשים ונהרגו ארבעה, שניים מהם נהגים.

[2]  גזבר הממשלה - ג'ונסון, וויליאם ג'וזף (Johnson, William Joseph), מנהל האוצר בממשלת פלשתינה (א"י) מ-1932.

[3]  השוטר שוורץ שנידון למוות - מרדכי שוורץ היה שוטר יהודי שירה ב-2 בספטמבר 1937 בשוטר הערבי מוסטפה חורי במחנה-אוהלים בעתלית בתגובה על הריגת שני יהודים בכרכור. שורץ נשפט ונידון לתלייה. במשפטו ישב כשופט יחיד זקן-השופטים סר הארי טראסטיד. ניסיונות חוזרים ונשנים מצד ראשי היישוב להמתיק את גזר-הדין עלו בתוהו והוא הוצא להורג בתלייה ב-16 באוגוסט 1938.

[4]  עליאש, עורך-דין ד"ר מרדכי - ראה כרך א', עמ' 402, הערה 2 מ-25 באוקטובר 1936.

[5]  לוריא, ארתור - ראה כרך א', עמ' 392, הערה 1 מ-5 ביולי 1936, מכתב לווייצמן.

[6]  פרקינסון, סר קוסמו (Parkinson, Sir A,C, Cosmo) - ראה כרך א', עמ' 382, הערה 11 מ-26 בינואר 1936, ראיון עם הנציב.

 

העתקת קישור