דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 16.1.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 16.1.1938

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                         ירושלים, 16.1.1938

 

בהתאם להחלטת ההנהלה הודענו לד"ר מגנס[1] כאן ולחיימסון[2] בלונדון, שאין ההנהלה רואה תועלת במשא-ומתן בינה לבין מתווכים, אולם היא מוכנה להיפגש עם ערבים לשיחה פרלימינרית וסודית, כדי לברר אם יש סיכויים להסכם יהודי-ערבי. את ההודעה הזאת מסרנו לד"ר מגנס בכתב ביום 6 בדצמבר. עברו כמה שבועות ללא תשובה. ביום 12 בינואר הייתה לי פגישה איתו לפי הזמנתו. הוא מסר לי שלא היה בזמן האחרון בקשר עם מר חיימסון, אבל הצליח לבוא בדברים עם המנהיגים הערביים הנמצאים בביירות באמצעות אנשי-שלומם בירושלים. (נראה שלד"ר מגנס היו שתי פגישות עם הערבים. על-כל-פנים הפגישה האחרונה נועדה להתקיים לפני פירסום איגרת מיניסטר-המושבות, אולם נדחתה, כיוון שהערבים רצו לראות קודם את האיגרת.) מפגישה זו נתברר לו, כי הדברים שנמסרו על-ידי מר חיימסון לא היו מדויקים; קולונל ניוקומב[3], שותפו של חיימסון בחיבור המסמך הידוע להצעת הסכם יהודי-ערבי[4], עבר את גבולות הסמכות שניתנה לו על-ידי הערבים, והכניס בנוסח דברים שהערבים לא הסכימו להם. הערבים שנפגשו עם ד"ר מגנס הודיעו לו, שהמסמך בן 9 הסעיפים בשום פנים אינו מחייב אותם. זהו מסמך של איזה צד שלישי, אשר אין להם כל חלק בו. בדרך-כלל מתנגדים הם לכך שבמהלך המשא ומתן הזה תינתן מצידם איזושהי תעודה בכתב. ד"ר מגנס מסר לערבים שהסוכנות הודיעה על נכונותה להיפגש עם מנהיגים ערביים, והזכיר בקשר לכך את שמי. בתשובתם ביקשו הערבים לברר באופן פרטי אם יש לדעתי תקווה להגיע לידי הסכם על יסוד תנאים שד"ר מגנס מסרם לי בעל-פה, היות והבטיח לערבים שלא ימסור כל תעודה בכתב בעניינים אלה. הערבים קיבלו כיסוד את המסמך של קולונל ניוקומב, וציינו בו אלו סעיפים הם מוכנים לקבל, אלו סעיפים הם דוחים, ובאלו הם מציעים להכניס שינויים.

בסעיף א' של הצעת ניוקומב, האומר שבתאריך מסוים תקום מדינה פלסטינאית - בתנאי שחבר הלאומים יסכים לכך - מוחקים הערבים את המילים בתנאי שחבר הלאומים וכו'. בסעיף ב', המדבר על זכויות אזרחיות, לאומיות וכו' [ליהודים] - מוחקים הערבים את המילה "לאומיות". סעיף ג', שבריטניה תישאר אחראית לשלטון בארץ בתקופת-המעבר, עד שתקום המדינה, ושתשתף את התושבים בשלטון - נשאר כמו שהוא. בסעיף ד', המדבר על אוטונומיה עדתית - נמחק הסוף הקובע כי על-ידי כך יוקם בית לאומי יהודי ולא מדינה יהודית. בסעיף ה', המדבר על אוטונומיה לערים ומחוזות יהודיים וערביים טהורים - נמחקה המלה "מחוזות". סעיף ו', המדבר על מידות העלייה וקובע שהיישוב היהודי יגדל בתקופת ההסכם עד מספר מוסכם שיהיה פחות מ-%50 - מתבטל, ובמקומו מופיע סעיף חדש האומר, שהיישוב היהודי בארץ-ישראל לא יגדל מזה הקיים בארץ כיום. כל היהודים הנמצאים כיום בארץ-ישראל יוכלו לקבל אזרחות ארץ-ישראלית. כמו-כן נאמר שלא ניתנה למנהיגים הערביים סמכות מאת קונגרס [ערבי] או ממלכי ערב להסכים לעלייה יהודית נוספת ולהמשכת מכירת קרקעות ליהודים במשך "תקופת-הביניים". בסעיף ז', המדבר על אוטונומיה של עדות שונות - הם מוחקים את המילים "תחת השגחת בריטניה", ומכניסים במקומן "בערבות בריטניה או חבר הלאומים". סעיף ט', האומר שהסכם זה יתקיים מספר שנים מסוים ויהיה נתון לחידוש - נמחק.

הערבים שאלו אם רואה אני סיכויים להסכם על בסיס זה, ואם הסוכנות תהיה מוכנה להיפגש אתם לאחר שתדע שזוהי עמדתם.

על השאלה הראשונה עניתי בשלילה מוחלטת.

לשאלה השנייה עניתי שהסוכנות דוחה בהחלט בסיס זה ולא תיכנס לדיון עליו; אך אם הערבים, לאחר שידעו כי כזוהי עמדת הסוכנות, ירצו בפגישה - הרי הסוכנות מוכנה להיפגש.

את הדברים האלה קבעתי בכתב, במכתבי לד"ר מגנס מ-13 בינואר, בו סיכמתי את הדברים ששמעתי מפיו בשיחתנו ב-12 בינואר.

ב-14 בינואר קיבלתי מכתב מד"ר מגנס בו הוא מודיע כי הערבים רואים סיכויים לפגישה רק על יסוד הבסיס שלהם. אף-על-פי-כן מציע ד"ר מגנס לסוכנות להביע את נכונותה לפגישה על יסוד הבסיס של ניוקומב, אגב הודעה שהסוכנות אינה מסכימה לסעיפים מסוימים באותו נוסח. לדעתי יש לענות בשלילה גמורה להצעה זו של ד"ר מגנס. אין עתה מה לדבר על "נוסח לונדון", כי הוא אינו קיים בשבילנו. מסמך זה מצד אנשים בלתי-מוסמכים שאיש לא ביקש מהם לקחת עליהם את תפקיד המתווכים, אין לסוכנות כל עניין בו. אם לאחר הודעת הערבים, שרק התנאים שלהם יכולים לשמש בסיס לפגישה, נסכים להיפגש איתם - לא יועילו לנו כל הסייגים שנסייג את הסכמתנו. הערבים יוכלו לפרסם ברבים כי לאחר שהודיעו על איזה בסיס הם מוכנים להסכם הסכימו היהודים להיפגש איתם. זו תהיה אמת, אם כי לא כל האמת, אולם על-ידי פירסום תיקונים מצידנו לא נשנה את הרושם שיתקבל, כאילו היינו מוכנים למשא ומתן על הבסיס שהציעו הערבים. [---] דבר זה עלול לגרום נזק רב למלחמתנו הפוליטית.

פרק זה של משא-ומתן ערבי-יהודי נגמר כנראה.

 

הערות

[1]  מגנס, ד"ר יהודה לייב - ראה כרך א', עמ' 384, הערה 2 מ-12בפברואר 1936.A

[2]  חיימסון, אלברט מונטפיורי – (Haymson, Albert Montefiore). ראה כרך ב', עמ' 463, הערה 3 מ-27 בפברואר 1937, יומן.

[3]  ניוקומב, קולונל סטיוארט פרנסיס (Newcombe, Colonel Stewart Francis) - (1956-1878). איש-צבא בריטי, מידידיו הקרובים של ת. א. לורנס (ראה כרך ב', עמ' 470, הערה 1 מ-22 במרס 1937), עמו הקים בזמן מלחמת-העולם הראשונה את "משרד-האינפורמציה הערבי". נטל חלק בארגון המרד הערבי ועידודו ב-1916-1918. בעל קשרים מסועפים בקרב הערבים.

[4]  הצעת הסכם יהודי-ערבי - לאור ההתנגדות הרבה לרעיון החלוקה בעקבות פרסום מסקנות "הוועדה המלכותית" הציעו ב-9 באוקטובר 1937 אלברט חיימסון וקולונל ניוקומב טיוטת הצעה לפיתרון בעיית ארץ-ישראל לא בדרך של חלוקה, ושהייתה אמורה לשמש בסיס לדיונים בין נציגים ערבים ויהודים. את הצעתם הציגו חיימסון וניוקומב כסיכום התרשמותם משיחות שקיימו עם אישים שונים ביישוב הערבי והיהודי בארץ-ישראל וכמו-כן עם מדינאים בריטים רבים המתנגדים עקרונית לחלוקה. ההצעה כללה 9 סעיפים שעיקרם: הקמת מדינה עצמאית בארץ לאחר תקופת הכשרה בחסות בריטית, במדינה המוצעת יישמרו הזכויות של כל העדות. הבסיס למדינה יהיה גיאוגרפי ולא לאומי כפי שמוצע על-ידי "הוועדה המלכותית". במסגרת המדינה העתידה יוגשם "הבית הלאומי היהודי" (ולא המדינה היהודית!). ההצעה מדברת על המשך העלייה היהודית לארץ-ישראל, אך מסייגת היתר זה בתביעה שהיישוב היהודי בארץ-ישראל ובעבר-הירדן לעולם יהיה פחות ממחצית האוכלוסייה של ארץ-ישראל. טיוטת ההצעה הועברה למשרדי הסוכנות היהודית בלונדון ולד"ר י. ל. מגנס בירושלים. ראשי הסוכנות היהודית בארץ הביעו את נכונותם להיפגש עם נציגים ערבים לשיחה מקדימה במטרה לברר מספר נקודות עיקריות של התוכנית, אשר רק לאחר בירורן אפשר יהיה להחליט עקרונית אם לקבל את ההצעה או לדחותה. המנהיגות הערבית בארץ ומחוצה לה לא הייתה מוכנה לקבל את עקרון המשכת העלייה היהודית לארץ-ישראל גם בסייגים של הצעת ניוקומב-חיימסון. בעקבות שיחה בין ד"ר י. ל. מגנס ונציג המופתי בביירות פורסם מטעם הוגים ערביים "הנוסח הביירותי" של הצעת ניוקומב-חיימסון המקורית. נוסחה זו התעלמה מהסעיפים של הנוסח המקורי העוסקים בהקמת "הבית הלאומי היהודי" ובשאלת היחס המספרי שבין היישוב היהודי והאוכלוסייה הערבית בארץ-ישראל. לעומת זאת כלל נוסח זה סעיף שהגביל את המשך העלייה היהודית לארץ-ישראל ואסר על מכירת קרקעות ליהודים. עם פרסום "נוסחת ביירות" פסקו הגישושים לבירור "הצעת חיימסון-ניוקומב".

 

העתקת קישור