מכתב 113 - רבקה יקרה שלי (אחותי) - 5.6.1918
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 113 - רבקה יקרה שלי (אחותי) - 5.6.1918
כותרת משנה  חלב, כ"ה סיון

 

                                                                                                                       חלב,  כ"ה סיון  [5.6.1918]

רבקה יקרה שלי,

 

 

אני אכתוב בקיצור ובאופן מעשי. השעה מאוחרת והמכתב ילך מחר בבוקר השכם. ע"כ מניח אני לפעם אחרת את הרצאת סיבות שתיקתי הארוכה ודברֵי נהי על מצב הרוח וכו'.

 

שמעי אחותי: אני רוצה שתבואי לחלב. ברגע שתקראי מילים אלו תיבהלי, אולי, ומאליו תאמרי לעצמך - אי אפשר. אבל ברגע זה שאני כותב מילים אלו חש אני ביטחון גמור שהדבר הלה יהיה, כי מוכרח הוא להיות, כי אי אפשר לי בלעדי זה.[1]

 

שמעי אחותי: אנשים אחרים לא יבינו זאת. אנשים אחרים יאמרו, כי די בעת כזו להתראות פעם בחצי שנה, אפילו פעם בשנה. יאמרו כי לא כדאי בעמל הדרך וביתר הקושי שבהוצאת דבר כזה בפועל לשם דבר שאין בו צורך הכרחי, אלא העשוי רק לספק את הרגש בלבד.

 

אבל זאת יאמרו "אנשים אחרים", ולא אנחנו. אני מוכרח לראותך ולדבר איתך. אל תחשבי, שאירע דבר-מה מיוחד אצלי - אפס ואין. רק כשלתי לגמרי תחת עול הבדידות ולא נותר בי כוח. אני רוצה לשאוף רוח חיים, אני רוצה לפתוח את הלב, להעמיק את המוח. אני נרדם, מתיישן - אני רוצה להתנער ולהתעורר. לזה דרושה לי את.

 

אעבור אל העניין. את פונה אל [יוסף] ברץ בדגניה והוא מסדר לך נסיעה (על-ידי המעופפים בדגניה[2]) לדמשק. שם דואג לך כמובן "אחינו" בהרב. והוא יברך כמובן גם אותך אלף ברכות בעד ביקורך. מדמשק תהיה הנסיעה קלה. אפשר בנקל למצוא הזדמנות על-ידי טרנספורט גרמני. בירם יעזור לך בחפץ לב. פיני יוכל ללוותך עד רַיַק. ברַיַק יש אופיצר של האתרה. הוא יקבל מפה תלגרמה לדאוג לך. אוכל גם לשלוח מכתב אליו לדמשק - למען תקחי אותו בעוברך ותפני איתו אליו ברַיַק - אם יהיה צורך.

 

עתה – בחלב. אצל גליקשטיין יש חדר פנוי. אני אעמיד שם את מיטתי, עם כילָה - בשבילי אוכל למצוא אחרת. אני אתן לך סוכר, לחם, חמאה, חלב לארוחת הבוקר. תקבלי מגליקשטיין רק תה (אני דיברתי כבר עם הגברת, היא רצתה לעשות לך "הכנסת אורחים" יותר גדולה, אבל אני רוצה שתהיי אורחת שלי וע"כ הגבלתי את השתתפותה עד למינימום). בצהריים תבואי אלי ונאכל יחד, כן גם בערב - מן המטבח של ריזא. הוא מבשל היטב. מזונות ולחם יש לי די ולמותר לאמר לך, כי לא תִפלי עלי למשא בהוצאות יתרות. מראש מוכרח אני להגיד לך, כי נבלֶה יחד רק את הצהריים והערב, אבל גם זה די בשבילי. תשהי פה שבוע ואחר-כך אסיעך חזרה.

 

חשבי קצת והחליטי. ובהחליטך תלגרפי לי. יום הנסיעה יֵחָשב מסַמַך. תלגרמה לחוד – מדמשק. גִברי על כל המעצורים, שכנעי את אימא ואת כל העולם ובואי.

 

אני מרגיש, כי מיהרתי ולא כתבתי בכוח ההשפעה הדרוש. ע"כ אכתוב עוד בדואר.

 

שלום לך ונשיקות לאין מספר.

 

שלך,

                                                           משה[3]



[1]  כבר ב-12.5.1918 כתבה רבקה לאחיה על כוונתה לצאת אליו לחלב (ר' עמ' 327 הע' 5), אך ברי שמכתב זה טרם התקבל. ב-2.6.1918, שלושה ימים בלבד לפני מכתבו הנוכחי לרבקה, חזרה היא על רעיונה זה במכתב מטבריה, לשם ירדה מר"פ וניסתה כוחה בהוראה בביה"ס המקומי:

משה חביבי, שוב הִקרה לפני אלוהים הזדמנות לכתוב אליך. הא' דיזנגוף נוסע הערב לדמשק ומשם חושב הוא לנסוע לקושטא. [---] משה יקירי, לפני איזה זמן קיבלתי ממך מכתב אשר העציב אותי מאוד [אולי מכתב 109 מ-20.4.1918]. רציתי לענות עליו תיכף ומייד, אך לא עלה בידי, וגם המכתב הגיע אלי באיחור של כחודש ימים. בתור תוצאה ממכתב זה בָּשלה אצלי ההחלטה לנסוע לחלב להתראות איתך, אם א"א שתבוא הנה. התחלקתי ברעיון זה עם רחל [קטינקא]. כעבור איזה ימים נפגשתי אצלה באחיה ברוך [מהנדס מכונות וחשמל, בשנות המלחמה מהנדס ומפקח טכני ראשי במסילת הברזל החיג'אזית בעבר-הירדן ובא"י, בדרגת קצין] והוא הציע לפני לנסוע איתו לחלב. לדבריו, לא אכפת לו אם ייסע מעט, אם רק יתנו לו חופש. אך בכל אופן, אם לא ייסע הוא, נותן הוא לי כרטיס חינם לנסוע ולשוב. הן אהיה טיפשה אם לא אשתמש בזה. גם אימא יודעת מזה ומאשרת את הדבר. אם אסע - אסע מייד אחר גמר הלימודים פה, מבלי לנסוע קודם הביתה. רוצה אני שתכתוב לי את דעתך. מבינה אני, שגם אתה תרצה בזה. הדבר היחיד שעוצר בעדי מעט הוא אפשרות שינויים פתאומיים פה [בחזית]. אך איני יודעת אם כדאי להתחשב בזה. הן א"א באמת לחיות אך ורק חיים של ציפייה. אומנם יש מנבאים פה לנפלאות בעוד 2 חודשים. אך כזאת הן נבאו גם לפני 2 חודשים. תשקול היטב את הדבר ותכתוב לי. אני, בכל אופן, נוטה להחליט על נסיעתי בחיוב. אם יש דבר שמעכב אותי - הוא רק הדבר הזה. אני גם התרגלתי כבר לרעיון שאסע לחלב ואראךָּ, וקשה לי לבטלו. מחכה אני לתשובתך בנוגע לזה. [---]

כמה ימים לפני כן, ב-31.5.1918, כתבה רבקה לצפורה מטבריה לחיפה:

דעי כי משה עמד להישָלח לצפון והודות לגרמנים שלו לא נשלח. עתה הוא מקווה להישאר. מצב רוחו רע מאוד. הוא כותב על זה. קיבלתי ממנו פה בטבריה מכתבים אחדים קטנים. הוא כתב לי שכתב גם לך. מכתב אחד שלו רוצה אני שתקראי, כי למסור אותו לא אוכל. לא העיקר פה הדברים כ"א הרוח. מכתב זה השפיע עלי מאוד. החלטתי לנסוע לחלב. זו החלטה רצינית וכנראה שתצא לפועל. ברוך קטינקא מציע לפני לנסוע איתו לחלב. אם יתנו לו חופש הוא ייסע אתי כדי ללוותני אם לא - ייתן לי בכ"א כרטיס חינם ללכת ולשוב. אהיה טיפשה אם לא אשתמש בזה.

[2]  "מחנה חשוב של טייסים גרמנים היה בעמק יזרעאל, במרחביה, ובצמח ליד ים כנרת. הטייסים היו גרים בעיקר במושבה כנרת, אם כי שדה התעופה היה מדרום לאגם" (אשבל, עמ' 71). נראה, שחלקם התגוררו גם בדגניה, קבוצתו של יוסף ברץ.

[3]  המכתב נשלח, ככל הנראה, לבהרב בדמשק על-מנת שיפקידו שם בידי נוסע מזדמן ארצה (ר' מכתב 114).

 

העתקת קישור