מכתב 109 - רבקה - אחותי! - 20.4.1918
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 109 - רבקה - אחותי! - 20.4.1918
כותרת משנה  חלב, ח' אייר ע"ח

 

                                                                                                           חלב, ח' אייר ע"ח  [20.4.1918]

רבקה - אחותי!

 

 

אמש קיבלתי את "סודיתך" - עמוד וחצי - ששלחת לנצרת.[1] הבוקר - את השנייה על ידי מרים כסלו.[2]

 

מדוע את כועסת עלי? מפני מיעוט מכתבי? כבר הוכחתי לך, כי כתבתי.

 

ואם גם מעט - אסור לתפשׂני על זה.

 

אני שרוי פה בחשכה ובקיפאון. אין בקרבי מעיין חיים שיבקש התערותו בכתיבה, כדי שתחזור זו ותפעל עלי לרעננני ולחדשני. אני אוסף את עטי מפני שמקורו בלב נסתם. אין כוח יותר. הבינות?

 

ואת מתקנתרת בי. וגם צפורה אינה כותבת לי. כשאני מקבל מכתבים מכן, מכתבי אהבה ולטיפה, חדוּרי לב ונפש - אני נרגע ומשתעשע.

 

כשאין לי מכתבים מכן, או כשאין אלה מספקים, ולפעמים - עוד יותר, מרגיזים אותי - רע לי, אין לי לאן להוליך את עצבי ואת רוגזי.

 

מדוע אינך כותבת את ה"דבר השני"? רק משום שאינך רוצה לעשות זאת במכתב-דואר?

 

מדוע אינך כותבת לי כי צפורה הייתה בביתנו? רק משום שאת נחפזת? - פעם לעגלה לנצרת, ובשנייה על החוף בטבריה? מדוע?

 

שמעי, אני מעודי לא הייתי במצב רוח זה כמו עתה. הלך נפש זר שלט בי. איני עושה כלום. ועתה עוד קרב הקיץ, וגם פה יפים לילות הירח אחר שְקוֹע עמודי האבק והיטהר השמים.  ו א נ י  י ח י ד י.

 

ולפעמים מתוך בדידות - אבל, שטות.

 

העיקר - אל תירָאי. אני אותו שהייתי וגם אשאר. כן אשאר, וילך הכל לעזאזל. רק בכמה זה יעלה לי - זאת אדע אני. ולא ידע זאת איש מכם, שלא הייתם עוד לעולם בודדים, ולוואי שלא תהיו. לא תוכלו להבין. ולכן חוּסי וכיתבי. ואמרי זאת גם לצפורה, אם תראי אותה. אני כותב גם לה בתנופת-עט אחת.[3]

 

נשקי לאימא ולילדים.

                                                           משה

 

את נסעת מפני ב"י?[4]



[1]  הכוונה למכתב רבקה למ"ש מ-12.4.1918 (התאריך - לפי חותמת הדואר), שנכתב על איגרת דואר מתקפלת, מדובקת בשוליה ("סודית"):

משה יקירי! קיבלנו את טלגרמתך וגם ענינו עליה. קיבלנו גם את מכתבך מד' ניסן [17.3.1918, מס' 102] עם לירת הזהב. יודעים אנחנו על אובדן מכתביך. קרצ'מן סיפר לנו כי שלחת מכתב ע"י חייל גרמני של מולזן [אולי מיחידת רפואה גרמנית, שקיימה בית הבראה ליד ר"פ] וגם אותו לא קיבלנו. אולי נקבל אותו בהשתדלות יעקב ברגמן הנמצא בנצרת. כתבתי לך פעמיים על עניין אחד ואיני יודעת אם קיבלת את המכתבים [---] אנחנו חולמים בכל לילה עליך ועל בואך הביתה. הפעם לא אוכל לכתוב כלום כי ממהרת אני מאוד - שולחת אני את המכתב הזה לנצרת והעגלה הולכת מייד. איני יכולה לכתוב דבר גם מפני שיש לי הרבה מאוד לדבר. בכ"ז אזכיר שני דברים. [שמחה חיים] וילקומיץ' מת בטיפוס בהרות. על הדבר השני לא אוכל לכתוב, כי זה לא נוח. התחרטתי. ועתה נשיקות ותודה על הכסף בשם אימא. הזקן [אריה, אבי עקיבא] גליקשטיין בריא ושלם. שלום. רבקה.

הידיעה על מות המורה ש"ח וילקומיץ', שהגיעה מהגליל ליהודה רק כעבור שבועות רבים, הניעה את מב"ה לרשום ביומנו:

שמועה רעה עד מאוד: מת וילקומיץ', ראש המורים שבגליל העליון. אחד המיוחד שבין המורים העברים, אשר יצר ערכין חשובים במקצוע ההוראה בסביבתו בא"י. וטהור לב היה האיש, ידע את המקצוע, ואוהב את ההוראה, והלא עוד צעיר כמעט היה. חבל על אבדה זו, שבאמת אין לה תמורה, בפרט בימינו הרעים האלה (מב"ה 4.6.1918, עמ' 923).

[2]  מרים כסלו-קיסילוב - כנראה אחת מבנות שמואל יוסף ק', מראשוני "אחוזת-בית" ו"מקים הקיוסק הראשון בת"א, ברח' הרצל פינת שד"ר, בקרבת ג"ה. קיוסק זה סיפק ספרים ומחברות לתלמידי ג"ה וכן שימש בתור בית קפה ובין מבקריו היה משה שרת [---]" (תדהר, יט, עמ' 5692); "ראיתי את מרים קסלב וכתבתי איזה מילים למשה" - רבקה מטבריה למשפחה בר"פ, 14.4.1919 (אמ"ש).

[3]  מכתב זה לא שרד.

[4]  ברוך בן-יהודה. רבקה עקרה מר"פ לטבריה, שם ניסתה כוחה בהוראה.

 

העתקת קישור