[1]  הכוונה למכתב רבקה למ"ש מ-12.4.1918 (התאריך - לפי חותמת הדואר), שנכתב על איגרת דואר מתקפלת, מדובקת בשוליה ("סודית"):

משה יקירי! קיבלנו את טלגרמתך וגם ענינו עליה. קיבלנו גם את מכתבך מד' ניסן [17.3.1918, מס' 102] עם לירת הזהב. יודעים אנחנו על אובדן מכתביך. קרצ'מן סיפר לנו כי שלחת מכתב ע"י חייל גרמני של מולזן [אולי מיחידת רפואה גרמנית, שקיימה בית הבראה ליד ר"פ] וגם אותו לא קיבלנו. אולי נקבל אותו בהשתדלות יעקב ברגמן הנמצא בנצרת. כתבתי לך פעמיים על עניין אחד ואיני יודעת אם קיבלת את המכתבים [---] אנחנו חולמים בכל לילה עליך ועל בואך הביתה. הפעם לא אוכל לכתוב כלום כי ממהרת אני מאוד - שולחת אני את המכתב הזה לנצרת והעגלה הולכת מייד. איני יכולה לכתוב דבר גם מפני שיש לי הרבה מאוד לדבר. בכ"ז אזכיר שני דברים. [שמחה חיים] וילקומיץ' מת בטיפוס בהרות. על הדבר השני לא אוכל לכתוב, כי זה לא נוח. התחרטתי. ועתה נשיקות ותודה על הכסף בשם אימא. הזקן [אריה, אבי עקיבא] גליקשטיין בריא ושלם. שלום. רבקה.

הידיעה על מות המורה ש"ח וילקומיץ', שהגיעה מהגליל ליהודה רק כעבור שבועות רבים, הניעה את מב"ה לרשום ביומנו:

שמועה רעה עד מאוד: מת וילקומיץ', ראש המורים שבגליל העליון. אחד המיוחד שבין המורים העברים, אשר יצר ערכין חשובים במקצוע ההוראה בסביבתו בא"י. וטהור לב היה האיש, ידע את המקצוע, ואוהב את ההוראה, והלא עוד צעיר כמעט היה. חבל על אבדה זו, שבאמת אין לה תמורה, בפרט בימינו הרעים האלה (מב"ה 4.6.1918, עמ' 923).

[2]  מרים כסלו-קיסילוב - כנראה אחת מבנות שמואל יוסף ק', מראשוני "אחוזת-בית" ו"מקים הקיוסק הראשון בת"א, ברח' הרצל פינת שד"ר, בקרבת ג"ה. קיוסק זה סיפק ספרים ומחברות לתלמידי ג"ה וכן שימש בתור בית קפה ובין מבקריו היה משה שרת [---]" (תדהר, יט, עמ' 5692); "ראיתי את מרים קסלב וכתבתי איזה מילים למשה" - רבקה מטבריה למשפחה בר"פ, 14.4.1919 (אמ"ש).

[3]  מכתב זה לא שרד.

[4]  ברוך בן-יהודה. רבקה עקרה מר"פ לטבריה, שם ניסתה כוחה בהוראה.